אבודה בקוריאה

פרק 2

"...אנא הדקו חגורותיכם, אנחנו נוחתים..." היא שמעה את הדיילת אומרת..
המטוס נחת היא ירדה יוצאת לשדה תעופה.
היא פותח. את הטלפון מסתכלת בהודעות אחרונות...
המורה, וקייט
היא נכנסת להודעה של קייט קודם תוך כדי שהיא מתקדמת לכיוון המזוודות...
"מקווה שאת נהנית אל תשכחי לצלם תמונות..ולהביא לי מתנה... דברי איתי..."
היא חייכה שולחת לחברה שלה הודעה: "נחתתי עכשיו נדבר מאוחר יותר..."
היא נכנסת להודעה מהמורה...
"מצטערת שוב פעם. לא הצלחנו למצוא מדריך שיעזור לך משדה התעופה... תקחי מונית משדה התעופה לכתובת "יונגסאן, מרכז סיאול שם מעבר לפינה יש יחידת דיור בשבילך.. מחר יגיע אלייך מישהו שיקח אותך לבית הספר.. אני אצור איתך קשר לגבי הפרטים.. בהצלחה..."
היא סיימה את ההודעה וסגרה את הטלפון בעצבים.
'שלחו אותי לארץ לא ידועה בלי טיפת מושג ואפילו לא דאגו לי למדריך!!'
היא לקחה את המזוודות שלה ואת התיקים והתקדמה- מזוודה גדולה ביד אחת, ביד השניה מזוודה בינונית קרוב לגדולה על הגב תיק טיולים, על הצד נשען עוד תיק ומעל הכל תיק צד, ביד היא החזיקה בדרכון ,בטלפון ובכל הדפים שהגיעו עם הדרכון, תך כדי חיפוש אחר היציאה היא התחילה להתקדם היא מצאה את השלט הירוק וראתה שכולם הולכים לכיוון 'כנראה זו היציאה' היא שיערה והתקדמה... היא הלכה תוך כדי שהי מנסה לסדר את כל הדברים שאיתם היא נסחבת... אוחחח.. היא מצאה את עצמה בריצפה אחרי שהתנגשה במשו קשיח, היא הרימה את הראש וקלטה שזה גבר לבוש כולו בשחור ועל ראשו כובע ומסיכה..
"איי אם סוו סורי". הכל התערבב, המזוודות נפלו ודפים התעופפו...
היא הרימה את הדברים שנפלו לשניהם ןאת המזוודות
"it's ok,ok" זה היה נראה כאילו הוא מיהר לאנשהו, היא החזירה לו את ערימת הדפים שהפיל, והוא לקח את המזוודה והלך במהירות כאילו עוקבים אחריו..
היא סידרה את הדברים שוב והתקדמה לכיוון היציאה.
"Excuse me, do you know where I can get a taxi?"
היא פנתה למישו בתקווה שיבין...
"I'm sorry I no English"
הוא התנצל והלך. היא פנתה לעוד מישהו עם אותה שאלה
"What?"
" Taxi, where is it?"
"Ahh taxi! Follow me!"
היא עכבה אחרי גברת אסייאתי נחמדה שהחזיקה במזוודה אחת ותיק צד בלבד.
"Here taxi"
היא אמרה בעברית עילגת והלכה..
5 מוניות חלפו על פניה והיא התחילה להתעצבן, 'נווו מה הבעיה שלהם, אוףףף'
היא כבר התחילה להתייאש ואז עצרה לידה מונית..
"Do you drive to Seul central?"
היא שאלה מקווה שיבין
"Ahh I no... Ahhh..."
‏הנהג הוציא טלפון והקליד שם משהו, ואז הוא הראה לה את הצג...
‏זה היה גוגל טרנסלייט מקוריאנית לאנגלית... היה כתוב שם:
‏"מצטער אני לא יודע אנגלית, לאן את נוסעת?"
‏היא לקחה מהנהג את הטלפון ורשמה את הכתובת שהמורה אמרה לה, והחזירה לנהג את הטלפון...
‏"Ok Ok"
‏הוא אמר באנגלית מוזרה ויצא חעזור לה להעמיס את המזוודות...
