פרק 4

746 38 1
                                    

לוסי:
שון נרדם.
כמובן, למה ציפיתי?
אז החלטתי לנסוע לקנות צמיגים חדשים לרכב.
מזל שאבא שלי לימד אותי להחליף צמיגים. לעומת זאת,
איך לסחוב ענק בגובה מטר שמונים וחמש- שהוא גם במקרה החבר הכי טוב שלי, ושיכור מאוד- הוא לא לימד.
זו תהיה חוויה מהנה מאוד לסחוב אותו לחדר שלי.
הוא לא יכול לחזור לבית שלו שיכור. ההורים שלו מאוד נוקשים.
אז כבר הודענו להורים שלו שהוא ישאר לישון אצלי, יאי.
מסיבת פיג׳מות.
נקווה שהוא לא יקיא לי בחדר. אני אהרוג אותו אם כן.
הגעתי למוסך,
והשארתי את שון באוטו, נועלת אחריי. רק חסר לי שהוא ינסה לברוח.
נכנסתי לקבלה ונופפתי אל הפקידה.
״שלום גבירתי, את צריכה עזרה?״ שאלה הפקידה בחיוך רחב
״כן, בבקשה. אני צריכה ארבעה צמיגים לרכב.״ ביקשתי
״אין בעיה, אני רק קוראת רגע לבעל מקצוע , שיביא את הצמיגים. בינתיים תכתבי פה,״ היא הצביעה על ניירת ״את סוג הרכב ותמלאי את שאר הפרטים ואנחנו נביא צמיגים בהתאם.״
״אין בעיה.״ חייכתי אליה והיא הלכה. בינתיים מילאתי את הטפסים.

חצי שעה אחרי הייתי בדרכי הביתה עם שון - שנוחר כמו חזיר יבלות- ועם ארבעה צמיגים חדשים לרכב שלי.
פתאום אבא שלי התקשר.
״שלום בת.״ בירך אותי אבי לשלום.
״שלום , אבי היקר.״ החזרתי לו וצחקתי על דרך התקשורת שלנו.
זה שם החיבה שלי וכך הוא קורא לי. לא כזה מקורי אבל אני אוהבת את זה.
״איך היה הטקס?״
״היה מצויין! הכל הלך חלק, לא שכחתי את הנאום והעברת הסיכה הייתה מושלמת.״ סיפרתי.
״אני שמח מאוד, בת . וגאה בך. שון מצטרף אלינו לארוחת ערב היום?״ חייכתי זה היה ממש מצחיק שאבי כבר ידע שהוא שיכור, וישאר לישון אצלנו.
״כן, מר היל!״ פתאום שון צעק.
״תודה רבה על האירוח.״ שון עדיין נשמע שיכור מאוד.
״אין בעד מה, ילד.״ צחק אבי
״טוב. אני רואה שאתם נהנים, אני אחזור היום יותר מאוחר מהרגיל. אז תכיני את בבקשה ארוחת ערב היום, יום טוב.״ אמר אבי וניתק.
״ראית , הייתי ילד טוב.״ אמר שון בגאווה.
״הכי טוב. תחזור לישון יש זמן עד שנגיע הביתה.״ צחקתי טפחתי על ראשו.

החנתי את האוטו, קודם כל סחבתי את הצמיגים לחניה הסגורה, לקחתי את כל הציוד שלנו והנחתי אותו בחדרי.
עכשיו לחלק הבעייתי,
לסחוב את שון.
פתחתי את חגורת הבטיחות שלו, הרמתי את זרועו והנחתי אותה על הכתף שלי.
והתחלתי ללכת בקצב של צב , זה לא היה קל.
בסופו של דבר הגעתי לכניסה לבית .
וואו!
איזה הישג.

כעבור 20 דקות הגעתי לחדרי.
בשניה שהנחתי את שון על המיטה שלי האידיוט התחיל להקיא.
״אלוהים אדירים שון!״ צעקתי
והוא ממשיך להקיא.
״עכשיו אני צריכה לנקות אותך!״ צעקתי עליו והרבצתי לו.
״בן אדם לא יכול להקיא בשקט?״ התלונן שון
״אתה רוצה להקיא בשקט? תקיא באסלה! חתיכת יצור דוחה.״
״אין לי בגדים להחלפה.״
״מה הקשר? אני צריכה לרחוץ אותך! למי אכפת כרגע מהבגדים שלך? יש לי קיא לנקות מהמיטה , ריצפה והקיר שלי!״ צעקתי.
״אוקי , אוקי. רק תיהי יותר בשקט.״ שון התלונן שוב.
״מטומטם.״
״בוא הנה,״ הרמתי את שון לעמידה וסחבתי אותו לאמבטיה.
הוא יהיה חייב לי על זה ובגדול.
״אתה מסריח.״ התלוננתי
״די , באמת?״ שאל שון בציניות.
״אתה רוצה שאני אזרוק אותך על הרצפה שתחנק מהקיא שלך?״ שאלתי בכעס.
״חס וחלילה. את המלאך שלי, אל תעזבי אותי.
העולם הזה זקוק לי, הוא לא ירצה שאמות.״ אלוהים , איך? איך הוא עדיין שיכור?
״מי לא ירצה שתמות?״
״העולם, דא.״
״מי אומר דא? חתיכת סבתא.״
נכנסנו לחדר האמבטיה, ועזרתי לשון להיכנס , הבגדים עדיין עליו.
אני ממש לא הולכת להסתכל על הטרול הזה עירום.
אני מפעילה את הזרם הקר על שון והוא מתחיל לצרוח .

___________________________________
מקווה שאהבתם❤️
אשמח שתרשמו לי בתגובות מה דעתכם על הספר עד כה💞

מאז שהגעת Where stories live. Discover now