My Future Kingdom (Yoonmin)

פרק 13 - אתה אוהב בנים?

נקודת מבט ג'ימין

להפתעתי דלתו של טאהיונג הייתה קצת פתוחה דחפתי אותה קצת וזחלתי פנימה הבטתי במתרחש בהלם.

אני מביט על מיטתו של טאהיונג רואה את ג'וגנקוק על טאהיונג כאשר רגלו נמצאת בין ירכיו של טאהיונג ושניהם מתנשקים בתשוקה "מה הולך פה!?" שאלתי בקול רם שניהם התנתקו ישר "אחי הקטן גדל!" צעקתי בחיוך וקפצתי משמחה ג'וגנקוק הסמיק כל-כך וטאה צחקק ""וואו! סוף סוף ג'וגנקוק אני גאה בך! תפסת שכל!" אמרתי לו שם יד על גבו השרירי "אתה מודע לזה שכל הממלכה מחפשת אותך כן?" שאלתי הוא פער את עיניו "למה?" שאל "טוב, לא יודע, הוסוק חיפש אותך ולא מצא ואז יונגי התחיל לחפש מפה לשם יונגי ביקש מהמשרתות לחפש אותך ולא מצאו הם חיפשו בכל מקום חוץ מפה, היחיד שיודע משהו עליך ועל טאה זה אני אז ניסיתי את מזלי, בהצלחה לכם חמודים!" אמרתי להם ג'וגנקוק נראה בהלם "ג'ימין, אני לא יודע אם ארצה לספר עכשיו תוכל בבקשה לא לומר כלום אני רוצה שאני וטאה נאמר ביחד נכון טאה?" שאל הסתכל על טאה שחייך והנהן גם "כן, אני רוצה שנספר ביחד להורים וגם להוריו של ג'ונגקוק" אמר טאהיונג וג'ונגקוק הנהן "מחר?" שאל אותו ג'וגנקוק משאיר את טאהיונג בהלם "מ-מה?" שאל לא מבין "נספר מחר?" חזר על זה ג'וגנקוק "אתה לא מפחד?" שאלתי את ג'וגנקוק "לא, אם הם יגידו משהו אני אגן על עצמי ועל טאהיונג אני לא מפחד ולא דואג מאף אחד, אני מאוהב בו שנים עכשיו זה הזמן שלי להוכיח לו שאני לא מפחד" אמר ובאמת הייתי גאה בו "נספר להם מחר" אמר טאה וחייך "מעולה!" השיב ג'וגנקוק ותפס את ידו ונשק לה "אני אלך ליונגי והוסוק לפני שהם ילחצו״ אמר ג'וגנקוק והנהנתי "תודיע לו שאני אצל טאה שלא ידאג" אמרתי והוא הנהן "אוקיי" אמר נשק לידו של טאה שוב ויצא.

הייתי כל-כך שמח בשביל טאהיונג וג'ונגקוק הם ממש התאימו אחד לשני מה שבאמת עניין אותי היה 'איך הוריו של ג'וגנקוק יקבלו אותם?' חשבתי אם הוריו של יונגי קיבלו אותי ואותו אני מנחש לעצמי שגם אותם הם יקבלו בצורה טובה אבל את הוריו של ג'ונגקוק איני מכיר, שמעתי עליהם בממלכה וגם מחוץ לה הם נשמעים הורים קשוחים מאוד ובעלי חוקים קשה לי להאמין שהם יקבלו אותם לפי השמועות ששמעתי עליהם אבל, ג'וגנקוק וטאהיונג מכירים אותם יותר ממני לכן, איני יכול לשפוט על דבר כזה כלל.

