אבודה בקוריאה

פרק 10

להגיד לכם את האמת, תכננתי שבסיפור יהיו 10 פרקים כי זה האתגר ... אבל אין לי מושג לאן העלילה שלי מתקדמת אז כנראה יהיה יותר מ 10 פרקים, אבל מזהירה מראש ככול הנראה הסיפור יגמר בקרוב... אבל עד אז בואו נהנה מהווה הקיים....
=============================

"איפה היית ג'ון ג'ונגקוק???" שאל ג'ין כהרגלו... דואג לכולם כמו אמא...
"ממממ מה? יואו אני רעב... היונג מה יש לאכול?" ג'ונגקוק התעלם מהשאלה פונה לשוגה בשאלה אחרת....
"היי ג'ונגקוק איפה היית?? היינו בחזרות כל היום אתה יודע להופעה..." ג'ימין נכנס לחדר שואל גם הוא, לא נותן לצעיר להתעלם מהשאלה...
"אמממ הייתי בסידורים...  דברים שהייתי צריך לעשות..." הוא לא משקר, הוא באמת היה בסידורים... בהתחלה היה לו אימון כושר אישי ואח''כ כשהיה בדרך חזור הוא ראה את חלום... 'היא בחורה כל כך מסורבלת... היא לא יכולה להסתדר לרגע לבדה, שלא נדבר על זה שהיא בארץ שזרה לה לגמרי...' הוא חשב תוך כדי שגרד בראשו נזכר במשיכות שיער של חלום....מגחך לעצמו...
"מה יש לאכול??" הוא מיהר לשאול לפני שמישהו ישים לב שהוא מגחך לעצמו...
"ראמן ... תכין לעצמך... אנחנו כבר אכלנו..." יונגי השיב קצרות מתיישב בספה...
"אה...אוקי" הוא ענה בדרכו למטבח...
"יש לנו מחרתיים חזרות גנרליות... נכון שזו הופעה קטנה אבל אסור לאכזב אז תלך לישון מוקדם, בלי שטויות כן?" הזכיר ג'ין לקוקי...
"כן, כן...''

מגורי הבנות של תיכון_____:
חלום עלתה עם המזוודה שלה, עם חלקי המזוודה יותר נכון, 'המזוודה הוורודה היפה שלי' בכתה חלום לעצמה, הידית ביד אחת יחד עם אחד הגלגלים שנשברו לה המזוודה כולה סדוקה ובקושי מתגלגלת היא עלתה את המדרגות בכבדות בקושי מצליחה לטפס... ,היא כמעט הייתה בסוף גרם המדרגות כשלפתע היא הרגישה שוב שלוש אצבעות מטפסות במעלה הגב, צמרמורת קרה עברה בה והיא הסתובבה בחדות "היי לך חברה חדשה..." הוא חייך בחיוך זדוני כשבגדיו מוכתמים וקרועים "אהההההה" חלום צרחה והמזוודה המסכנה נפלה את כל גרם המדרגות, למטה...
"מ...מה קרה??"  קים און ג'ין יצאה במהירות מהחדר ואחרי עוד 2 בנות שהפנים שלהם לא נראו מרוצים מהצרחה המפתיעה...
"T... There is a..."
היא ניסתה להסביר את עצמה מצביעה לכיוון בו עמד הבחור המקריפ..
"מה?? מה יש שם??" און ג'ין לא הבינה.
חלום הסתכלה למקום בו עמד, עמד, בעבר, הבחור, אבל הוא כבר לא היה שם... היא לא רצתה להשמע מוזרה ומדומיינת...
"Oh? nothing?, I think that  I saw Cockroach..."
היא מילמלה מנסה להבין לאן נעלם הבחור המפחיד...
"א... או... אוקיייייי, אנחנו ביחידה אם את צכה משהו..."
"אה.. כן... תודה..." היא מילמלה תרה בעיניה אחרי הבחור....
היא ירדה את המדרגות במהירות מעלה שוב את המזוודה מלווה באנחות...
היא הגיעה, מיקמה את הדברים שלה, יושבת לעשות את כל המטלות והשע''ב שניתנו לה...

