לשחק בדם

מפגש (19)

-נקודת מבט מארלי-

תאו מחייך חיוך רחב כשאני מגיעה אליו, ואני כבר ממש יכולה לראות את כל הצעצועים הרבים והחדשים שזרוקים מסביבו. לפי הידע הקל שלי, לאדון רמרלו אין ילדים, ואחותו הצעירה בת השבע-עשרה לא מתכננת להיות אמא כרגע. הם קנו את כל הצעצועים האלה עכשיו בשעות האחרונות?

״מארי, את מכירה את תומי וויולטה?״ תאו שואל ומביט בהערצה בזוג האחים. אני מהנהנת באיטיות. ״בטח שאני מכירה, חבר״ אני משיבה, וברגע קטן של שקט צלצול הטלפון שלי קוטע את האווירה המתוחה שבמטבח. אני ממלמלת התנצלות קלה ומצמידה את המכשיר לאוזני.

״מארלי, תגידי לשומר הנפוח כאן לתת לי לעלות לדירה של תומאס״ קולו העצבני של ארלו נשמע מקו הטלפון. אני פוערת עיניי. מה הוא עושה כאן? ומאיפה הוא יודע את הכתובת? ״ארלו?״ אני שואלת במעט הלם. האחים רמרלו, ועוזרם האישי מביטים בי בשאלה. ״כן מארלי. ארלו. עכשיו את מוכנה בבקשה להגיד לאדיוט הנפוח שלך לזרוק מילה לשומר שיפתח לי את המעלית לדירה?״ הוא שואל, הרבה סרקזם וכעס משתקפים מקולו.

״תומאס?״ אני מצייצת את שמו, והוא מרים גבתו בשאלה. אלוהים כלכך לא נעים לי. ועוד אחרי כל מה שהוא עשה בעבור תאו, מרגיש לי מביך וקשה לבקש ממנו עוד דברים.

״אחי הקטן נמצא בכניסה לבניין והשומר לא מאפשר לו לעלות... יש אפשרות-״ אני מבקשת בשקט, והוא קוטע אותי בקול סמכותי. ״ניקולאס, לך בבקשה תביא את אחיה לכאן״ הוא אומר לעוזרו האישי שמהנהן, ובתוך שנייה קלה נעלם מן המטבח להביא את ארלו.

אין ספק שאדון תומאס רמרלו הינו בוס בכל רמ״ח איבריו. הטון הסמכותי הזה שיצא מגרונו, הותיר בכל גופי צמרמורות. הוא ידוע בכל העיר כאדם חסר סבלנות. אדם אכזרי, וקשה. אך כשאני רואה את הדרך שהתייחס לאחי הקטן בשעות האחרונות, אני כמעט ומודה בליבי שמכל האנשים בלוס אנגל׳ס, דווקא האחים רמרלו היו אלה שמצאו את אחי האבוד.

אני עוד לא יודעת מה קרה בדיוק, אבל בעודי עומדת כאן, במטבח האימתני והיקר של האחים שניצחו הכל, אני מרגישה את כל גופי מצטמרר.

״מארי״ תאו מצייץ בקולו החמוד ״כן?״ אני משיבה במהירות. עיניו הכחולות נעוצות בי בחיוך. ״תראי איזה מכונית חדשה יש לי!״ הוא מרים בהתלהבות מכונית כחולה בידו ומציג לי אותה. אני מהנהנת אליו בחיבה, ומיד אחר כך מרימה את מבטי לאותו האיש היפייפה שמבטו לא יורד ממני ואף לא לדקה. עיניו הכחולות והעמוקות משתלבות עם אלו שלי, וגורמים לנשימתי להעתק.

קומתו גבוהה במיוחד, וגופו רחב וגברי. הוא לבוש בחולצה מכופתרת ושחורה שעושה חסד לגופו, ולרגליו מכנסיים מחויטים ושחורים. על מפרק ידו יושב שעון יוקרה שכנראה עולה יותר מהבית שלי, ולרגליו נעליים שחורות ולא פחות יוקרתיות. גם אחותו, למרות היותה לבושה בפיג׳מה, אני מזהה שהבגד שייך לעוד אחת מחברות היוקרה שעשירי העיר יכולים להרשות לעצמם.