אבודה בקוריאה

פרק 5

"I ammm...mm"
היא גימגמה לא יודעת מה להגיד...
היא פתחה את הפה לענות "אני הכנסתי אותה!" טאהיונג אמר בהחלטיות
"היא לא יכולה להיות פה היונג, ואתה יודע את זה. אם התקשורת תגלה על זה הם יחגגו עלינו ולא בקטע טוב, אתה יודע את זה" היא הבינה נהאוזניה שעדיין תרגמה לה באוזן...
"אני יודע, אבל היא בחורה חחשה וחוצניקית, אין לה איפה להיות..." הוא לא פירט, היא הבינה מהפנים של המקועקע שהוא לא מרוצה
"I'll take my staff and I leave you forever"
היא גימגמה בשקט...
הוא הוציא את הטלפון להקליד, אבל היא מהרה לעצור אותו תוך שמנסה להסביר לו שיש לה אוזניה שמתרגמת...
"יש לך לאן ללכת?" הוא שאל כשהתשובה ברורה לו...
"ל..לא" היא גימגמה באנגלית
"כמו שחשבתי... אז את נשארת כאן..."  הוא היה החלטי...
הבטן שלה התהפכה, כאילו מישהו עשה ממנה בצק... היא התכווצה והתפתלה...
"היונג..." ג'יי קיי לא היה מרוצה...
"אני סיימתי לדבר..." טאה היה החלטי.
"ומה עם שאר הממברים ידעו?" ג'ונקוק ניסה להפתיע..
"אנחנו מתכננים לדבר על זה היום. אתה תראה, הם יסכימו איתי..."
"מי זה אנחנו" ג'ונקוק לא הבין איזה הגיון חסר בטאה...
" ג'ימין ואני" טאה הסביר בפשטות...
"אני חוזר עכשיו לסטודיו... תסדר את הדברים ובוא גם..." זה לא היה אופייני לטאהיונג להתנהג ככה, אבל הוא ידע שג'ונגקוק לא יסכים איתו, לכן הוא הראה לו פנים תקיפות והחלטיות...
"ואת" טאהיונג הסצכל לכיוון חלום. "תלכי לחדר שלי ותנסי לזרז עניינים ולמצוא דירה, יש משהו בדבריו של ג'יי קיי"
טאהיונג יצא מהבית בטריקת דלת, חלום המשיכה לעמוד בוהה בגרביים שלה... 'מנהג מוזר של קוריאנים להוריד את הנעליים בכניסה...' היא חשבה לעצמה בלי הקשר...
"למה את עדיין עומדת שם?" ג'ונגקוק אמר בקול תוהה "בואי קחי את הדברים שלך..."
היא עיקמה. את הפרצוף וחמקה בינו לבין הספה תוך שהיא מרימה את החפצים שלה למזוודה...'גם הפך לי את כל המזוודה וגם אני צריכה להרים הכל לבדי...' היא התעצבנה ובעיטה עמוקה בבטן הזכירה לה שהבטן שלה כואבת ממש...היא התפתלה... היא אספה את הדברים שלה ועלתה במהירות לחדר למעלה... היא הניחה את הדברים ורצה לשירותים...
דם...
'דווקא עכשיו?!???¿!!' היא התעצבנה 'כאילו מה הקשר עכשיו'.
היא ניסתה לחשוב איפה היא שמה את הפדים שלה והפנים שלה החווירו...
'זה במזוודה שנעלמה.... זה לא קורה לי!! ממש לא!!!' היא התחילה לאבד עשתונות... היא ניסתה לבדוק בתיר הרחצה שהיה בתוך המקלחת... אין...
'לא לא לא לא' היא נכנסה ללחץ...
היא שמעה את דלת החדר נפתחת...
'אין סיכוי את לא עושה את זה הוא גבר!' היא התלבטה והחליטה...
"ammm excuse me..."
היא אמרה מבעד לדלת לפני שתתחרט...'בבקשה שזה לא הוא' היא קיוותה...'
"What??"
האויר יצא לה מהריאות... זה הוא... אוףף
"amm, could you please buy me p.."
היא גימגמה לא מסוגלת לסיים את המשפט...
"What!?"
הוא שאל שוב
"Pa.."
היא לא מסוגלת לסיים...
"What???"
שתדבר נורמאלי... סכ''ה רצה לקחת את הטלפון שהשאיר בחדר...
"Pad! I really really need pad! I promised you that I will leave please "
היא התחננה יודעת שמפה היא לא יכולה להגיע נמוך יותר...
הוא חטף שוק והאדים...
"W.. what??"
הוא לא ידע איך להגיב לזה...
"Please I'm begging you I will be your slave please!"
היא ניסתה לחשוב על תוכנית חילופית בזמן שהוא מתלבט
"Please!"
היא כמעט בכתה
"Ok, ok, just...."
"Please harry up..."
היא עשתה פדיחות לחיים שלמים זה בטוח...
ג'ונקוק לקח כובע מסיכה ומשקפיים את הטלפון וארנק ורץ לכיוון המוכלת הסמוכה... לא מבין איך מעצבים לבחורה המוזרה הזאת הוא רץ לקנות לה ... אוחח הוא פשוט רץ...
הוא נכנס לסופר מתחיל לחפש... 'איזה אני אמור לקנות עכשיו?!??' הוא עמד מסכן מול המבחר העצום, מוכרת עברה לידו...
"צריך עזרה??"
"אההה כן... אני צריך..." הוא פשוט לא יכול להשלים את המשפט, אז הוא הצביע לכיוון המדף בחוסר אונים מוחלט.
"פדים?" היא שאלה עם חיוך...
"כ.. כן"
"יש איזה משו ספציפי שאתה צריך... כאילו היא?"
"אהה ל.. לא יודע פשוט תביאי משהו, זה באמת משנה?" הוא שאל באופן רטורי...
"ברור שזה משנה...יש עם כנפיים יש בלי, יש לילה, יש ליום, יש לים... יש בגדלים..."
"פשוט... תביאי משהו אחד..." הוא קטע אותה באמצע...
היא לקחה חבילה מהמדף... "עוד משהו??" היא שאלה
"לא" הוא אמר במהירות...
היא העבירה הוא שילם ורץ לבית חזרה...
חלום עדיין מחכה בשירותים באותה תנוחה...
הוא עלה במהירות תוך כדי שמנגב את הזיעה כאילו ביצע הרגע החיאה...
הוא דפק בזהירות על דלת החדר נכנס לחדר בזהירות דופק על דלת השירותים ששם... חלום התנערה מהדמיונות שלה...
"אממ.. הבאתי לך..." הוא גימגם לא יודע מה להגיד...
"תנקיו... תניח את זה פה... תודה..." היא גימגמה באנגלית...
היא סיימה וגמלה החלטה בליבה שעוד היום היא יוצאת מהבית הזה והיא משתדלת לא להראות במיוחד לא לפני ג'יי קיי הזה...

