ליילה הזעיפה פנים לאורך כל ארוחת הבוקר שלמחרת. היא התלוותה אל ראנוס בחדר האוכל של הפונדק ועדיין ניסתה להתרגל לכך שהיא יכולה לצאת אל מחוץ לארבעת הקירות המשעממים של חדרם.
אגודלה רטט בעצבנות גוברת על המזלג בו אחזה ומבטה המצמית ננעץ בראנוס בזמן שרוקנה את תכולת צלחתה. לא נראה שזה הפריע לו יותר מדי והוא התעלם ממנה לחלוטין בזמן ששתה מספל חם המכיל משקה חום וסמיך.
משפחות רבות שהו בחדר האוכל והילדים הקטנים הפצירו בהוריהם שירשו להם לשחק בחוץ. ההורים הרשו להם לקבל את מבוקשם בתנאי שיסיימו לאכול.
ליילה נחרה בבוז. אילו רק הייתה יכולה לצאת לאן שרצתה, לשוב אל הארמון. פצעיה הקשים נרפאו, אבל לא כל גופה הבריא ולכן היא לא תוכל להתקדם בעצמה לעבר יעדה. היא הייתה זקוקה שראנוס יעביר אותה אל הארמון בעזרת תמרון האדמה שלו.
מלבד זאת, הייתה גם העובדה שלליילה לא היה כושר התמצאות והייתה לה נטייה ללכת לאיבוד בדרכה פעמים רבות.
במקום להחזיר אותה לארמון כפי שהבטיח, ראנוס התעקש להשאיר אותה בפונדק הנידח הזה, הרחק ממשפחתה. ולרוע מזלה, ללא עזרתו, היא לא תוכל להגיע רחוק יותר מחמישים מטרים. אך הוא לא התכוון לעזור לה, ולכן היא המשיכה לנעוץ בו מבט זועף בתקווה שישנה את דעתו.
ראנוס נאנח וקם ממקומו כדי לעמוד מולה. "בואי אחריי." ביקש והושיט לה את ידו.
הוא הוביל אותה אל פתח הפונדק וכשיצאו החוצה, ליילה הבינה למה התכוונה הנערה בבר אתמול כשדיברה על השינוי במזג האוויר. החמימות שארקדיה נהנתה ממנה בדרך כלל התחלפה בקור מקפיא עצמות; עננים אפורים כיסו את השמים ורוח צפונית נשבה באוויר.
ליילה הידקה לגופה את המעיל העבה שראנוס הביא לה, אבל ידעה שגם לאחר מעשה זה היא לא תצליח להתחמם.
"ובכן?" היא ביקשה לדעת מדוע ראנוס הביא אותה הנה. האם שינה את דעתו?.
עיניו הירוקות פגשו בשלה והזחיחות שתמיד הייתה בהן פעם הוחלפה בכנות ובחרטה. נדרשה לו דקה ארוכה עד שפתח את פיו לבסוף. "אני מצטער." הוא השפיל את ראשו. "אני יודע שאני פוגע בך ושאת רוצה לחזור אל הארמון. אני פשוט תמיד כל כך אנוכי כשזה נוגע אלייך, ליילה".
היא לא ציפתה לנהל שיחה כזאת, למען האמת, היא הניחה שהוא התכוון להבהיר לה שלא יאפשר לה לחזור לארמון.
"על... על מה אתה מדבר?".
"מלבד העובדה שאת מוגנת פה יותר, לא רציתי להחזיר אותך לארמון כי אני יודע מה זה אומר לגבינו." קולו נעשה כבד. "ברגע שתחזרי לבעלך, סיפור האהבה הקטן הזה בינינו יגמר ולעולם כבר לא אוכל לקבל אותך. אני מניח שאני לא מסוגל לשחרר אותך".
פיה נאלם והיא התאבנה במקומה, אולם, אפילו לרגע קצר היא לא התיקה את עיניה משל ראנוס והיא גמעה את דבריו בשקיקה.
YOU ARE READING
האלמנטליים 2 - חרב האזמרגד
Fantasyהחרב את הנצח תשלול והעוצמה תאזל קסם אבן המאגנה שוחרר אל אדם שזהותו לא ידועה, אבל דבר אחד ידוע - אף אחד לא מוגן. אמאייה ביי מגלה דברים חדשים אודות משפחתה ומבינה שאם היא רוצה לשרוד, עליה לאמץ את החלק השנוא ביותר שבתוכה. חרב עתיקה עשוייה להיות הפיתרון...
