שינוי (שה"ה❤️)

-~-הקדמה-~-

היא הלכה במורד הרחוב, מנסה לא להסתכל על העוברים והשבים.
קיף הלך לצידה והשתדל לעשות כמוה, ללא הצלחה- אולי בגלל מראהו היפה מדי לעולם הזה- או כי הוא פשוט סקרן מטבעו.
הם המשיכו ופנו לסמטה צדדית, מתרחקים מהמולת הרחוב והריחות של הדוכנים מסביב.
קיף עצר לפתע והסתכל עליה.
"את בטוחה שכדאי שנעשה את זה?".
היא הינהנה "יש דברים שצריכים להשתנות, לטובת כולם".
קיף חייך והמשיך ללכת, מתקדם אל דלת עץ טיפוסית- שחוקה עם ידית רגילה.
"אני מקווה שנצליח".
"גם אני, אני רק מקווה שלא במחיר גבוה מדי".
הוא סידר את המתרגמון עם דש החולצה וחייך חיוך אחרון.
הוא דפק על הדלת, בידיעה שזה ישנה הכל כך שידו רעדה מעט. לקחו כמה שניות והאישה שפתחה נראתה מופתעת, אך גם לא.
"אמא שלי מחכה לכם, נראה שהיא לא ציינה את גילכם" האישה חייכה בחיוכה הרחב והחליקה את שערה הכהה לאחור.
"נראה שהיא לא ציינה הרבה דברים" היא המשיכה, מכניסה אותם לבית הקטן שמלא בספרים, על כל מדף, שולחן ובעצם כל משטח אפשרי הופיעו ספרים, דפים ושרטוטים מורכבים. האישה, שהציגה את עצמה כנורה, התנצלה על הבלאגן והובילה אותם אל חדר גדול שנראה מנוגד לחלוטין לשאר הבית המבולגן.
"לא ציפיתי שתהיו כל כך צעירים" האישה המבוגרת שלפניהם אמרה בבלבול "בהודעה נאמר לי שמישהי מכובדת מאוד עם תפקיד מפתח במהלך הזה תבור אליי."
קיף גיחך ושם את ידיו בכיסים "והינה היא- פוסטר שלנו, ברור שתתואר בידי המועצה כמכובדת". סופי תקעה בו מרפק וגילגלה עיניים, עדיין לא עונה.
"אז מה התפקיד החשוב שאת מספקת? את רק ילדה, לא הספקת לראות את העולם שלך ובקושי את שלנו, כנראה שהמועצה פשוט שלחו מישהי כדי לספק את רצוני וזהו".
סופי חייכה "אני מכירה את שני העולמות יותר משאת חושבת".
האישה לא נראתה משוכנעת ועיניה החומות סרקו את סופי, כן כן- עיניה החומות.

מעלה מחר בבוקר את הפרק הראשון:)