בקיץ אני נשברת;
ככה זה היה תמיד.
נשברתי בו
וכאבתי בו.
לעיתים חוויתי
תקופות טובות,
הרבה פעמים
חוויתי פגיעה.
בסתיו אני כואבת;
ככה זה היה תמיד.
על האובדן שהרגשתי
על הפגיעות שעברתי,
החלקים השבורים של ליבי
מתפזרים על האדמה.
אני מרגישה
אובדן.
בחורף אני נאספת מחדש;
ככה זה היה תמיד.
רוכנת מעל החתיכות
מלקטת אותן אחת אחת
ובוכה תוך כדי
על הלב השבור
על מה שהשארתי מאחור,
על השבירה.
באביב אני נבנית;
ככה זה היה תמיד.
מחברת את החתיכות
מחדש.
בונה את עצמי
כדי לא להישבר
כדי לחזור להיות שלמה.
ובקיץ, אני שוב נשברת,
בסתיו כואבת, בחורף נאספת
באביב נבנית.
כי מה יש לי עוד
מלבד הכאב והשבירה
שיניעו אותי הלאה, לא למות בדרך
ארצה להגיע לאביב
ואהיה שוב שלמה.
~~~
שנת כתיבה - ידועה - 2014
YOU ARE READING
בעולם הכי חשוך
General Fiction- והיא מתחילה מחדש. כי ככה זה עובד, לא? ככה עושים? היא כבר לא בטוחה, היא מרגישה זקנה, הו, כל כך פאקינג זקנה. מרוטה, שבורה, עייפה. ממש בת אלפי שנים. - מקבץ סיפורים קצרים, קטעים ספרותיים ואולי שירים מזדמנים שהרגשתי שצריכים לצאת החוצה :)
