וכשאת אומרת:
"אני שונאת אותך, אני שונאת כל דבר בך."
הידיים שלך רועדות כמו עלה נידף ברוח.
וזו מעטפת של חוסר כנות
ושקרים.
אני לועג.
וכשאת מוסיפה:
"אני שונאת את המראה שלך,
מהראש עד כפות הרגליים."
הו יקירה,
אז למה העיניים שלך מלאות דמעות?
אני משועשע.
וכשאת ממשיכה:
"אי אפשר לשנוא אף אחד,
לא כמו שאני שונאת אותך."
את לא מסבירה לי
למה המגע שלך כל כך חם מנגד לגופי.
אני מחייך.
וכשאת מסננת:
"כשאתה חוצה את ראשי
אני משמידה אותך בדמיוני."
אבל הפה שלך כבר מנגד לשלי,
ואת שוב באותו מקום.
אני מאושר.
וכשאת מייללת:
"הכאב שלך, הזעקות שלך,
לא שקולות למה שעוללת לי."
ידייך הכבר יציבות פונות לשולי החולצה שלי
נאחזות בה כל כך חזק, כמו בחגורת הצלה.
אני לוהט בשבילך.
וכשאת חוזרת על המנטרה:
"ואני אף פעם לא אשכח,
אף פעם לא אסלח."
המגע שלך מנגדי כבר שכח,
שכח ממזמן.
אני יודע.
וכשאת מנסה להילחם:
"אני שונאת אותך.
אני שונאת כל דבר בך.
את העיניים
את החיוך
את העובדה שאתה חי וקיים."
ואני?
ואני לא כואב
כי בידי את קטנה ושברירית
נאחזת בי כדי לא להיעלם מהעולם הגדול הזה
אוהבת לא משנה כמה אכאיב לך
צורחת שתלכי למרות שלעולם תישארי.
שבויה לנצח,
מדברת,
מוחה,
ללא מעשים.
ואני?
ואני צוחק.
~~~
שנת כתיבה - ידועה - 2020
YOU ARE READING
בעולם הכי חשוך
Ficção Geral- והיא מתחילה מחדש. כי ככה זה עובד, לא? ככה עושים? היא כבר לא בטוחה, היא מרגישה זקנה, הו, כל כך פאקינג זקנה. מרוטה, שבורה, עייפה. ממש בת אלפי שנים. - מקבץ סיפורים קצרים, קטעים ספרותיים ואולי שירים מזדמנים שהרגשתי שצריכים לצאת החוצה :)
