לשחק בדם

מגבות (58)

-נקודת מבט מארלי-

תומאס יוצא מהבריכה ספוג במים, ואני חומדת את המראה הזה יותר מתמיד. בטנו החסונה מלאה בטיפות מים שנופלות ממנו לאחר כל צעד שעושה לכיווני, ועיניו הכחולות ננעצות באלו שלי, גורמות לי לנשוך את שפתיי בצורה בלתי רצונית. ״מארי!״ קולו של הנרי מוציא אותי מהבהייה בתומאס, ואני מנערת ראשי מעט בשביל לאפס את מוחי שנזל עד לבין רגליי, ״מה קרה?״ אני שואלת, והילד שבבריכה שוחה עד לגדה שלה בשביל שאשמע אותו יותר טוב.

״תוכלי להביא לי מגבת מהבית בבקשה?״ הוא שואל, ואני מסתכלת על כיסא השיזוף שלצידי שאמור היה להכיל מגבות, ורואה שבאמת חסרה מגבת להנרי. אני מהנהנת בראשי וקמה מכיסאי, מעבירה מבט על כל שאר הנוכחים בבריכה, מזהה את מבטו המתעניין של תומאס לפני שנכנסת פנימה הביתה.

אני מתקדמת לאורך כל הבית לפני שנכנסת לחדר המקלחת שבחדר שלנו, ומתכופפת אל הארון של המגבות שממוקם תחת הכיור, ושולפת משם אקסטרה מגבות בשביל שלא אצטרך ללכת פעמיים.

כשאני מתרוממת אני נתקעת בחזה חסון שעמד היישר מאחוריי. אני מעט מופתעת שלא שמעתי אותו נכנס כלל, ומשליכה את זה על העובדה שהייתי כה עסוקה במשימתי שלוחת המגבות, שלא שמתי לב לכך שהספיק להתגנב אחריי.

שפתיו החמות מתחילות לנשק בעדינות את צווארי כשידיו מתמקמות על מותניי, ואני מביטה בראשו הקבור בצווארי דרך המראה שמלפניי. אני מרגישה כיצד אגנו מדביק אותי אל השיש הקר, ומתחכך בישבני בשובבות. ״תום,״ אני מגלגלת את ראשי אחורנית על חזהו, מפילה את המגבות שהחזקתי בידי על השיש. כבר לא רואה באותן המגבות את אותה החשיבות שהייתה.

״כן, מארלי?״ הוא שואל ושפתיו עוזבות את עור צווארי הרך. אני מנצלת את חלון ההזדמנויות הזה בשביל להסתובב לכיוונו. גבי עדיין צמוד אל השיש שחופר אל תוך עורי, אך זה לא מעניין אותי. הדבר היחיד שאני רואה למולי זהו הגבר הזה, שכעת מצמיד בין שפתינו בתשוקה כה רמה, שאני נפעמת עד כמה התגעגעתי אליו ולמגע שלו.

ידו מוצאת את עצמה על שדיי מבעד לבד חזיית בגד הים הדקיקה, ואצבעותיו מנגנות על פטמתי, גורמות לאנחות לצאת משפתיי ולהיבלע באלו שלו.

ידיי משוטטות לאורך כל גופו החסון המוצג בעבורי, ואני מגיעה לגומי תחתוני הבוקסר שלו, מורידה את ידי עוד קצת עד שממששת מבעד לבד הדקיק את איברו הזקור. ״מארל-״ קולו מקבל גוון כהה ותשוקתי. אני עוזבת את איברו מבעד לתחתונים ומטפסת באיטיות מעט מעלה, מכניסה את ידי פנימה. ״אוי-אלוהים.״הוא גונח באוזניי כשאני מתחילה להניע את ידי סביב איברו הזקור. ״את תהרגי אותי בסוף.״ אני מחייכת חיוך שובב וממשיכה להניע את ידי עוד קצת, לפני שעיניו של תומאס מתכהות לחלוטין. ״תסתובבי ותתכופפי.״ הוא מורה עליי בקולו הצרוד, ומשחרר מיד את הקשירה של תחתוני בגד הים שלי שמשתלשלים מרגליי.