אבודה בקוריאה

פרק 16

היוש פיפול👋👋👋
הכי כיף לכתוב בבייביסיטר את ההמשך בזמן שכל הילדים ישנים השעה 22:55 אז כיף לי🫠
אז מה מחכה לנו היום? לא יודעת בואו נגלה....

∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆∆

כעבור הרבה זמן... השנה 2020...:

שנת 2018 נגמרה... אחרי המחנה חלום שאבה הרבה כוחות.. היא עדיין הייתה מאד שבורה... אבל השיר, המבטים... זה גרם לה להרגיש משהו שלא הרגישה מזמן - שהיא רצויה...
את השנה היא גמרה והיא קיוותה לחזור הביתה, לארץ מוצאה.. המורה שלה לא עונה לה וגם אף אחד מהצוות, בשיחה שכן הייתה לה עם המורה, עד שהיא הצליחה להשיג אותה, ההיא אמרה שהם יעשו את מירב המאמצים כדי לעזור לה לחזור, ומאז היא לא שמעה מהם כלום....
שנת 2019 כיתה י''ב, בהתחלה היא לא ידעה מה לעשות, ואז היא קיבלה מכתב מבית הספר שאומר שבגלל שהם מודעים לתקלה שקרתה לה הם מוכנים לתת לה מילגה לשנה הזאת כי גם ככה הציונים שלה מאד טובים..., וזהו היא נשארה עוד שנה בקוריאה, כשהגיע סוף השנה, התחילו ההתרגשויות לקראת מסיבת הסיום והפרום... אבל היא לא התרגשה... בטקס הסיום לא היה אף.אחד שיבוא לראות אותה, והפרום, טוב מאז המחנה ועוד תקריות כאלה ואחרות, גזרו עליה סוג של חרם חברתי... אז אף אחד לא הזמין אותה...
חוץ מ...

//פלאשבק//
''פרום הידד,'' חלום אמרה לעצמה בסרקסטיות ''דמיינתי את זה קצת אחרת... עם שמלה יפה וחדשה שאני אקנה עם קייט, עם בחור בחליפה שחורה ואלגנטית שיבוא לאסוף אותי מהבית שלי ששם אני וקייט נתאפר ונתארגן... עם פרפרים בבטן מהסיום..., חחחח צחוק הגורל.. זה החיים שלי...''
חלום מילמלה לעצמה בזמן שלבשה שמלה שחורה מבריקה ונשפכת, מביטה לעצמה במראה.... דמעות החלו לבצבץ בעיניה ''זה... היה...אמור להיות... אחרת....'' היא ניגבה את הדמעות לקחה את הטלפון והפעילה שיר, מסוים, zero o'clock .... הוא נותן לה נחמה בכל פעם שהיא עצובה וקשה לה...
הדמעות המשיכו לזלוג בזמן שהיא סידרה את שמלתה.
לפתע 3 אצבעות טיפסו במעלה גבה ... קור נדף מהם. היא הסתובבה במהירות, נבהלת... אותו בחור עמד שם זה עם הבגדים המוכתמים בדם, זה עם העיניים הריקות, זה עם החיוך המצמית. היא הסתכלה בעיניו, משהו בהם היה שונה מלבד זה שהבחור לבש הפעם טוקסידו מוכתם בדם וקרועה, ולא את בגדי בית הספר הקבועים שלו... הפעם משהו בעיניים שלו גם היה שונה, אבל היא לא הצליחה להבין מה, היא העמיקה בעיניו, יורדת לשורש הבעיה, זהו זה! היא הבינה....
הפעם המבט המצמית, היה מהול במעט עצב וכאב...
''מה הסיפור שלך??? אה אתה מוכן להסביר לי?? מי אתה?? מה אתה?? למה אתה?? מאיפה באת?? ולמה דווקא אני??? אני מרגישה כמו משוגעת!!! למה?? ולמה אתה נראה ככה??" אחרי כל כך הרבה פעמים היא החליטה לשאול אותו פנים אל פנים! להתמודד עם הפחד... היא לא תברח... בכל מקרה אין לה מה להפסיד...
''את האמת, שאת יכולה לענות על השאלות האלה... בעצמך'' הוא התקרב אליה, מנגב את הדמעות ומביא לה וורד אדום עם קוצים מסביבו . . .
''מה זאת אומרת??? תסביר! מי אתה? ולמה אני היחידה שמסוגלת לראות אותך???"
''אני זה פשוט....