תהנו מהפרק💜
אל תשכחו להצביע⭐
ולהגיב אם אהבתם♥️♥️
נקודת מבט ג'ימין
התעוררתי באמצע הלילה צמא, כל-כך צמא, קמתי מהמיטה מבואס ועייף ויצאתי מהחדר מביט על המסדרון הארוך והמאור 'גם בלילה הלפידים דולקים' חשבתי לעצמי לא מבין מי מדליק אותם כל פעם מחדש ואז נזכרתי שיש הרבה משרתים פה וגיחחתי לעצמי יצאתי מהחדר סוגר את דלתי אחרי והולך במסדרון משום מה נעצרתי דווקא בדלת של יונגי הבטתי בדלת במשך דקות אז שנאנחתי והמשכתי ללכת לכיוון המטבח האמת כל דרכי לשם תהיתי האם הוא אי פעם ישים לב אלי... זה הרג אותי כל פעם להסתכל עליו תמיד אהבתי אותו וידעתי את זה מהפעם הראשונה שראיתי אותו תמיד חשבתי בילדות 'איזה מין ילד יפה זה הנסיך יונגי האם הוא אמיתי?' ואפילו שגדלנו אני עדיין חושב 'איזה מין גבר יפה זה הנסיך יונגי האם הוא אמיתי?' אבל עכשיו כאשר אני גר איתו באותו בית זה מרגיש לי אמיתי הוא מרגיש לי אמיתי המחשבות נפסקו כאשר הגעתי למטבח המפואר מטבח מעץ מגולף כל-כך יפה! התקופפתי פותח את קופסת העץ עם הקרח בפנים מוציא קערת מים קטנה שנועדה בשביל לשתות ממנה ולגמתי מרגיש את גרוני היבש משתחרר ומתמלא במים "מה אתה עושה פה?" שמעתי קול מאחורי וקפצתי "אמא!" צעקתי כמעט נופל אחורה עד שמיקמתי את עצמי והבטתי במי שדיבר אלי "ה-הנסיך יונגי?" שאלתי "בדיוק פארק ג'ימין" ענה והסמקתי "א-אני שותה הייתי צמא וזה העיר אותי משנתי" עניתי והוא הנהן "גם אותי" אמר "אפשר?" שאל והצביע על הקערה הקטנה שבידי "אבל יש חדש הנסיך יונגי אני אביא לך" באתי להתקופף להביא לו אך עצר אותי "לא אני רוצה את האחד שבידך תוכל לתת לי?" שאל שוב הבטתי עליו ועל הקערה שבידי שוב עליו ואז שוב על הקערה שבידי "אבל כבר שתיתי מזה...." אמרתי והוא גיחח "אני יודע ואני עדיין רוצה את זה תוכל לתת לי את זה כבר?" שאל עיני נפקחו בהלם "כ-כן הנסיך יונגי" אמרתי נותן לו את קערתי הוא גיחח ושתה רק עכשיו שמתי לב לבגדים שהוא לבש כותונת מבד קצרה מכנסיים קצרות וחולצה קצרה שריריו הופיעו מבעד לחולצה והמכנסיים ופאק הוא היה נראה מושך ככה השיער השחור והפרוע הורידים הבולטים שהופיעו על ידיו 'פאק הוא מושך כל-כך' חשבתי נושך את שפתי הוא הניח את הקערה על שולחן העץ "בוא אחרי" אמר הסתובב והחל ללכת משאיר אותי בשוק ומיד רצתי אחריו.
הוא נכנס לחדרו ואני אחריו הוא סגר את הדלת ונשען עליה "אז.." אמר הפסיק להשען עליה והתחיל ללכת לכיווני הוא התקדם אלי ואני הלכתי אחורה "אז..?" שאלתי מכחכח בגרוני "טאהיונג... למה הוא בכה היום?" שאל ממשיך ללכת לכיווני ואני ממשיך ללכת אחורה "כ-כלום סתם הוא היה צריך אותי בשביל משהו..." אמרתי הוא הנהן "אבל מה הוא רצה ממך?" שאל והנהנתי עם ראשי ללא "אני לא מספר לך הבטחתי לו לא לספר לאף אחד" אמרתי והוא גיחח "אני לא אף אחד ג'ימין עכשיו תספר לי הוא אחי הקטן!" אמר בתוקף ממשיך להתקדם אלי ואני מתקדם אחורה כל פעם "אני לא יכול הוא סומך עלי אני לא הייתי רוצה שיספרו משהו אישי שלי אז אני מבין אותו, הנסיך יונגי תשכח מזה אבל אני לא מתכוון לספר לך" אמרתי בעדינות והוא נראה מתעצבן "תספר לי פארק ג'ימין עכשיו!" צעק והמשיך להתקדם אלי ואני התרחקתי ונפלתי אחורה על מיטתו והוא עלה מעלי שיערו על עיניו ושערי חלקו על מצחי וחלקו נפל אחורה "פארק ג'ימין אני מזהיר אותך בפעם האחרונה מה פאקינג קרה שם!?" שאל ואני עצמתי את עיניי מפחד ממנו "כ-כלום באמת שכלום אני מבטיח לך זה לא משהו שיכול לקרות לו זה סתם סוד שהוא סיפר לי והוא לא רוצה שאף אחד ידע