אבודה בקוריאה

פרק 8

אבודה בקוריאה
פרק 8
"מה עשית עם ביטיאס? מה הקשר שלך איתם??"
חלום נרתעה היא התרחקה מעט, 'עוד פעם הביטיאס הזה? מה נסגר עם אנשים? מה קייט אמרה שזה??? יואו שכחתי' היא חשבה לעצמה
"I don't know who is bities, and I don't know what is this picture, so please, leave me"
חלום קצה ויצאה מהכיתה מותירה את שלושת הבנות המומות.
"היי" לא יודעת מי אלו ביטיאס?? חח בטח, אנחנו נלמד אותה מה זה להתעסק עם הבנים שלנו, נכון?' אמרה הבחורה עם מבט של אש בעיניים.
בינתיים:
"דה רים!" היא שמעה קול מוכר קורא לה, היא הפנתה את הראש לעבר הקול, גילתה שזו מא רי.
"היי מא רי, מה קורה?" היא שאלה באנגלית...
"אני בסדר, שמעתי שאת עוברת למעונות, זה נכון?" מא רי שאלה בסקרנות.
"אה כן, היום אחרי בית הספר אני אלך לשם המורה שלי אמרה לי שאחת התלמידות תעזור לי...." היא הסבירה...
"אההה אוקי.... תהני... שיהיה לך בהצלחה...."
היום המשיך כרגיל, במהלך היום חלום נקראה למשרד המנהל, הוא הסביר לה שהתלמיד שאמורה לעזור לה להגיע למעונות לא יכלה להגיע ובמקום זה הוא נתן לה תדרוך איך להגיע למעונות.
" היא תחכה לך שם ותעזור לך להתמקם ..." הוא הסביר.... היא הקשיבה להוראות מנסה לקלוט מקווה לזכור הכל...
היום הסתיים, היא אספה את החפצים שלה לתיק וחיפשה את המזוודה שלה. 'אני די בטוחה שלקחתי את המזוודה' היא התחילה להריץ את כל היום שלה עד הרגע האחרון בו היא זוכרת את עצמה עם המזוודה .... ואז היא נזכרה... 'אויש נו, הורדתי את המזוודה מהחדר ואז הלכתי למטבח לקחת משהו והשארתי את המזוודה ליד הסלון.... אוךךךך עכשיו אני צריכה לחזור לקחת את זה....' תוך כדי שהיא חושבת היא התחילה להתקדם לכיוון הבית של ביטיאס, היא פתחה בעדינות את הדלת מקווה שאין שם אף אחד, הבית אכן היה ריק והמזוודה עמדה שם בכניסה כאילו היא מחכה לה שתקח אותה... היא נכנסה לקחה את המזוודה במהירות ויצאה... תוך כדי שהיא נועלת את הדלת... היא הסתובבה בחדות קולטת על המדרגה שלפניה דמות שחורה עטופה במסיכה וכובע... היא נבהלה ולא שמה לב, ומרב בהלה היא פשוט נפלה קדימה, הדמות התחמקה ממנה, אבל היא נפלה מ-3 המדרגות והמזוודה איתה.... "איייש, אני בנ''א חסר מזל, אין דרך להסביר את זה ...." היא מלמלה לעצמה תוך כדי שהיא מנסה להתרומם בודקת את היקף הפציעות.... הדמות השחורה התקרבה אליה מורידה את המסיכה... זה וי...
"Oh hi, I'm so sorry, i forgot my suitcase here and i came to take it..."
היא ניסתה להסביר באנגלית מקווה שהוא יבין...
"את בסדר? נפגעת?" טאהיונג שאל הקוריאנית האוזניה שעליה תרגמה לה....
"Im..mm I'm fine thank you...."
היא התנצלה שוב על שהפריעה...
"צריכה טרמפ?" טאהיונג הציע באדיבות... חלום חשבה רגע...
"לא תודה... אני לא רוצה להטריח אתכם יותר.... תודה על הכל...." היא הודתה לו...