את המשך היום היא בילתה בחדר נמנעת מלצאת... הבטן כאבה לה, היא שכבה במיטה מנסה להרגיע אותה אבל לא יודעת איך... כאב לה הבטן הראש הגב והרגליים ... היא פשוט שכבה במיטה כמו נערה ממוצעת תוך שהיא מתפתלת מכאבים...
השעות עברו היא השאירה למורה הודעה שהיום היא עוזבת את הדירה הזאת ובדקה מדי פעם אם המורה ראתה...
לקראת ערב ג'ימין עלה אליה דופק בדלת מחכה לאישור...
היא הסכימה הוא נכנס...
"אויי את נראית נוראאא!" הוא אמר לפני הכל...
"איי אממ אווקיי..." היא גימגה באנגלית...
"תנקיו ג'ימין על הכל..." היא אמרה באנגלית מקווה שהוא מבין...
"תקראי לי אופה... זה כינוי כבוד שנהוג פה בקוריאה..." הוא הסביר לה...
"אוקי או..אופה..'' היא גימגמה...
הוא הסביר לה שעוד מעט כל הממברים בקבוצה יגיעו ואז הם יסבירו להם עליה.. שלא יקרה שוב כמו היום.. שידעו להזהר...
היא הנהנה בהסכם הוא יצא...
כמה דקות אח''כ הוא שלח לה הודעה... *תרדי למטה...*
היא ירדה מהוססת...
הם ישבו שם 7 אנשים... היא ניסתה להתעלם מג'ונגקוק... שלא יראה אותה... אחד מהם נראה שלא היה לו נח בספה... כאילו הפריע לו משהו...
ג'ימין ו טאהיונג הסבירו את המצב, שהיא כרגע כאן אבל היא בקרוב עוזבת והיא הנהנה...
''הכל בסדר נאמג'ון? משהו מפריע לך?"  ג'ין שאל לא מבין למה אראם לא יושב נומאלי...
לפתע נאמג'ון שלף מבין הכריות את מה שהפריע לו כאילו מצא פרס... חלום זיהתה. את זה כשלה לפני שכולם הספיקו להבין מה זה... הראש שלה כאב... היא רצה תפסה את 'הגופיה' שלה מידיו של נאמג'ון... וצנחה על הרצפה באפיסת כח ואיבדה את ההכרה... שוב...