מאז שהגעת

פרק 17

אית'ן:
בוקר יום שני.
אני נכנס לכיתה עם וויל ובלייק ורואה את כולם מתהלכים בכיתה ומחליפים מקומות, ולוסי תופסת את תשומת ליבי כשהיא מעיפה לעברי מבט מוזר
אני מתעלם ממנה והולך לבדוק מה קורה.
בלייק פונה אל אחד הילדים בכיתה שלנו "דניאל, אחי מה קורה פה?"
"המורה עושה סדר מחדש במקומות הישיבה " הוא מסביר את הסיטואציה
זה לא כזה משנה כי לא לומדים הרבה בכיתת אם , רק שעתיים ביום בשיעור כלכלה. 
בשאר היום לומדים על פי מערכת שעות מותאמת למקצועות שאנחנו בחרנו בתחילת התיכון
"אני יושב ליד שון" אמר וויל, שמו אותם בשורה הראשונה צמוד לקיר
שילוב מוזר אבל בסדר
הלכתי לבדוק איפה אני יושב, ובינתיים גם בלייק מצא את מקומו ליד אדריאנה אוונטורה.
נראה שכולם מצאו את המקום שלהם, הגעתי למקום היחיד שנשאר פנוי - ליד לוסי
זה מסביר את המבט מקודם , איזה כיף
אני מתיישב בכיסא לידה "קיטי, את לא מצליחה להתרחק ממני" אני מחייך אליה בזחיחות
" בטח מה, אני צריכה אותך נפשית לידי ,קשה לי בלעדייך. זה עד כדי כך שקוף?" לוסי אומרת בקול מלגלג
"ידעתי וכן זה עד כדי כך שקוף" החיוך עדיין על פניי
לוסי גלגלה את עיניה והשמיעה רטינה
המחנכת שלנו, מוניקה לרינסון, נכנסה לכיתה.
"בוקר טוב לכולם, אני רואה שכולכם הסתדרתם עם המקומות החדשים" אמרה בחיוך "ולפני שמישהו שואל, לא. אתם לא יכולים לעבור מקום"
בכל הכיתה נשמעו רטינות וגם לצידי לוסי שהתחילה להתלונן
"שקט." גברת לרינסון אמרה וכולם סתמו " תודה "
היא התחילה לכתוב מה נעשה היום בשיעור על הלוח , " אוקי כפי שאתם מבינים היום הולכים להכין פסטה , אני יודעת שזה דבר פשוט אבל יש הרבה שלא יודעים איך להכין פסטה ברוטב עגבניות וזה חשוב לדעת איך להכין את זה "
"למה זה חשוב בדיוק ?" שאלה מישהי מהכיתה
"ידעתי שהשאלה הזאת תגיע." היא מניחה את הטוש המחיק "נניח שאת בקולג ,את מרוששת ואין לך כוח להכין משהו מסובך. זה קל ולוקח כמה דקות אותו דבר לארוז אוכל לארוחת צהריים לעבודה כשתגדלו" ענתה "הבנתם?"
ברחבי הכיתה נשמעים מלמולים זהים "כן"
"מצויין אז הכנתי לנו כיתה בבניין המדעי, לכל זוג יש שם כיריים ומצרכים משלו, הזוגות לפי מקומות הישיבה "
כולם השמיעו קולות בוז,
" יש על זה ציון" גברת לרינסון אומרת כבדרך אגב,
כל הכיתה אחד אחד נעמדו והתחילו ללכת לבניין המדעי

כולם התיישבו במקום שלהם , " ההוראות כתובות על הלוח, בהצלחה יש לכם שעה לזה ואני נדיבה" אמרה גברת לרינסון וכולם התחילו לעבוד
"חסר לך שאתה מחריב את הפסטה המסכנה הזו " אמרה לוסי
"אני? סליחה ? אני צריך להזכיר לך מי מאיתנו שרף את הניסוי שלו בכימיה?"
"זה בכלל לא קשור ואתה לא לומד כימיה אין לך זכות להעיר לי " היא זועפת
" זה כן קשור ואני לא לומד כימיה כי בחרתי להרחיב היסטוריה"
"תסתום" אמרה
תסתמי את" הגבתי
"לוסי ואית'ן! לעבוד!" המחנכת שלנו צעקה עלינו
"טוב" ענינו ביחד
"וסתם שתדע אני מבשלת ממש טוב"
" באמת?" אמרתי, מופתע " לא הייתי בטוח אם את אישה עד עכשיו."
"תהרוג את עצמך" התיזה
"נעלבתי" אמרתי בציניות
" טוב צריך להתחיל להכין את הפסטה" אמרה
"אני אחמם את הפסטה בינתיים תתחילי להכין את הרוטב"
"יש פה רסק עגבניות , רסק עגבניות מרוכז , בצל ותבלינים " היא אמרה בטון מתנשא
"אז?" שאלתי בטון מתנשא יותר
"אתה לא יודע שעדיף שהפסטה תתקרר קצת ושהרוטב לא יחכה? זה הופך אותו למגעיל יותר." גם הטון המתנשא שלה גבר
"אוי שתקי, אז נכין קודם את הפסטה ואז את הרוטב, הלכתי להביא מים ולהרתיח אותם"

אחרי שהפסטה הייתה מוכנה התחלנו להכין את הרוטב
לוסי קצצה את הבצל ואני חיכיתי , אחרי כמה שניות היא הפסיקה לחתוך את הבצל
"למה הפסקת לחתוך את הבצל?" שאלתי, מתלונן
"ת...תהיה ב...ב...בשקט כב...ר, זה ש..ש...ורף" אמרה בבכי
התחלתי לצחוק עד שעלו לי דמעות, אלוהים זה כזה מצחיק , אני לא יודע למה אבל הוצאתי את הטלפון שלי וצילמתי אותה
"ת...תפסיק לצלם או...אותי. זה ל...א מצח...יק " אמרה והמשיכה לבכות
"זה מאוד מצחיק אני לא אשקר "
היא הצליחה להשתלט קצת על הבכי שלה "אני יודעת שאני לא אצליח לשכנע אותך למחוק את זה אבל אם אי פעם אתה תפיץ את התמונות האלה אני אהרוג אותך." אמרה ברצינות גמורה, עדיין עם דמעות בעיניים
ניסיתי להיזכר למה היא כלכך רצינית לגבי זה
אה.
פעם אחת היא הפכה לממש אדומה והפצתי תמונות שלה אדומה ולא שכחו לה את זה במשך שנה , זה היה מזמן וזה היה מצחיק
"בסדר, בסדר תרגעי" אמרתי
את המשך העבודה העברנו בשקט
______
כתבתי עוד פרק בפחות מחודשיים זה גאווה🤩
אני באמת אשתדל לכתוב כמה שיותר פשוט עמוס לי מאוד תמיד