"תביאי רגע את הטלפון שלך" הוא בקש..
היא הוציאה במהירות בלי לחשוב יותר מדי... "זה המספר שלי" הוא רשם את המספר  "תתקשרי אליי אם את צריכה משהו..."
הוא נכנס לבית והיא התכופפה להרים את המזוודה... "הבחור הזה כל כך חתיך שאני עלולה לקבל התקף לב..." היא אמרה לעצמה...
"אויייש המזוודה נשברה" היא רטנה, מרימה את המזוודה מהרצפה מתקדמת לפי הוראות המנהל לכיוון המעונות...
היא התנשמה בכבדות בעודה מאיטה את המהירות שלה בירידה הקיצונית ברחוב, המזוודה החליקה לה... 'אייש זה לא קורה לי לא!' היא חשבה לעצמה 'למה תמיד זה לי? למה תמיד לי קורים כל הדברים המעצבים והמוזרים? למה לכולם יש חיים נורמליים ורק אצלי הכל תמיד משתבש?!??? אפילו ללכת עם מזוודה (כשלעצמו דבר מוזר) אני לא יכולה?? זה תמיד חייב להשתבש?' היא המשיכה ללכת בירידה התלולה מרימה את המזוודה השבורה שלה שנשברה עוד 'איזה רחובות מוזרים' היא חשבה לעצמה בקושי בורחת מהאיום של שבסמטה האחרונה, היא פנתה ברחוב כמו הוראות המנהל, רכב שחור גדול נסע לידה בקצב איטי ...
"אוייש איזה מזל לא מוצלח יש לי! למה השער הזה סגור? עכשיו אני אצטרך לעשות את הדרך השניה, המנהל אמר שדרך השער זה ממש מקצר.... אוף נו..." היא המשיכה ללכת מרגישה כמו בצעדת המיליון...
''איך אי פעם אוכל להיות עו''ד?? איך אי פעם אוכל להרויח כסף??? עם חוסר מזל כמו שלי'' היא חשבה לעצמה מעט בקול, אדם שנראה שתוי אך מכובד עם חליפה ונעליים מבריקות עבר לידה, "כסף את רוצה?" הוא הוציא כרטיס ביקור מכיס החליפה "תתקשרי אלי אם תצטרכי כסף..." הוא דחף לה את הכרטיס ליד והיא לקחה התקדמה במהירות לפני שיספיק להגיד לה עוד משהו... היא הביטה בתמהון בכרטיס שבידה .. 'עיצוב מקורי, וסוג הנייר נראה יוקרתי' "אבל" היא הרימה את הראש מסתכלת אחורה הרחוב היה ריק. בעל החליפה לא עמד שם, למעשה אפחד לא עמד ברחוב, הרחוב היה ריק. היא החליטה להמשיך להתקדם, היא עייפה והמזוודה שבורה ונסחבת... היא דחפה את הכרטיס באחד מהכיסים של הסוודר שעליה, הולכת מהר יותר ככה תגיע מהר יותר ...
"זה לא היה קרוב.... בכלללל" היא התנשמה בכבדות... עייפה... היא עברה בין מספרי הבניינים, נכנסת בבניין גדול ענק עם מלא חלונות מבחוץ, איך שדרכה את הרגל בתוך המבנה משהו הרגיש לה מוזר, וזה לא בגלל שזו ארץ שהיא לא מכירה עץכי היא כבר כמעט שבוע פה והיא הספיקה לעשות לעצמה מספיק פאדיחות שזה הרגיש כמו שנה שלמה....
היא המשיכה ללכת, מהססת, במסדרון חולפת על פני עשרות דלתות, הרעש שהמזוודה חסרת הגלגל השבורה שלה היה נשמע כאילו מישהו גורר גרזן... זה הלחיץ אותה מעט.... היא המשיכה ללכת...
"שלום לך" יד חזקה נחתה על כתפה גרמה לה לנתר בבהלה

האם הסיפור שלי מעניין? השארתם במתח? יש לכם רעיון איך לעזור לי לקדם את העלילה?? אני ממש אשמח לתגובות ורעיונות... תודה😁