Blind Future

12

אנה
שלושה שבועות אחרי

״זאת בת!!״ הרופא אמר משאיר אותי חסרת נשימה. חיוך ענקי עלה על פניי וג׳ואי ישר ששמע את המילה ׳בת׳ קפץ עלי מוחץ אותי בחיבוק ענקי.

״אלוהים אדירים!״ הוא אמר ויכולתי להרגיש את הדופק הגבוה שלו. ״אני כל כך אוהב אותך״ הוא אמר מנשק אותי וחייכתי מחזירה לו. ״גם אני אוהבת אותך״.

ג׳ואי ניקה לי את הדמעות מסתכל לי בעיניים. ״את מדהימה״ הוא אמר וחייכתי מחבקת אותו חזק. לקחנו את התמונה של התינוקת שלנו עוזבים את הרופא יוצאים מהבית חולים.

כשנכנסנו למכונית הבטתי בתמונה וחייך על פניי. ״היא כל כך קטנה״ אמרתי מתרגשת וג׳ואי חייך מניח את ידו על רגלי. ״היא קיבלה את האמא הכי טוב שיש..״

הוא אמר והבטתי בעיניו ודמעות ירדו משלי. ״לאלאלא לא לבכות..״ הוא אמר מנקה את הדמעות והמשכתי. ״אני בוכה הרבה בזמן האחרון״

אמרתי והוא הנהן. ״ההריון עושה אותך רגישה יותר״ הוא אמר והרמתי גבה. ״איך אתה יודע?״ ״ביום שגיליתי שאת בהריון אני עשיתי באמצע הלילה בדיקה באתרים הכי טובים

כדי לקרוא איך זה הולך, ומה אפשר לעשות כדי להקל עלייך בתהליך״ הוא אמר וחייכתי חיוך קטן מרגישה פרפרים בבטני. ׳אני ראיתי אותו באותו יום, עם המחשב שלו בשלוש לפנות בוקר אבל לא ידעתי מה הוא עשה בו באותו זמן׳.

הגענו לבית נכנסים וישר קפצתי על המיטה ולידי ג׳ואי ששם מעלינו שמיכה מצמיד אותי לחזה שלו. ״תנוחי קצת..״ הוא אמר והנהנתי במהירות עוצמת את העיניים.

-

״לך כבר! המתאמנים שלך מחכים לך״ אמרתי לג׳ואי שלא רצה לצאת מהבית. ״אני לא יכול לעזוב אותך לבד״ ״אני קראתי לליב אני לא לבד״ אמרתי והוא הרים את גבותיו.

״מתי היא באה?״ הוא שאל והזזתי אותו לכיוון הדלת. ״עוד חמש דקות היא אמרה, לך!״ אמרתי והוא צחק כשדחפתי אותו מהדלת קורץ לעברי וסגרתי את הדלת הולכת לסלון.

״הוא הולך להרוג אותי שיגלה שהיא לא באמת באה..״ מלמלתי יושבת על הספה מדליקה את הטלוויזיה. העברתי מסרט לסרט מחפשת משהו טוב ודפיקות בדלת קטעו אותי.

״רגע!״ צעקתי קמה פותחת את הדלת ועיניי נפקחו בבהלה כשמי שהופיע בדלת דומה בקטע מפחיד לאותו בחור שתקף אותי ואת טום לפני כמה שנים מהמאפיה רק בגרסה צעירה יותר..לא הייתי שוכחת את הפרצוף הזה בחיים שלי טום כמעט מת באותו יום.

סגרתי במהירות את הדלת אך רגלו עצרה אותה וגופו נתקע בדלת בחוזקה גורם לי לעוף על הרצפה ולשמלה שלי לעלות מעלה. הורדתי אותה במהירות שומעת את הגיחוך שבא מכיוון הדלת.

״את אנה?״ הוא שאל בגיחוך מתקרב אלי מניח את ידו על סנטרי מרים את ראשי שאני אביט בעיניו. ״כן זאת את..״ הוא אמר והעפתי את ידו ממני.

״תתרחק או שאני אצרח!״ הזהרתי אותו והוא צחק מוציא אקדח. ״אז את יודעת מי אני..לא חשבתי שאני כל כך דומה לאבא שלי״ הוא אמר מצמיד את האקדח לבטן שלי והרגשתי את הדופק שלי נעצר.

״בבקשה לא! יש לי תינו-״ ״שששש״ הוא השתיק אותי מגחך פעם נוספת מעביר את אקדחו על הבטן שלי. ״בבקשה לא..״ מלמלתי הולכת אחורה ודמעות ידו מעיניי.

׳איפה שמתי את האקדח?׳ חשבתי נזכרת שיש לי אחד כזה בבית. ״בבקשה לא!״ הוא צעק מחקה אותי צוחק לאחר מכן מתכופף לגובה עיניי. ״את באה איתי״

הוא אמר והנהנתי לשלילה במהירות. ״לא״ ״בואי נלך״ הוא אמר תופס בידי מרים אותי. ״לא! הצי-״ הצעקה שלי נקטעה כשמשהו קר נגע עורפי והראיה שלי נהיתה אפלה ובתוך כמה שניות הייתי על הרצפה.

(:(