לשחק בדם

חיים משותפים (40)

-נקודת מבט תומאס-

כולנו יושבים מסביב לשולחן הגדול, ואוכלים ארוחת בוקר. כאילו והדבר הפשוט בעולם, היה הוא הדבר שהצליח למלא את החור ההוא שהיה ריק אצלי. הבית שלי בדרך כלל היה גדול, וריק. שירת רק אותי ואת אחותי הקטנה במשך כל כך הרבה שנים.

והנה, קולות הילדים המדברים ביניהם, רעשי כלי האכילה פוגשים את הצלחות, והנוכחות החמימה של כולם, עשתה גם לי, וגם לויולטה, איכשהו טוב. היינו רק שנינו למשך של כל-כך הרבה זמן, והעובדה שהיינו צריכים לארח בביתנו אנשים שהם לא אנחנו- הייתה טובה לנו.

עדיין היינו מרוחקים מבדרך כלל, והיא לא העיזה להסתכל בעיניי לאחר שתפסתי אותה ואת ניקולאס באותו היום, אבל אני מרגיש שכבר נרגעתי מהדבר הזה. אני צריך להביא לכאן את ניקולאס ולנהל איתו שיחה רצינית, כי להסתדר בלי עוזר אישי תהיה משימה דיי בלתי אפשרית, ואני כן צריך אותו כאן איתי.

השאלה היא מה כוונתו כלפיי אחותי, והשאלה האמיתית היא האם אני אוכל ואצליח להתמודד עם זה בכלל. ״ארלו תפסיק להגיד את זה כבר״ קולה המיואש של מייב נשמע באוזניי, ומסיח את דעתי מהמחשבות. ארלו מושך בכתפיו. ״מה כבר אמרתי?״ הוא מיתמם. מייב מגלגלת עיניה.

״אולי קראת לי שרמוטה הרגע?״ היא אומרת בטון עוקצני, והלגימה שמארלי לקחה נתקעת לה בגרון, והיא מתחילה להשתעל. אני מעביר לה באוטומטית את כוס המים שלי, שהיא לוגמת בצימאון תוך כדי שנלחמת בהבעתה המזועזעת. ארלו מביט במייב מהצד השני של השולחן. ״לא קראתי לך שרמוטה,״ הוא מושך בכתפיו בהתגוננות, ״פשוט אמרתי שאת ממהרת לעבור בין בחורים, זה הכל״ הוא מסיים בחיוך מעצבן שמרתיח את אחותו הגדולה. ״זה בייסיקלי לקרוא למישהי שרמוטה חתיכת-״ קולה הסמכותי של מארלי קוטע את השיחה המשעשעת בין הילדים. ״אולי מספיק לדבר על דברים כאלה ליד אחיכם הקטנים?״ היא אומרת בנזיפה ובעיניים רציניות לחלוטין, מביטה בשניהם לסירוגין.

ארלו ממשיך לחייך את אותו החיוך המתגרה לכיוונה של מייב שרק מסמנת לו אצבע שלישית ושותקת. ״-רגע אז את עובדת עם תומי?״ קולה של מילה נשמע פתאום בבהירות, ואני מבין שהיא וויולטה ניהלו שיחה קטנה ביניהן. ויולטה מהנהנת בחיוך קטן, ומילה מחייכת אליה בחזרה.

״זה מאוד מגניב שאת צעירה ועושה דברים כאלה״ היא מציינת ויולטה מביטה בה בחמימות. ״תודה, מתוקה״ מילה מסמיקה מעט מעצם המחמאה, והנרי מצטרף לשיחה שלהן. ״על מה את אחראית בחברה?״ הוא מתעניין וויולטה משיבה ברכות ועם הרבה ביטחון, ״אני אחראית על הניהול השותף של רוב העסקים שלנו. אני דואגת שהכל מתנהל כשורה, וששום דבר לא מפריע לעסקים האחרים שתומי עושה- להתקיים״ היא מסבירה בנעימות, והנרי מהנהן לאט.

״אני גם רוצה לעסוק במה שאתם עוסקים בעתיד. זה נראה לי כמו מקצוע מעניין..״ הוא אומר במשיכת כתפיים מעט מובכת, ומרים את כוס השתייה שלו לשפתיו. אני מכחכח מעט בגרוני, מסב את תשומת ליבו כלפי ״נוכל לקחת אותך לעבודה מתישהו. תוכל לראות בשטח מה אנחנו עושים, ולעזור לנו. אתה ילד חכם, אני מאמין שתהיה עזר לא רע בכלל, חבר.״ אני מציע, ומארלי שלצידי מזדקפת באי נעימות.