לשחק בדם

רגוע יותר (42)

-נקודת מבט תומאס-

דלת הבית נפתחת בדיוק כשאני ומארלי יורדים במדרגות, מקולחים ומסופקים. אין ספק שהסיבוב הזה שהיה עכשיו, לא יהיה האחרון היום. עכשיו כשהיא תחת קורת הגג שלי, אני מתכוון להנות מהאישה היפיפייה הזאת כמה שרק תיתן לי.

ויולטה, מייב, ארלו, הנרי ומילה חוזרים מהסיבוב שלהם במכונית החדשה שקניתי לאחותי, שכעת נראית מאושרת לחלוטין כשצוחקת עם מייב על משהו. ״איך היה בסיבוב?״ שואלת מארלי את מילה שקופצת לזרועותיה בריצה מיד.

״היה ממש מגניב!״ היא צוהלת, והנרי החמוד מהנהן בראשו בהתלהבות. ״המכונית הזאת הייתה ממש ממש מהירה!״ הוא אומר את הבחנתו, וארלו צוחק ופורע את שיערו של הנרי בידו. ״בהחלט היה משהו מיוחד, חבר. תתארגנו לבית ספר, מייב תיקח אתכם עוד שעה-״ משפטו נקטע כשמארלי מחייכת בעדינות לכיוונו.

״לא תכננתי שתלכו למסגרות היום, ארלו. ובכל מקרה הם כבר באיחור של שעה וקצת. כבר עוד מעט עשר. תיכננתי שנלך לטייל כולנו בעיר היום. לא עשינו את זה הרבה זמן.״ היא אומרת, והנרי ומילה מביטים אחד בשנייה בחיוכים גדולים.

״וואו מארלי זה מדהים!״ הנרי מציין בקפיצה קלה, וסוחף יחד איתו את מילה שגם היא מהנהנת בראשה במהירות ויורדת מידיה של מארלי. היא פונה אליי מיד לאחר מכן. ״גם תומי וויולטה מצטרפים אלינו?״ היא שואלת אותי ואת אחותה הגדולה, שמתפתלת באי נוחות לצידי.

״אני מאמינה שיש להם עבודה חשובה-״ משפטה נקטע מכיוונה של ויולטה שעומדת לצד ארלו ומייב בשילוב ידיים אלגנטי.
״אני מאמינה שנוכל לפנות את היומן להיום..מה אתה אומר תום?״ היא שואלת אותי, ואני יכול להבין מעיניה וממבטה עד כמה שזה חשוב לה.

אמנם היא רק עכשיו הכירה את הילדים האלה, אבל הם ממלאים חור כה פעור בליבה, שאני מבין כמה שזה חשוב לה. אני מהנהן בהסכמה. ״נצא לפארק המרכזי של העיר. זה מקום מאוד יפה. נוכל אחרי זה ללכת לאכול במסעדה-״ משפטי נקטע על ידי ידה של מארלי שעוטפת את זו שלי. חיוכה המתנצל כמעט ומספר לי מה היא עומדת להגיד.

״אנחנו לא נוכל לעמוד בתעריף של המסעדות שאתם רגילים אליהם-״ אני קוטע אותה לפני שאתעצבן מהמשך המשפט שלה. ״מארלי, מהרגע שנכנסת תחת קורת הגג שלי, מהרגע שהנחתי את העיניים עלייך, ידעתי שאני לא אתן לדולר מסכן לצאת לך מהכיס. אז אל תדאגי, כי אתם לגמרי מסודרים בנושא הזה.״ אני מחזיר בטון חד משמעי, והיא נושכת שפתה באי נוחות, אך מהנהנת בכבדות לבסוף לאחר שרואה את עיניהם המצפות של אחייה. מייב נאנחת בקול.

״טוב. אני צריכה סיגריה. ויולט?״ היא שואלת את ויולטה שמהנהנת מיד ונענית להצעתה, מוציאה את קופסת הסיגריות מהכיס שלה. ״מייביס.״ מארלי אומרת בקולה הסמכותי, שאשקר אם אגיד שלא השפיע עליי. בעיקר אחרי הבוקר הזה יחד..לעזאזל.