עוד לא חלף חודש, וכבר הלויה נוספת התנהלה בארמון האש. גם הפעם המסדרון התמלא אנשים שנהרו אל אולם הכס, אולם שלא מזמן שימש לטקס ההכתרה של מאקו.
הדברים השתנו לגמרי מאז אותו יום. תקופת המלוכה שלו הייתה אמורה לסמל תקווה לעם הארקדי לאחר שאיבדו אנשים רבים בעקבות מגפת הואנטה. למרות זאת, לגורל היו תוכניות אחרות עבורו, משום שמאז תחילת מלכותו הוא איבד הכל; ראשית, איבד את מלכתו, את ליילה, ואמנם היא שבה לחיים בעזרת אלמנט המים העתיק שטמון בתליונה, אך באותה מידה היא הייתה עלולה להישאר מתה; שנית, הוא הסתכסך עם אחיו וכבר צפה מראש שהוא יעזוב את הארמון ברגע שמזימתו הקודמת נכשלה; ולבסוף, איבד את אביו.
כשמאקו עלה אל הבימה בזמן האזכרה והתבקש לומר מילים נחמדות על המלך המנוח, הוא היסס לזמן ארוך עד שפתח את פיו. המלך ויילס לא היה אדם חביב במיוחד ולעיתים תכופות הוא נהג בנוקשות, אפילו כלפי שני ילדיו. אך הוא עדיין היה אביו של מאקו.
מאקו העריך אותו כמלך משום שלמרות מגרעותיו הרבות, אביו היה מלך טוב. לכן, אלו הדברים אשר העלה כשדיבר מול רבים מבני עמו, אותם נתינים שהיו פעם הנתינים של אביו.
מאקו נהג לראות באביו כמודל המושלם עבור מנהיגות, ואף למד ממנו את כל מה שידע. אך הוא לא יצליח למלוך כמוהו, נטל המלכות היה כבד משחשב. כל האנשים האלו נשאו אליו את עיניהם, המשפחות הרבות ברחבי הממלכה והתושבים, ששמו את מבטחם בו וסמכו עליו שינהיג אותם ויגן עליהם כפי שאביו עשה בתקופת מלכותו.
כשירד מהבמה, ליילה ניגשה אליו ולחצה את ידו בחום. האורחים סביבם עוד הביטו בה בהתפעלות מהעובדה שמלכתם חיה ונושמת.
"אני מצטערת, מאקו," מלמלה ליילה וכרכה את זרועותיה סביב עורפו כשהיא מאמצת אותו לחיבוק. "אמנם, אני והמלך ויילס לא הסתדרנו, אבל אני רוצה שתדע שאני באמת משתתפת בצערך, ואתה לא לבד, אף פעם".
מאקו השפיל את ראשו לרגע לפני שאחז בידה והתאמץ להעלות חיוך על שפתיו. על אף שמגעה היה מוחשי כל כך וידה יציבה כל כך, חלק במוח של מאקו סירב להאמין שזוהי המציאות, הוא סירב להאמין שליילה באמת חיה ונמצאת כאן מולו, שמא יגלה שהוא מדמיין ואז ייאלץ להתמודד שוב עם אובדנה.
אבל היא באמת הייתה כאן, מחייכת אליו חיוך רפה שעשה רושם שמכאיב מאוד לפניה החבולות.
חתכים נגלו בכל פינות גופה ועל אף שעל פניו נראה שהיא בסדר, מאקו הבחין שהיא לא נרפאה לגמרי. הליכתה הייתה מרושלת והיא התקשתה בביצוע פעולות פשוטות כמו להתלבש ולהתקלח, לכן המשרתות סייעו לה באלו.
"ואני כבר חשבתי ששיקרו כשאמרו לי שאת חיה!" נשמע קולה של אמאייה שבוססה לעברם בצעדים כבדים. היא נעמדה מול ליילה וחיבקה אותה חיבוק קצר לפני ששבה לבחון אותה בסקרנות. "לא ייאמן, זה פשוט לא ייאמן".
YOU ARE READING
האלמנטליים 2 - חרב האזמרגד
Fantastikהחרב את הנצח תשלול והעוצמה תאזל קסם אבן המאגנה שוחרר אל אדם שזהותו לא ידועה, אבל דבר אחד ידוע - אף אחד לא מוגן. אמאייה ביי מגלה דברים חדשים אודות משפחתה ומבינה שאם היא רוצה לשרוד, עליה לאמץ את החלק השנוא ביותר שבתוכה. חרב עתיקה עשוייה להיות הפיתרון...
