"אני עוד לא מבינה לאן אתם לוקחים אותי." רטנה ליילה בזמן שהיא, מאקו וליאו עשו את דרכם אל יעד לא נודע כשהם רכובים על שניים מהסוסים המלכותיים. ידיה אחזו בשולי חולצתו של מאקו שהדריך את סוסם והיא נצמדה אליו, מנסה לשאוב מעט מחום גופו.
"סבלנות, נסיכה, נגיע בעוד דקות ספורות".
מאז עלו על הסוסים ועזבו את הארמון, מאקו לא טרח לפנות אליה כלל, אפילו לא להביט בה, וליילה יכלה להישבע שראתה מעין אכזבה בעיניו.
"מאקו..." היא ניערה את שרוול חולצתו כדי להשיג את תשומת ליבו. אך הוא לא עשה שום תנועה שהעידה על כך שהקשיב לה. "אתה לא מדבר איתי".
מאקו העיף מבט באחיו הבכור והפנה את הסוס כך שהתרחק מעט ממנו. פניו הוטו מעט אחורה, לעברה. "ליאו סיפר לי על מה דיברתם אתמול בלילה." הוא השפיל את ראשו וגבותיו התכווצו בכעס. "חשבתי שאחרי כל מה שעברנו יחד את בוטחת בי. אך בחרת לשפוך את ליבך בפני אחי במקום לפנות אליי, בחרת לספר על צרותיך לאדם שטענת שאת שונאת".
ליילה נשכה את שפתה התחתונה במבוכה כאילו נתפסה על חם. כשלא הגיבה, מאקו נאנח ושב להביט בדרך.
"זה לא נכון, אני כן בוטחת בך, ואני אוהבת אותך, לכן הדעה שלך והציפיות שלך ממני חשובות לי מאוד." אחיזתה בו התהדקה, אך הוא לא השיב אליה את תשומת ליבו והיא הרגישה שאיבדה אותו בדרך על אף שהייתה קרובה אליו. "מאקו, אני יודעת שאתה רוצה שאשוב להיות הנערה שהייתי, והאמן לי גם אני רוצה בכך יותר מכל, אבל הדברים שעברתי –".
סוסם נעצר בבת אחת ומאקו סוף סוף פנה להישיר אליה את מבטו, מיד אחרי שסימן לליאו להמשיך בדרכו. "ליילה, את באמת חושבת שאכפת לי מכל הדברים האלו?" הוא אחז בפניה בידיו. "אני רק אסיר תודה על כך שאת חיה, על כך שקיבלתי אותך חזרה! את חושבת שלא אוהב אותך כי גופך נחלש? יכולות הלחימה שלך לא מעידות על העוצמה שלך, הן לא הסיבה שהתאהבתי בך." אצבעותיו החליקו על לחייה ולרגע היא עצמה את עיניה ונהנתה מחמימותן. "אני לא צריך שתלחמי שוב, אני צריך שתישארי בחיים".
אבן נגולה מעל ליבה כשאמר את המילים האלו. עד כה היא הייתה נחושה לחזור לעצמה כדי לרצות אותו, אך הוא הרגיע את חששה. מאקו צדק, היא הייתה אמורה לבטוח בו, הנישואים אמורים להיות מושתתים על אמון.
"אני בוטחת בך, זה לא היה קשור אליך, זה היה קשור אליי, אני פחדתי. אבל אתה צודק, מעתה והלאה אני לא אסתיר ממך דבר".
מאקו לקח את ידה בשלו והעביר את אצבעותיו על הצלקות שנותרו לאורך זרועה. "הירפאי בקצב שלך, ליילה, את לא צריכה לדאוג מהדעה שלי, אני רק רוצה שתרגישי טוב, ואני אהיה פה לצידך תמיד." הוא נשק ללחיה והם המשיכו בדרכם.
כשדהרו באדמות ארקדיה, ליילה לא יכלה שלא להבחין בשינוי שהתחולל בממלכה שפרחה בדרך כלל. הנבילה התפשטה ברחבי הארץ בהדרגה והשמש שתמיד זרחה בממלכה החמימה, הוחלפה בעננים אפורים ובגשם שאיים לרדת כל רגע.
YOU ARE READING
האלמנטליים 2 - חרב האזמרגד
Fantasyהחרב את הנצח תשלול והעוצמה תאזל קסם אבן המאגנה שוחרר אל אדם שזהותו לא ידועה, אבל דבר אחד ידוע - אף אחד לא מוגן. אמאייה ביי מגלה דברים חדשים אודות משפחתה ומבינה שאם היא רוצה לשרוד, עליה לאמץ את החלק השנוא ביותר שבתוכה. חרב עתיקה עשוייה להיות הפיתרון...