‏הנסיעה עברה בשקט כשהם הגיעו היא הודתה לנהג ויצאה לרחוב עם כל המזוודות...
‏'טוב. איפה הבית הזה עכשיו??' היא שאלה את עצמה..
‏מנסה להבין את השמות של הרחובות.... בשלב מסוים היא התחילה לשאול אנשים וגם הם לא ממש עזרו..
‏ואז היא שאלה אדם והוא הצביע על הרחוב הסמוך...
‏היא נכנסה לסימטה מחפשת אחרי דלת שתרמוז לה שהיא אמורה להיות שם היא החלה להרגיש דפיקות בראש שלה... אחרי שסרקה את כל הדלתות היא החליטה להתקשר למורה..
‏"אני לא מוצאת איפה זההההה!!??"
‏היא התעצבנה כשהמורה ענתה
‏"חפשי דלת עם המספר 42"
‏זה כל מה שהיא אמרה ואז הטלפון נותק
'דווקא עכשיו בחרת למותת???'
‏היא עייפה ורעבה כואב לה הראש ואין לה בטריה בטלפון או מושג...
‏היא המשיכה ברחוב ואז היא קלטה דלת ירוקה שהמספר 42 חרוט עליה בזהב מאחורי שער שחור...
‏היא פתחה את השער נקשה בדלת, בדקה בתיבת דואר כמו שהמורה אמרה לה, היה שם מפתח, היא שמחה, פתחה את הדלת ונכנסה...
‏זה היה בית דיי גדול היא העיפה מבט
‏'הבית הזה מפצה על כל הטעות הענקית הזו... אבל זה נראה כאילו מישו חי כאן...' היא הרהרה... הראש שלה כאב לה.. היא חשבה שהיא שומעת צעדים.. אבל הראש כל כך כאב לה, לפתע בלי הזמנה העולם החל להסתובב סביבה כאילו הייתה על קרוסלה ממש ממש מהירה..
‏טרעאאחחחח, היא צנחה על הרצפה בבום חזק ואז היא כבר לא זכרה מה נעשה בה...
היא פתחה את עיניה לאט שומעת דיבורים מסביבה...
‏" איפה אני?" היא שאלה... שכחה שהיא לא בארץ שלה
‏מישהו צעק משהו והיא נסתה להתיישב אבל הראש כאב לה ומישהו התקרב אליה ואמר לה משהו שהיה דומה ל" לא, לא..."
‏היא התיישבה בכל זאת...
‏היא קלטה שהיא במיטה בחדר לא ברור ומסביבה 2 בחורים אסייאתים בוהים בה כאילו נפלה מהשמים...
‏הם ניסו לדבר איתה אבל היא לא הבינה
‏" English please, if you can..."
‏הם הסתכלו זה על זה, ואחד מהם התחיל לדבר אנגלית עילגת...
‏היא לא הצליחה להבין מה הוא רוצה...
‏"Do you have a phone??"
‏היא נזכרה בשיטה של נהג המונית...
‏היא ראתה אותם מתלבטים ואז אחד מהם חייך וקרא:
‏"ahhh phone"
‏הוא הוציא את הטלפון והביא לה...
‏ היא לקחה את הטלפון והדליקה... סיסמא כמובן... היא הגישה לו, הוא חייך חיוך נבוך פתח את הטלפון...
‏היא נכנסה לגוגל טרנסלייט וכתבה בתרגום לקוריאנית...
‏"מי אתם? איפה אני??"
‏הם קראו וענו:
" ‏את נמצאת בבית שלנו אז מי את??"
"מהה אבל הייתי בבית ההוא עם המספר 42? מה קרה לי?"
"זה עדיין הבית עם המספר 42 רק שזה הבית שלנו... מצאנו אותך מחוסרת הכרה כשנכנסנו לבית.., את בסדר??
אגב אנחנו פארק ג'ימין וקים טאהיונג ממברים בלהקה BTS אם את מכירה"
" אהה כן, נראה לי... אני חושבת ששמעתי פעם את השם הזה..."
"יש לך לאן ללכת? את לא יכולה להשאר פה..."
"מהה אהה לא...."
‏