נכנסתי לחדרו של יונגי הוא ישב וכתב מכתב כנראה לאחד הממלכות עמדתי מאחוריו וחיבקתי אותו נישקתי את הלחי שלו הוא הסתובב אלי והביט בי "חזרת?" שאל והנהנתי "איפה היית דאגתי נורא אהוב" אמר וצחקקתי "בחדרו של טאה" אמרתי והוא הנהן "מצאת את ג'וגנקוק?" שאל והחלטתי לא לספר לו מה קורה בין אחיו לחברו הטוב ביותר, אחיו צריך להיות זה שיאמר לו "לא, חשבתי אולי הוא יהיה אצל טאהיונג אבל הוא לא היה" אמרתי "למה חשבת שהוא יהיה אצל טאהיונג?" שאל מביט בפני "כי הם קרובים הם גדלו ביחד וגם כי זה החדר היחידי שלא בדקתם" עניתי והוא הנהן "הגיוני" אמר והנהנתי ננתי נשיקה קטנה לשפתיו "אז מה אתה עושה?" שאלתי אותו מחייך "כותב מכתב לממלכת בק" אמר ונאנח 'ככה חשבתי לעצמי' חשבתי "מה קרה הפעם אהובי?" שאלתי אותו הוא נאנח "סתם אתה יודע הזמנה כזו כל השטויות שיש כל שנה" אמר והנהנתי "לא נורא תתגבר, זה יעבור יום אחד" אמרתי והוא הנהן "צודק...." אמר "תשב עלי ותעזור לי?" הציע וצחקקתי "הפעם לא אהובי, אני קצת רעב, אני חושב שאלך לשף ג'ין" אמרתי והוא כיווץ את גבותיו זה לא מצא חן בעיניו שנסיך צריך ללכת לבקש אוכל "אבקש מהמשרתת בשבילך" אמר ותפסתי בידו "אני רוצה ללכת לבקש היונג" אמרתי הוא פקח את עיניו כי קראתי לו היונג "אבל זה לא מכובד שנסיך הולך לבקש אוכל" אמר וצחקתי "זה לא מכובד שנסיך יוצא עם גבר" אמרתי ושמתי את ידי על חזהו השרירי הוא נאנח ופינה לי את הדרך החוצה "נכון אתה הולך לתת לי את הדוגמה הזו כל החיים?" שאל והביט עלי בחיוך ועדינות שמחתי שהוא חושב על העתיד שלנו, וגם על המחשבה שלו שנהיה ביחד כל הזמן "בדיוק אהוב, אני רק רוצה להיות עצמאי" אמרתי והוא חייך ונשק לראשי "אני מבין אותך" אמר וחיבק אותי "לך לאכול אל תשאר רעב אני אסיים עם המכתב הארור הזה ואשלח אותו לממלכת בק" אמר והרמתי את גבותי "אשלח אותו?" חזרתי אחריו "לא תאמר למשרתת לשלוח?" שאלתי אחר-כך "בא להיות להיות עצמאי קצת אסור?" שאל ופרצתי בצחוק ונשקתי לשפתיו "אני אוהב אותך" אמרתי והוא ליטף את הלחי שלי "גם אני" אמר ונשק לי שוב.

יצאתי מחדרו הולך לכיוון המטבח הייתי גמור מרעב הדרמות שקרו היום גרמו לי להיות רעב. נכנסתי למטבח כל העובדים פסקו את עבודתם וקדו לי ג'ין היה עם גבו אלי הוא לא הבין מה קורה רק כשהסתובב הוא קד מהר לכיווני "ל-לא מה אתם עושים לא לקוד" אמרתי מובך "קומו כבר" אמרתי כשהם לא קמו, לאט לאט הם העלו לקום לעמידה "הנסיך ג'ימין מה מביא אותך לכאן?" שאל ג'ין בחיוך "ג'ין נכון?" שאלתי למען האמת זכרתי את שמו טוב מאוד אני זוכר אנשים שמאכילים אותי באוכל טעים מאוד "כן הנסיך ג'ימין" אמר וחייכתי "יש משהו לנשנש?" שאלתי הם הביטו עלי בהלם "אני קצת רעב..." אמרתי מובך "ברור! מה תרצה לאכול?" שאל והנדתי בכתפי "לא משהו מיוחד" אמרתי והוא הנהן "בסדר גמור!" אמר ונעלם לתוך המטבח.

לאחר כמה דקות שארגנו לי מקום קטן לישיבה במטבח אחרי שהתעקשתי שאיני רוצה לשבת בחוץ כי לא בא לי שיראו אותי אוכל חוץ מזה התגעגעתי להיות פשוט עם כמו כולם.

"הנסיך ג'ימין זה טעים?" שאל ג'ין והביט עליי "כן זה ממש טעים תודה רבה לך!" אמרתי לו ודפקתי ביס גדול מהמנה המדהימה "אתה אוהב בנים?" שאלתי אותו מתוך מחשבה שעלתה לראשי הוא היה מופתע נורא הוא החל להזיע ולהיות אדום "ל-לא הנסיך ג'ימין ז-זה אסור!" אמר וצחקקתי "חבל" אמרתי לו ונאנחתי "רגע מה!" אמר והביט עלי "סתם הייתה לי מחשבה" אמרתי לו נאנח "איזו מחשבה?" שאל "סתם עליך ועל הגנרל נאמג'ון אתם דיי מתאימים" עניתי לו נאנח 'הם יכלו להתאים כל-כך' חשבתי "אתה בטוח שאתה לא נמשך לבנים?" שאלתי אותו הוא הסמיק "א-אולי" אמר והנהנתי "אתה יודע גם אני אוהב את יונגי אנחנו עומדים להתחתן" אמרתי לו והוא הנהן "אין לך מה להתבייש ג'ין" אמרתי לו וחייכתי אליו גורם לביישנות שלו לצאת "תודה הנסיך ג'ימין" אמר והנהנתי "רוצה?" שאלתי אותו מצביע על האוכל הוא צחקק "יש לי שם" אמר והצביע על הסירים הנהנתי והמשכתי לחשוב על איך אני משדך בינהם.