מאז שהגעת

פרק 12

הייי🫶🏻🫶🏻 אני יןדעת שלא העלתי הרבה זמן , זו הייתה תקופה עמוסה בשבילי פיזית ונפשית. אני אשתדל להעלות יותר❤️
__________________________________
לוסי:
"להתראות סבתא" נתתי לסבתי חיבוק "להתראות סבא" חיבקתי גם את סבי והסתובבתי, פתחתי את הדלת , נופפתי אליהם לשלום , סגרתי את הדלת והלכתי.
החלטתי להסתובב קצת בשכונה, הרבה מהילדות שלי ביליתי בכפר הזה.
אני גרה בעיירה והייתי הרבה אצל הסבים שלי כי האומנם יש לי הורים מצויינים, אבל הם לא תמיד בבית.
אז בחופשות וסופי שבוע הייתי מגיעה לכאן.
פניתי לכיוון אחד הבתים, הבית של של חברתי-אלינה. לא ראיתי אותה המון זמן.
דפקתי בדלת הבית וחיכיתי שמישהו יענה. לאחר שניות ספורות מופיע במפתן הדלת נער עצום, בן 15 אולי.
לקח לי רגע לקלוט שזה אחיה הקטן של אלינה " היי לוק, מה שלומך? גדלת!" לוק חייך חיוך רחב שיניים בחזרה אליי "לוסי? וואו- עבר הרבה זמן מאז שביקרת פה לאחרונה! אני בסדר גמור , מה איתך ? גם את השתנת, לטובה , כמובן " אני אוהבת את הילד הזה. הוא תמיד היה ויהיה כמו אח קטן בשבילי
"שנה" אמרתי בחיוך קטן "זו הייתה שנה עמוסה,מצטערת שלא ביקרתי הרבה. וגם אני בסדר גמור" הייתה שתיקה נעימה לרגע "אלינה פה?" שאלתי והצצתי מאחורי כתפו.
"כן, והיא תשמח לראות שאת פה" בדיוק אלינה ירדה במדרגות " מי בדלת?" שאלה ,כשהיא התקרבה אל הדלת וראתה אותי, היא דחפה את לוק וקפצה עליי בחיבוק
"לך מפה ילד" היא אמרה לו
שתינו צחקנו ולוק עזב
"התגעגתי אלייך כלכך." אמרתי
"גם אני אלייך. עבר מלא זמן מאז שביקרת פה בפעם האחרונה"
"כן אני יודעת, זו הייתה שנה עמוסה ולא יכולתי לבוא" הסברתי לה
"הכל בסדר" ענתה בחיוך רחב , אני כלכך אוהבת את האחים האלה
"רגע, זה באמת היה לוק או שעבדתם עליי?" שאלתי
"ראית מה זה? נהיה ענק, מלחיץ רצח"
"לקח לי רגע לזהות שזה הוא " אמרתי ושתינו פרצנו בצחוק
"קדימה בואי תיכנסי " אמרה
עלינו אל החדר שלה, התיישבנו על המיטה שלה ועכשיו לחלק האהוב עליי בחברות שלנו.
"אוקייי , אני רוצה לדעת את כל התה שפספסתי." דרשתי
"את זוכרת את ליאם ונולי?" שאלה
"ברור,"עניתי" מה איתם? התארסו? התחתנו?"
"לא! לא הם נפרדו" ענתה בקול דרמטי
"מה?! הייתי בטוחה שזה לנצח." עניתי גם אני בקול דרמטי
"אני יודעתת, גם אני. נולי לסבית."
"לא נכון." קבעתי בעיניים פעורות
"כן נכון."
"אני בשוק זה היה ממש לא צפוי."
"אני יודעת" אלינה משיבה "בכל אופן, מה איתך?"
"זוכרת את אית'ן?" שאלתי
"איך אפשר לשכוח" אמרה במרירות, היא לא מחבבת אותו, בלשון המעטה.
"אז הוא הרביץ למישהו שניסה להתחיל איתי."
"מה?"
"כן."
"באיזו זכות?"
"אני חושבת שכל המטרה בחיים שלו זה למרר לי החיים"
"וואי מה הבעיות שלו שילך לחרבן ויעזוב אותך בשקט."
"אני ושון כמעט שרפנו את הבית ספר"
"הגיוני ביותר, מה עוד?"
כך המשכנו, מדברות ומדברות עד שלבסוף שתינו היינו מעודכנות לחלוטין במתרחש.

"וואו היה טוב להתעדכן" אמרתי בחיוך גדול
"ממש! כמה זמן את נשארת פה?"
הסתכלתי על השעון הדיגיטלי בטלפון, השעה הייתה 19:00 "לא יודעת, יש לי אוטו משלי ומחר אין לימודים אז אני יכולה להישאר כמה זמן שאני רוצה"
"את יודעת מה זה אומר נכון?" היא שאלה והסתכלה עליי בחיוך עצום, השבתי לה בחיוך אפילו יותר גדול.
"מסיבת פיג'מות!!" צעקנו ביחד ,
זה מה שאני אוהבת בחברות שלנו, אני יכולה להתנהג כמה מוזר שאני רוצה והיא בחיים לא תשפוט אותי ולהפך.
"אני רק צריכה להודיע להורים שלי" אמרתי ומיד שלחתי הודעה אל אבא שלי
אני: היי, ביקרתי את אלינה ואנחנו רוצות לעשות מסיבת פיג'מות, אני יכולה להישאר לישון?
לאחר כמה דקות הוא השיב
אבא: בסדר גמור בת, את יכולה להישאר. תהנו לכן
בדרך כלל לא היו נותנים לי לישון אצל חברה בהתראה כזו מוקדמת אבל אני ואלינה חברות ילדות וההורים שלי מכירים את שלה.
"מרשים לי!!" אמרתי בשמחה
"איזה יופיי, אני אגיד להורים שלי"
ירדנו אל המטבח ומצאנו שם את ההורים שלי אלינה מבשלים ארוחת ערב ביחד ומקשיבים לשירים של הביטלס,
"אמא!אבא! נחשו מי הגיעה לביקור פתע?" אמרה אלינה
ההורים שלה הסתובבו אלינו וכשהם ראו אותי עלה להם חיוך על הפנים
"לוסי, איזו הפתעה נעימה" אמרה אמא של אלינה, לוריאן
"ערב טוב לוריאן, ערב טוב כריסטיאן" נופפתי אליהם
"ערב טוב לוסי, אני מניח שלך ולאלינה יש משהו לשאול אותנו" אמר עם חיוך אבהי
"לוסי יכולה להישאר לישון פה??? בבקשה" אמרה אלינה בקול הכי חמוד שלה
"כמובן" אמרו שניהם ביחד

_____
בקשר למלחמה שמתרחשת עכשיו, אני מקווה שכולכם בסדר , אני מקווה שהחיילים הגיבורים שלנו יחזרו בשלום ואני שולחת את כל התמיכה והאהבה שלי אל המשפחות השכולות, אל המשפחות כל הפצועים, אל אלה שאיבדו את הבית שלהם ובכלליות אל כולם אני יודעת שזה לא מצב קל.
❤️❤️