אבודה בקוריאה

פרק 3

הוא העביר לה את הטלפון... היא קראה בלי הבעה
"אין לך לאן ללכת?? מי את בכלל? איך הגעת לכאן?" הגבוה ביניהם שהיה נראה יותר רציני שאל...
"אני..." היא לא כתבה עוד, היה לה הבעה קפואה... הני לקח ממנה את הטלפון
"מי את??"
היא הסתכלה עליהם במבט מעורר רחמים ופרצה בבכי...
הם השמיעו שאלות שהיא לא הצליחה להבין וזה גרם לה לעוד יותר תסכול
"אני בארץ מוזרה ולא ברורה, אין לי שמץ של מושג מה רוצים ממני, התעלפתי בבית שהייתי אמורה להיות בו וגיליתי שאסור לי בכלל לשהות בו, הטלפון שלי מת בלי בטריה והמורה הזאת פשוט דפוקה!!!" היא קראה בין הבכי יודעת שהם לא מבינים אותה...
היא קלטה אותם מתלבטים אם ללטף לה את הגב כדי לומר לה שהכל טוב אבל הם לא עשו את זה... היא לא הבינה למה...
הצעיר יותר עם הפרצוף הילדותי הביא לה את הטלפון בחשש מה.. "סליחה.. אבל למה את בוכה? הכל בסדר?"
היא הסתכלה עליו במבט עם דמעות והחלה לכתוב " אני לא בסדר...
קוראים לי חלום שין, אני בת 17 וטסתי כחלק מפרויקט חילוף תלמידים.... הייתי אמורה לטוס לקליפורניה, אבל ברגע שעליתי על המטוס המורה שלי הודיעה שהיה חילוף ברגע האחרון ואני טסה לקוריאה, היא שלחה לי כתובת ל "יונגסאן, מרכז סיאול" היא אמרה שמעבר לפינה יש רחוב ושם בבית עם המספר 42 עליו, אני אמורה לשהות למשך החודשיים הקרובים..., חיפשתי את הבית הזה מלא זמן עד שהצלחתי.. לטלפון שלי נגמרה הבטריה אז אפילו לא יכלתי לשאול את המורה שלי כלום, ואז כשנכנסתי הרגשתי שהעולם מסתחרר ונפלתי וכשהתעוררתי... טטב התעוררתי פה..."
הם הסתכלו עליה התלחששו ביניהם והביאו לה את הטלפון:
"תקשיבי, את לא יכולה להשאר כאן... אם המנהל שלנו ידע שאת כאן הוא יזמין לך משטרה ויעיף אותך במהירות... זה לא הבית שאנחנו גרים בו ממש, יש לנו מעונות אבל הבית הזה נמצא קרוב לסוכנות שלנו אז אנחנו נמצאים פה בהפסקות, לכן את יכולה להשאר בו להףכמה ימים עד שתמצאי מקום, אבל אסור שאף אחד ידע שאת כאן, אז תשארי בחדר הזה, זה החדר של טאהיונג, יש כאן מיטה ושירותים.. אוכל יש במטבח... ואם את צריכה עוד משהו אז נשתדל לעזור לך...
אגב איפה הטלפון שלך אולי נוכל להטעין לך אותו.."
היא הוציאה מהכיס שלה טלפון עם מגן ורוד שעליו כתוב באותיות מסולסלות DREAM...
"תודה, תודה רבה, אני אשתדל ללכת מפה כמה שיותר מהר לא תרגישו שהייתי פה... תודה רבה!!"
הגבובה יותר הגיש לה את הטלפון, אחכ היא הבינה שהוא טאהיונג...
"אל תגעי יותר מדי בארונות בסדר?"
היא הרימה אליו מבט וחייכה חיוך קטן..
‏"ברור"
‏"נהיה פה בינתיים, ונלך מאוחר יותר.."
‏הם יצאו מהחדר והיא מיהרה לקום מהמיטה, היא רכנה על המזוודה הבינונית שלה פותחת אותה כדי להוציא משם בגדים ללילה, היו שם בגדים ענקיים בצורה מוגזמת בצבעים כהים
‏"לאאאאא" היא קראה 'עכשיו גם מזוודה אין לי...' היא קראה בתסכול 'כל הספרים שלי שם וחלק מהבגדים אוףף'
‏היא נסתה להזכר... היא די בטוחה שהיא לקחה את המזוודה עם השם שלה מהמסוע, אז איפה זה?
‏היא נזכרה בגבר השחור שהיא נתקעה בו 'כנראה אז המזוודות התחלפו' היא חיפשה שם על המזוודה, אבל כצפוי הכל בקוריאנית לא ברורה 'אני אבדוק את זה אחכ' היא ציינה לעצמה...
‏היא לקחת את המזוודה השניה הוציאה משם פיג'מה נוחה... היא נכנסה להתקלח וכשיצאה היא לקחה את הטלפון מהמטען נכנסת להודעות...
‏המורה וקייט צפוי...
‏קייט: מה איתך מה שלומך? לא היה לה כח להסביר... היא תדבר איתה אחכ
‏המורה: מקווה שהסתדרת... שוב לא הצלחנו לדאוג למישהו שיקח אותך לבית ספר... תוכלי מחר ללכת לבית הספר לבד? אני אשלח לך כתובת...
‏היא התקשרה למורה.. 'נמאס לי מהיויו הזה' המטרה לא עונה
‏'אז אני אחפור' היא המשיכה להתקשר והמורה ענתה לה חצי מנומנמת
‏"הלו?"
‏"המורה זה חלום"
‏"כע החלום הזה ממש יפה.." היא אמרה מתוך שינה
‏"לא המורה, זו חלום, חלום שין"
‏"אהה כן מה?" היא שמעה את המורה מתיישבת במיטה
היא סיפרה למורה הכל ושהיא לא יהולה להשאר בבית הזה למרות האירוח...
‏"תקשיבי, הלילה תשארי בבית הזה, מחר בבוקר תלכי לבית הספר ואני אנסה לדבר עם ההנהלה שיסדרו לך חדר אצליהם... מצטערת על כל הבלאגן...ו.. שלחתי לך משו שיעזור לך..."
‏"או.. אוקיי" היא אמרה בלי רצון וניתקה. היא בדקה את השעות אצלהם בסיאול היה 3:35 בצהריים הפרש השעות הוא 9 זאת אומרת שהשעה בארץ זה 6:35 בבוקר... טוב שהמורה תתמודד ....
היא שמעה את הבטן שלה מקרקרת, היא ירדה למטה בשקט, התגנבנה, היא קלטה אותם יושבים בספה, גבר נוסף לבוש בבגדים שחורים ישב לידם, הוא לבש גופיה שחורה קצרה והיו לו קעקועים על היד, הם דיברו באופן קולח, הרבה... היא ניסתה להתגנב בלי שיבחינו בה אבל ג'ימין קלט וניסה לרמוז לה לחזור עם העיניים,ס המקועקע הסתכל לכיוון אליו ג'ימין הסתכל לראות לאן הוא מדבר, והיא הספיקה להיעלם בינתיים...
היא עלתה לחדר...
טינגג -יש לה הודעה, היא פתחה בקוריאנית... היא הסיקה שזה מג'ימין...
"חבר שלנו גם פה, אל תרדי, את צריכה משהו?"
"כן אני... רעבה מצטערת..."

