מבטה של אמבר היה חלול כאשר משרתים ארקדים הניחו את ארונות הקבורה לשפת שני בורות אשר נחפרו במרץ. ליבה נחמץ כשהביטה בפעם האחרונה בגופתו של פול סימון, חברו של אביה. אחד מחייליו השתמש באלמנט מים כדי לשמר את גופתו שלא תירקב עד מועד ההלוויה, לכן כעת פול נראה בדיוק כפי שנראה בזמן מותו, אמיץ, גאה וחסר כל מורא. בדיוק כפי שהיה מאז הכירה אותו בילדותה.
לצד ארונו שכב ארון סגור אשר נועד לאחותה. אמבר העבירה עליו את אצבעותיה וחשה בכאב הזורם דרכן, כאילו גופתה של אחותה הגדולה באמת הייתה בפנים, ממתינה להיקבר. אמבר נחרה בבוז. המלך מאקו צדק, זה באמת היה רעיון מטופש, לקבור ארון ריק.
עד היום, גופתה של ליילה עוד לא נמצאה ברדיוס רחב מן המקום בו נהרגה. לכן הם נאלצו לקבור ארון ריק, בזמן שגופתה חסרת החיים הייתה מוטלת, זרוקה לבדה במקום לא ידוע, אולי כבר היוותה מאכל לחיות טורפות. אמבר התכווצה בזעזוע רק מעצם המחשבה על כך. פיטר לאן, המאהב שלה, שעבר איתה את כל התקופה האחרונה ותמך בה, כעת שוחח עם חייל אסטרידני וסייע לו לחפור את הבור אשר יועד לפול. זה לא הפתיע את אמבר שהוא מכיר אותו, הרי פיטר היה חייל בצבא האסטרידני, תחת פיקודו של פול, עוד הרבה לפני שמונה על ידי בן דודה להיות שומר הראש שלה.
היא הבחינה בקול, בן דודה, פוסע לעברה. ברגע שהגיע למקומו, היא הפנתה ממנו את מבטה הזועף. על אף שהרשתה לו לחבק אותה מוקדם יותר בזמן טקס ההלוויה במטרה לעודד אותה, היא עוד כעסה עליו במיוחד.
"אמבס." מלמל קול, מדי המלכות שלו שבדרך כלל כחולים בצבעה של ממלכת המים, היו עכשיו שחורים לחלוטין, אך עדיין מלכותיים ואציליים כל כך. שיערו הזהוב כשלה סודר בקפידה גם הוא ולמורת רוחה של אמבר, עיניו לא היו אדומות מבכי כשלה.
"אני לא מבינה אותך, קול," היא לא טרחה להסתיר את האכזבה שבקולה. "הייתם קרובים, אתה וליילה, ובכל זאת, לא הזלת על מותה אפילו דמעה אחת, לא היית עצוב כלל ובשבוע האחרון ראיתי אותך בדיוק פעמיים".
קול הסיט ממנה את מבטו ואמבר הבחינה שהוא מופתע מדבריה. אולי הוא מנסה לעשות בדיוק את מה שליילה עשתה לאחר מות אביהן, אולי גם הוא מנסה להיראות חזק עבורה כדי שהיא תוכל להתפרק. אך היא לא תיתן לזה לקרות, לא כשבפעם הקודמת זה הרס את יחסיה עם ליילה.
"אל תנסה להעמיד פנים שאתה חזק עבורי, גם אתה כמוה עושה את אותה הטעות." התרגזה. "אני לא צריכה שתהיו חזקים, אני צריכה שתראו לי שאני לא היחידה שיוצאת מדעתה, הראה לי שאני לא לבד!".
קול אימץ אותה לחיבוק וזה גרם לדמעות האצורות בתוכה להשתחרר בבת אחת. "אני מצטער, את צודקת, אמבס. אבל את לא לבד, אני מבטיח לך שלא אעזוב אותך, בסדר?".
גרונה היה חנוק ולכן כל שיכלה לעשות הוא להנהן. הם נשארו כך לזמן רב, כפיצוי על כל השבוע הזה שלא ראתה אותו הרבה. ראשה הונח על כתפיו ואז היא הבחינה בדמות מוכרת במקצת.
YOU ARE READING
האלמנטליים 2 - חרב האזמרגד
Viễn tưởngהחרב את הנצח תשלול והעוצמה תאזל קסם אבן המאגנה שוחרר אל אדם שזהותו לא ידועה, אבל דבר אחד ידוע - אף אחד לא מוגן. אמאייה ביי מגלה דברים חדשים אודות משפחתה ומבינה שאם היא רוצה לשרוד, עליה לאמץ את החלק השנוא ביותר שבתוכה. חרב עתיקה עשוייה להיות הפיתרון...
