לשחק בדם

האחים רמרלו (6)

-נקודת מבט תומאס רמרלו-

הייתי בלתי מנוצח. אימפריה חזקה שהאדם החלש מעולם לא הבין. אהבתי את הכוח, את התשואות. ידעתי מי אני, ידעתי לאן אני הולך, ולאן אני שב.
הייתי חסר רחמים. לא האמנתי בשיחות ארוכות טווח, ותיאומי ציפיות. אהבתי להיות חד וחלק. אדם שיודע בדיוק לאן דרכיו מובילות.

אני ואחותי הצעירה ויולטה היינו בין האנשים המוכרים בעיר. היינו בלתי נפרדים. היא הייתה המוח שלנו. ידעה בדיוק כיצד לנקוט בשביל שנוכל להתקדם עוד ועוד בחיינו. היא הייתה חדה ורצינית, אחת שהכוח זרם בדמה ובמוחה. אני לעומתה הייתי המבצע. בתור הפסיכי מבין השניים, אני הייתי אחראי על ביצוע הדברים והוצאתם לפועל. הייתי קליל ואדיש, לעומתה שהייתה רצינית וחדורת מטרה. למרות העובדה שהיינו הפכים בכל פרמטר בחיינו, ידענו לשלב את החוזקות שלנו בשביל לקדם ביחד עוד קצת את שם המשפחה המשותף.

״נו באמת, תומאס. תפסיק לנסוע כמו זקנה מסכנה ושים את הרגל המזויינת שלך על הגז. אנחנו פאקינג נאחר.״ ויולט ממלמלת בעצבים כשיושבת לצידי במכונית. יש לה איזו חרדה תמידית מאיחורים.

אני זורק מבט על לוח השעונים היוקרתי שלמולי, המחווה על מהירות כשל מאה וחמישים קמ״ש, ומרים גבתי. ״אל תדאגי ויולט, הם לא יתחילו בלעדייך״ אני זורק בשעשוע, והיא מגחחת ללא הומור. ״זה לא מקצועי לאחר, תומאס. זה מראה על פאקינג זלזול. אל תרשה לעצמך יותר מידי כי אתה הבוס כאן״ היא משיבה בחזרה בטון רציני, ואני מהנהן בקלילות. ״אנחנו נגיע בזמן, אל תדאגי. וחוץ מזה, ניקולאס אמר לי שזו רק פגישת היכרות עם החברה שעתידה להוציא את הפרוייקט לפועל, אני לא לוקח את זה ברצינות מידי״ אני משיב בכנות והיא מהנהנת בהיסח דעת,״זו הבעיה שלך, תומאס. שאתה לא לוקח דברים ברצינות. לפעמים אני מרגישה שצריך להרביץ בך קצת שכל למרות שאתה כבר ילד גדול.״ היא מחזירה בגלגול עיניים, ואני שבוחר להתעלם מההערה העוקצנית מעלה עוד קצת את המהירות של הרכב, ועוקף איזו זקנה שנוסעת על שבעים קמ״ש.

״מה עוד אמר ניקולאס?״ שואלת ויולטה בטון נמוך, כשמתמתחת קדימה במקומה ופותחת את תא הכפפות, מוציאה את חפיסת הסיגריות הרעילות שנמצאת שם באופן קבוע, ומשונררת ממנה זוג סיגריות.

היא טוחבת אחת מן הסיגריות לפה שלה, ומעבירה את השנייה אליי. היא מפשפשת עוד קצת בתא הכפפות ומוצאת את המצית. היא מתמתחת לכיווני ומדליקה את הסיגריה שבפי, לאחר מכן היא מדליקה את זו שאצלה. שנינו נושפים את הרעל המוכר לריאותינו בתיאום.

״ניקולאס אמר שמבחינה תקציבית אין בעיה עם הפרוייקט הזה. אבל עלינו לברור בדיוק מה אנחנו רוצים שייצא מזה. הוא הדגיש אבטחה גבוהה, ולפחות שלושה משרדים כי אנחנו מתכוונים לעבוד מהמקום הזה״ אני משיב, ופותח בכפתור את החלון שלצידי. הרוח החזקה נכנסת לתוך הרכב, ואני מאפר את הסיגריה על הכביש המהיר. ויולט מהנהנת באיטיות ונושפת את עשן הסיגריות משפתיה המשוחות באודם בורדו.