"ג'ימין עם מי אתה מתכתב עכשיו??" ג'ונקוק שאל אותו
"אהה לא אפחד..." הוא ענה בזריזות..
"אני רעב" ג'ימין אמר פתאום
"אז תכין ראמן ל-3 גם אני רוצה.."
הוא הלך למטבח והכין וכשג'ונקוק לא שם לה הוא העלה לה אוכל...
את המשך הלילה היא בילתה בחדר... בבוקר היא מיהרה לקום היא ארגנה את הדברים שלה 'כשאני אחזור הכל יהיה מאורגן' היא הניחה את המזוודות מתחת למיטה 'אם מישהו יכנס שלא יראו...'
היא יצאה מהבית לכיוון הרחוב הראשי מנסה לתפוס מונית...
4 מוניות חלפו על פניה ואף אחד מהם לא עצר...
היא מעיפה מבט בשעון וזה מגלה לה שהיא צריכה להזדרז... פתאום עוצר לידה רכב יונדאי שחור, היא מתרחקת נותנת לו מקום להמשיך.. הנהג מוריד את החלון ואז היא מגלה שם את ג'ימין...
"Come I take you"
היא עולה לרכב
"Thank you so much!"
"Where?"
הוא שואל והיא מראה לו את הכתובת, הוא נוסע וכשהם עוצרים ברמזור לפני התיכון, הוא הוציא כובע ומסיכה...
היא הוציאה את הטלפון
"תודה אני אשתדל לצאת כמה שיותר מהר... לא תשימו לב שהייתי שם"
הוא לקח את הטלפון והקליד מהר
"את מזכירה לי את אחי הצעיר... הכל טוב קחי את הזמן..."
הם הגיעו והוא סימן לה שתלך ושהוא לא יכול להכנס, היא הודתה לו ונכנסה לתיכון...
היא חיפשה אחרי המזכירות וחדר ההנהלה, עד שאחד התלמידים הסכים להוביל אותה לחדר המנהל...
היא הודתה לבחור, ונכנסה לחדר שם חיכה לה המנהל...
"Here you are... we were waiting for you..."
הוא הסביר לה בקצרה את מהלך הלימודים בתיכון והביא לה תלבושת וקופסא קטנה..
"This is for you, from your teacher..."
היא פתחה היו שם זוג אוזניות קטנות ומעין שלט, מכתב היה מצורף לחבילה..
"אלו אוזניות שמתרגמות במקום את מה שאת שומעת לאיזו שפה שתבחרי... את רק צריכה להגדיר את השפות, כבר הגדרתי עבורך מקוריאנית לעברית ולהיפך... שוב סליחה על הטעויות... מקווה שזה יעזור לך... המורה..."
היא הלכה בעקבות מורה שהוצמדה אליה לכיוון הכיתה אחרי שהיא החליפה לתלבושת... 'התלבושת ממש חמודה' היא חשבה לעצמה...
היא שמה את האוזניות והתקדמה לכיתה....

"הפסקה של שעה ואחכ. נמשיך באימונים" אמר הכוריאוגרף לקבוצה...
הם יצאו מחוץ לחדר אימונים לנשום אויר, לשתות, לאכול...
"אני הולך לבית פה לנוח אחרי הטיסה הזאת.... אני עדיין עייף, תקראו לי עוד שעתיים" ג'ונגקוק אמר תוך כדי לבישת מסיכה וכובע הוא התקדם ליציאה...
הוא נכנס לבית, הלך למטבח פתח את המקרר בהה בו מקווה לאוכל... סגר שתה מים ויצא מהמטבח...
"יואוו אני עייף..." הוא קרא לעצמו תך כדי שהבליע פיהוק
הוא עלה לחדרים למעלה "המיטה החדר של טאהיונג הכי נוחה..." הוא פתח את הדלת וקפץ למיטה...
"משהו מרגיש מוזר... מה הוא עשה למיטה??" הוא קפץ עוד קצת על המיטה ...
"אולי זה משהו מתחת למיטה..." הוא התכופף מתחת למיטה ואז....