שינוי (שה"ה❤️)

-~-פרק שלושים וחמש-~-

נ"מ קיף. במתקפה בהייבנפילד

סופי ברחה.
הוא לא יכל שלא להיות מאושר.
עכשיו הוא רק צריך להמשיך קצת להתנגד.
רק עוד קצת.
אבל הפקודות שורטות את שולי מוחו.
ההרס התחיל.
צרחות.
אימו כבר קמה.
הכל נהיה מטושטש.
וכשראייתו חזרה אליו לבסוף? הכל היה נורא.
שתי התוקפים האחרים שכבו ללא נוי על הרצפה, כנראה מתים.
הרבה יצאו מהייבנפילד כבר.
אלה שנשארו היו או ממוטטים על הרצפה.
או מתחת לשדה הכוח שמרוקה יצרה.
אמא שלו עמדה בחיוך חולני מולם.
עליה הם הסתכלו בכעס.
אבל כשהוא הסתכל עליהם? זה היה בעתה.
מתחת לשדה היו מרוקה, מארלה ודקס.
דקס אחז בגאדג'טים שלו, מארלה עם האש ומרוקה אוחדת בחוזקה בשדה הכוח ובעוד שניים ברחבי המקום הגדול.
"אמא? מה קורה פה?" קולו של קיף רעד.
"תסיים עם זה בן שלי, עכשיו"
הקול שלה היה חד.
ראשו החל לכאוב.
פקודותיה צרבו במוחו.
הוא הרים את ידיו, קולו בקושי נשמע "היית צריך להרוג אותי" הוא הפנה לדקס.
ואז בהינף יד של שנייה מרוקה הפילה את שדה הכוח.
חומה של אש הקיפה את קיף וג'יזלה.
כשהחומה ירדה כעבור שניות דקס כבר נעלם.
אבל מארלה שכבה על הרצפה.
דם מפעפע מצד גופה.
מרוקה שהייתה כנראה אמורה לברוח התמוטטה לידה בבכי "מאר.."
"לכי מפה עכשיו! את חייבת להגן על השאר פה"
מרוקה נענעה בראשה "אני אגן עלייך ועליהם"
מארלה החלה לקום במאמץ רב.
ואז היא חייכה חיוך קטן "את חברה מדהימה באמת. אני מצטערת" והיא הקימה חומת אש מסביבה.
שבתוך היה גם את קיף וג'יזלה.
צרחותיה של מרוקה נשמעו מבחוץ.
נהייה חם מאוד בפנים.
ג'יזלה רק חייכה.
"חבל שפינטאן לא סיים את ההכשרה שלך. היית יכולה להיות כזאת נכס"
"תסתמי"
"קיף.."
קיף פער את עיניו "מארלה.. אני לא יכול יותר להתנגד"
"זה בסדר.." עיניה הכחולות הבזיקו במעין ברק מטורף ברקע האש "אם אני אפול מישהו יפול איתי"
וככה חומת האש התפרצה.
לא שקיף ראה משהו.
מישהו גרר אותו משם לפני שהספיק לחוש משהו.
הדבר האחרון שראה היה את מארלה עומדת מול ג'יזלה.
ידיה בוערות.
הסביבה מאחוריהן מושמדת.
אבל מארלה כבר הייתה נחושה.
וזהו.
הוא לא ראה יותר.

כעבור יום. במרפאה באטלנטיס

עיניו שרפו.
הוא התעורר.
הכל מסביבו היה לבן.
מישהו עמד בגב אליו.
"לא.. היא רוצה לבוא אבל.."
קיף הבין שהאיש מדבר במקשר עם מישהו.
הוא ניסה לקום אבל ידיו כאבו, צעקת כאב יצאה מפיו.
האיש הסתובב.
זה היה אלווין.
חיוך אסיר תודה עלה מפניו "אתה ער"
קיף הנהן אבל לא הצליח להוציא מילים מפיו.
"אני רק צריך לבדוק אותך ואז.. ואז נראה מה קרה"
"מה..?" קולו הצרוד הבהיל אותו.
"במלהך ההתקפה נגרם לך נזק כלשהו, אנחנו לא יודעים על מה זה השפיע עדיין"
"על מה.. על מה אתה חושב שזה השפיע?"
"על.. היכולת שלך. יש לי מספיק דברים להאמין שהיכולת שלך שותקו"
קיף חייך "אז אני לא אוכל יותר להשפיע על אחרים! למה אתה עצוב?"
"אתה גם לא תהיה אמפת אם אני צודק"
קיף נענע בראשו "אבל אני יכול להרגיש-" הוא עצר.
משום מה העולם נראה ריק.
הוא הרגיש רגשות כמובן.
אבל רק של עצמו.
הוא לא יכל להרגיש את הדאגה הקורנת מאלווין למרות שהיה ברור שהיא נמצאת שם.
"אני צודק?" אלווין שאל וראו שהוא קיווה לטעות.
"אולי זה יחזור! אולי מר פורקל ינסה להעיר אותה ו.."
"לא הייתי תולה בזה הרבה תקוות, אבל אפשר לנסות"
"מה קרה בקרב שם? מארלה ואמא שלי נשארו לבד שם אחרי שלקחו אותי"
אלווין התעורר לחיים "אתה יודע איפה מארלה??"
קיף נענע בראשו, מבט מוטרד על פניו "ברגעים לפני שהלכתי היא הקימה חומת אש ונתנה לכולם לברוח ואז לקחו אותי"
"אחרי הקרב אף אחד לא מוצא אותה, בהייבנפילד הבית ממוטט ולא הספקנו לבדוק אותו עדיין, ואז כשחיפשנו מי מת האחרון היה כנראה מארלה ו.."
"מי עוד מת?"
"טירגן"
קיף השתנק "מה? לא זה לא יכול להיות"
"הנחנו שהאחרון הוא מארלה כי אין אף אחד אחר שנעדר"
"אז כולם בסדר חוץ מהם? סופי ופיץ? ביאנה?"
"כן כולם בסדר, סופי רצתה לבוא אבל.."
"תביאו אותה בבקשה"
אלווין הנהן ופתח את המקשר "סופי פוסטר"
פניה של סופי נגלו, שטופות דמעות "היי אלווין"
"קיף ער את יכולה לבוא?"
היא קפצה "כן חכו שם"
קיף נענע בראשו "אני מקווה ששום דבר לא ישתנה"

                   ----------------------

וואו.
וואו.
וואו.
מזהירה: כנראה יהיו עוד שלושה פרקים מקסימום.. לא יותר מזה!
לא לדאוג אני מנסה לעבוד על פאפניק חדשש
אז לנשום.
לשאוף.
לנשוף.
לשאוף.
לנשוף.
^למקרה ששכחתם איך נושמים^
שימו כוכב זה לא כואב❤️

ממש רציתי להעלות עוד אחדד