אני מבטיח לך שאם זה היה משהו שמסכן את חיו הייתי מספר לך מרצון עוד לפני שקראת לי לבוא לחדרך האמן לי הנסיך יונגי זה סתם סוד אל תדאג אני שומר עליו אני מבטיח לך! הוא חשוב לי בתור אח! בחיים לא היה לי אח ועכשיו שיש לי הוא בין הדברים החשובים בחיי היום!" אמרתי עיני נצצו מדמעות יונגי רק הביט בי והדמעה ונפלה מעיני לכיוון צד פני לא יכולתי להביט לעיניו אך הוא כן הביט בעיניי לא סבלתי את התחושה שהוא צופה בי מתפרק בוכה הוא יחשוב שאני תינוק בכיין עכשיו לא העזתי לצייץ אפילו רק הדמעות נופלות מעיני הרגשתי את ידו מתרוממת ומהר סיבבתי את פני מפחד שירביץ לי הוא הניח את ידו על הלחי שלי וליטף וניגב את הדמעות מהצד הזה "אני לא ארביץ לך ג'ימין... אני מצטער" אמר יונגי ועיני נפקחו "זה בסדר הנסיך יונגי זו אשמתי הייתי צריך לציית לך אתה צודק" אמרתי והוא מהר שינה את תנוחת ידו ותפס בסנטרי מסובב את ראשי כדי שאביט בו "לציית לי? אתה לא צריך לציית לי יותר אם לא הבנת... אתה עכשיו משפחה ג'ימין..." אמר יונגי והבטתי בו מהנהן עם ראשי ללא "אני לא משפחה הנסיך יונגי אני סתם אורח פה..." אמרתי כמעט בוכה שוב "לא אתה לא אתה עכשיו אח של טאה ושלי וההורים שלי הם ההורים שלך אתה משפחה שלנו עכשיו" אמר ושוב חזר ללטף את הלחי שלי "אני... תודה" אמרתי ובכיתי בשקט מולו הוא פתח את ידו וחיבק אותי הייתי בהלם בהלם מטורף 'הוא מחבק אותי!' חשבתי לעצמי וחיבקתי אותו בחזרה "תודה הנסיך יונגי" אמרתי לו הוא הנהן עם ראשו "זה בסדר" אמר וליטף את שיערותי.
"מחר מה יש לך לעשות?" שאל אותי יונגי כאשר שנינו יושבים על מיטתו אחד מול השני לא מצליחים להירדם "סתם כלום.. הבטחתי לטאהיונג שאקח אותו מחר לעשות סיבוב בגן של הארמון ואחר כך חשבתי ללכת להתאמן בפעם הראשונה" אמרתי והוא פקח את עיניו "להתאמן בחרת כבר?" שאל והנהנתי "כן כל היום חשבתי על זה אני רוצה להתאמן באומנות סכינים" אמרתי והוא הרים גבות "אתה באמת לא ציפיתי ממך" אמר וציחקקתי "למה?" שאלתי והוא צחקק "אתה נראה עדין כזה לא ציפיתי שתבחר משהו כזה חשבתי שתבחר כמו טאה" אמר והנהנתי "כן הרבה אמרו לי שאני נראה עדין מחוץ לארמון מתי שעבדתי אמרו לי שעבדות כאלו לא מתאימים לילדים עדינים כמוני תמיד חלקתי עליהם" אמרתי מחייך וכך גם הוא "כיף לדבר איתך ג'ימין" אמר והסמקתי "תודה... גם לך לך לא חסר הנסיך יונגי" אמרתי והוא צחקק "תודה... אתה יודע שאתה לא חייב לקרוא לי הנסיך יונגי כן?" שאל והסמקתי "לא יודע.... פשוט הרגשתי שככה אני צריך לקרוא לך זה לא בסדר?" שאלתי והוא צחק "זה בסדר אבל.. אתה כבר משפחה ג'ימיני תוכל לקרוא לי יונגי היונג או סתם יונגי" אמר והנהנתי מסמיק "אוקי יונגי היונגי" אמרתי ומהר שמתי את ידי על פי "סליחה זה פשוט יצא לי חרוז" אמרתי ובא צחקק "זה טוב רק ככה תקרא לי מעכשיו הבנת?" שאל והסמקתי "אבל... קראתי לך יונגי היונגי" אמרתי מתפדח "כן בדיוק ככה זה מיוחד רק ככה תקרא לי מעכשיו" אמר רציני רציתי לשלול את זה אך הוא מיהר לומר "ואין לך אפשרות לשלול את זה" כאילו קרא את מחשבותי "אב-טוב" אמרתי שהבטתי בפניו מעולה וככה המשכנו לדבר על עלות השחר.
YOU ARE READING
My Future Kingdom (Yoonmin)
Romantizmהנסיך יונגי תמיד רצה להיות המלך הכי גדול וטוב שישלוט על הממלכה, אחרי שהוריו יורישו לו את המלוכה. אביו תמיד היה גאה בו ואימו תמיד תמכה בו כל מה שרצה קיבל. לנסיך יונגי יש אח קטן ומאומץ קים טאהיונג, יונגי תמיד דאג לשלומו של אחיו הקטן ונשבע לעצמו שמי שי...
