אבודה בקוריאה

פרק 17

''אייש...'' רטן ג'ונגקוק בזמן שבעט באבן...
טאהיונג לא קנה את הדרמה שלו... הוא הבין מההתחלה מה ג'ונגקוק רצה, כאילו, לא בדיוק מההתחלה, אבל בשלב מסוים הוא קלט... ואז הוא נהנה פשוט להציק לג'ונגקוק- לתת לו להרגיש שהוא מצליח לסנג'ר אותו ורגע אחר כך לגרום לו להבין שזה לא יעבוד...
ג'ונגקוק סידר את הכובע שוב והרים את המסכה מעל האף רק זה חסר לו עכשיו ששוטר יתן לו קנס על אי הליכה עם מסיכה בציבור... קורונה אחרי הכל... וזה המקרה הטוב.. במקרה היותר גרוע מעריצה עלולה לקלוט אותו ולרדוף אחריו...הוא הצטמרר מהמחשבה... כי זה אף פעם לא רק מעריצה אחת. . . .
הן באות הגדודים, אם אין לך שומר ראש זה עלול להיות מסוכן....
הוא נכנס לחנות הנוחות שמעבר לפינה, בימים האלה הם עובדים קשה על שיר שהם עומדים להוציא- ON...
זה מצריך מהם הרבה כוחות, והוא נעשה רעב בקלות...
ג'ונגקוק עבר בין המדפים מחפש אחרי אריזות הראמן, הוא יקנה הרבה... הממברים רעבים גם, הוא בטוח בזה, יודע שאיך שהוא ישב לאכול כל השאר יסתערו עליו...
הוא עבר בין המדפים, קולט את העובדת עומדת על סולם רעוע נמוך, מסדרת סחורה בזמן שעומדת על קצות אצבעותיה כדי להגיע למעלה...
הוא המשיך ללכת, עובר מאחוריה, ובדיוק אז היא מעדה, איבדה את שיווי המשקל שלה, ובדיוק ומהירות ששמורים לרקדן מקצועי, הוא מיהר ותפס אותה בידיו שניה לפני שדפקה את הראש שלה ברצפה....

היא פקחה את עיניה, מתפלאת לגלות שהיא לא דפקה את הראש, היא הביטה בבחור שתפס אותה, הוא היה מוצק, וקעקועים עיטרו את ידו...
'היי, זה מוכר לי..., המגע הזה, האחיזה הזו... הגוף הזה' חלום חשבה לעצמה, מנסה להזכר מתי לאחרונה הייתה תלויה על גוף של גבר שהרגיש בדיוק כך... 'רגע זה לא?---'
"You?!?!"
ג'ונגקוק קרא בפליאה, מבחין באוזניה שבאוזנה, מרשה לעצמו להסיק שהיא תבין ...
"מה את עושה כאן?!" למזלה של חלום, היא קנתה לאחרונה את האוזניה המתרגמת ברב כספי החסכונות שלה...היא הבינה שבלי זה היא לא תסתדר...
''w.. what are you doing here?"
היא החזירה את השאלה... היא נזכרה מאיפה הקעקועים על גב כף היד מוכרים לה...
אף אחד לא ענה... הם פשוט הביטו זה בזה...
ואז הם קלטו את הסיטואציה...
ג'ונגקוק מיהר לקום, גורם לחלום להחבט ברצפה...
''אווווץ' " היא קראה, מתרוממת לאט...
ג'ונגקוק העמיס כמה חבילות ראמן בידיו ועוד שקית גדולה של אורז מתקדם לכיוון הקופה, חלום קלטה אותו ומיהרה לרוץ לקופה, מתחילה חשבון חדש...
היא מיהרה לחשב לו, הוא מיהר לשלם...
המתח ואי הנעימות בין השניים הורגש באוויר ...
הוא יצא והלך ...

כמה ימים אח''כ:

עוד לקוח נכנס, היא הרימה מבט לכיוון הדלת, כאילו מקווה למישהו מסוים, בעצם, לא כאילו, באמת, מאז שג'ונגקוק היה כאן, היא כאילו מצפה שהוא יבוא שוב, לא ברור לה למה, אבל היא רוצה, אז כל לקוח שנכנס, גורם ללב שלה להחסיר פעימה, ואז להתאכזב כי זה לא הוא. למרות שלא ממש הגיוני ש הוא יבוא שוב פעם... אבל היא עדיין מקווה...