הלילה ירד הירח עלה, הכוכבים ביצבצו ...
וחלום אחת שעוד לא הלכה לישון... היא קמה מהכיסא מביטה בחלון
"איזה ירח... קסום, זה לילה כל כך יפה... " היא מיהרה בעייפות מסתכלת על הרשימה של כל המטלות שנותר לה לעשות... ''זה לא נגמר!" היא קראה בעצבנות מפהקת, מסלקת דמעה עייפה מעיניה ...
"נמשיך!" היא אמרה לעצמה ממשיכה בין הפיהוקים לכתוב את השע''ב...
''איזה לילה יפה'' היא שמעה לחישה קוראת לה באוזן... היא הייתה כל כך עייפה שהיא אפילו לא שמה לב ליצור שלוחש לאוזנה...
"מה תמשיכי לעשות את השיעורים? לכי לישון... רק 5 דקות... " הוא אמר בקול רך "רק חמש דקות~~'' חלום חזרה אחריו צוללת בשינה כשהיא מניחה את ראשה על השולחן ונותנת לגוף שלה לשקוע בשינה נצחית...
טרררררר טרררררר
חלום שלחה ידה מכבה את השעון...
''היי חלום... את לא קמה לבית הספר?" קול רך אמר לה וידיים קרות טיפסו על גבה שוב ..
"דיי כבר סתום, אתה לא רואה שאני ישנה??" היא קראה מתוך שינה... לפתע היא פתחה את עיניה באחת, מביטה סביבה, החדר ריק, אז אל מי היא דיברה??? היא הייתה בטוחה שזה ג'ימין, או ג'ונגקוק הזה, אבל אז היא נזכרה שהיא במעונות... אז למי היא דיברה?? היא נזכרה בכל מה שקרה אתמול.... 'רגע,אז רודפת אחרי רוח??' היא הצטמררה, השעון מעורר שהראה כי נותר לה רבע שעה עד לצילצול העיר אותה ממחשבות...
'אני מאחרת! לאא!!!'
היא התארגנה בזריזות נותרו לה 5 דק, היא תספיק???
היא המשיכה להתארגן הכינה מהר תיק...
'לא סיימתי עם המטלות אוי לא, המורה יכעס עלי...'
דפיקות על הדלת משיחות את דעתה , היא מיהרה לפתוח און ג'ין עמדה שם...
"אנחנו יוצאות לבית הספר את באה??"
"כן, כן!" היא קראה באנגלית, מיהרה ללבוש את האוזניות שלה וירדה איתה...

בית ספר...
כמו בכל בית ספר היום של חלום היה עמוס, היא עברה מכיתה לכיתה וכל מורה מוסיף לה מטלות כדי להספיק להדביק את הקצב... היא לא חשבה שזה יהיה כל כך.מסובך לטוס החילוף תלמידים...
בשיעור האחרון המורה הזכירה להביא אישורים עד מחר למחנה, ומי שלא יביא לא יצא...
היא חזרה למעונות סחוטה ועייפה אחרי שכמעט איבדה את הדרך... אילמלא און ג'ון שמצאה אותה בדרך....
היא הגיעה ליחידה שלה וקפצה למיטה לא אכפת לה מהערימות.... היא תעשה את כל השיעורים כשתקום...
"שנת 2018, זו שנה שאני בהחלט לא אשכח ..." היא ציינה לעצמה את השנה שהיא נמצאת בה ושקעה בשינה...

"אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע שומנה, לזוז, להסתובב חמש שש שבע שמונה.... "
''וואעעע זה היה אימון קשוח'' יונגי קרא בקול עייף...
''אתם משוחררים לצהריים, תחזרו בשבע בערב...'' אמר הכוריאוגרף ויצא מהחדר ...
השבעה התיישבו על הרצפה מותשים, להיות איידול זה לא פשוט בכלל, הם זוהרים מבחוץ אבל כדי שהם יזהרו באופן מושלם גם מבפנים הם חייבים להתאמן חזק...
"טאהיונג הכל טוב?" שאל ג'ין כשראה את נאמג'ון מוחה דמעה...
''כן, כן הכל טוב... אני פשוט מתרגש..."
''ממה אתה מתרגש?" שאל ג'ונגקוק שבדיוק נכנס עם בקבוק ביד...