שינוי (שה"ה❤️)

-~-פרק שישי-~-

זה החלק השני נקווה שתהנו❤️
ממש רציתי להוסיף נקודת מבט של קיף גם הפעם תגידו אם זה היה נחמד🫣🤣

       ---------------------------------------------

הם סיימו את הארוחה וניקו את השולחן- מה שקיף היה קצת מזועזע שהם עושים.
"פוסטר לא דיברנו עדיין עם מר פורקל, אני בטוח שסנדור ורו בדרך לכאן כי הם חושבים שחטפו אותנו" לא נראה שזה הדאיג אותו אבל אותה כן.

"אנחנו מתארחים אצל מר פורקל כשאנחנו כאן בעיר" היא הסבירה -שיקרה- לקרדן "רו וסנדור הם הנכדים שלו שמאוד דואגים לנו".
קרדן הביט בה במבט מבולבל "טוב בסדר, יש טלפון בית בחדר העבודה של אמא שלי" הוא כיוון אותה לחדר קטן בקצה המסדרון.
היא פתחה את המקשר "הראה לי את מר פורקל"

              ----------------------------------

                    נקודת מבט- קיף

סופי הלכה לחדר, משאירה אותי עם קרדן הזה.
"אז איפה אתה גר?"
ניסיתי לחשוב על ערים נוספות שאני מכיר פה, אה לונדון, המקום שבו פוסטר הפגינה את כישורי הגרימה המדהימים שלה.
"לונדון"
"ואיפה אתם לומדים? אני מניח שבמקום של מחוננים, סופי תמיד הייתה הכי חכמה מביננו".
קיף גיחך וניסה לחשוב על משהו.
"פנימייה מחוץ לעיר, אתה יודע למחוננים ולמיוחדים"
קרדן הינהן ואז שלף את השאלה שקיף ממש לא ציפה לה.
"אני לא קונה את ההצגה של הלא הגדרתם, ספר לי מה קורה?" קרדן ההביט במבט מסוקרן וחשדן כאחד.
קיף ניסה לחשוב האם לשקר לו או פשוט לספר כי זה לא שזה יפגע בו, הם לא יפגשו יותר לעולם.
"היא והחברה הכי טוב שלי הם, ביחסים מסובכים בהפסקה. ואתה יודע היא לא קולטת"
קרדן לא היה צריך יותר.
"לא יודע אחי, אתם נראים ממש קרובים, כאילו ממש"
קיף גיחך ונפנף בשערו הבלונדיני "איך לא?"
קרדן צחק.
"אני פשוט מקווה שהיא תבין כבר שאני יותר מתאים בשבילה, אבל משהו בי רוצה שהיא תבחר בו. אני פגעתי בה יותר מדי"
"מה קרה?"
"עזוב אתה לא תבין"
השתררה שתיקה מוזרה.

           ----------------------------------

              נקודת מבט- סופי

"אתם הילדים חושבים שהם יכולים להיעלם לכל היום בעיר אסורה" פניו הזעופות של מר פורקל הביטו אליה מהמסך.
היא עידכנה אותו במאורעות היום.
"אני חושב שכדאי שתישארו, זה בזבוז זמן שתחזרו עכשיו לכאן. בכלל שהשעה כאן היא עשר בבוקר ואתם צריכים לנוח, לא שאני לא כועס שביבזתם את כל היום על פגישת מחזור"
סופי התנצלה.
"מחר על הבוקר אתם הולכים לאן שהוריתי לכל זה מובן? תעשו רק את אחד המקומות, עד שהגיעו לשני אני אשלח כבר את טירגן שיבצע את זה".
סופי הרגישה ממש לא נעים כשניתקה לו, הוא צודק.

היא חזרה אל קיף וקרדן שצחקו שם ודיברו.
"אז מה הוא אמר? את מרותקת עד סוף המחצית כמו בימים הטובים?"
"סופי רותקה עד לסוף המחצית??" קרדן נראה נדהם.
קיף בהחלט לא עזר כשאמר "ועל רמאות במבחן ולא פחות" הוא גיחך כשקרדן החל לצחוק.
סופי נאנחה "הוא כועס אבל לא ממש. הוא רוצה שנישאר כאן כי זה בזבוז זמן, קרדן יש סיכוי שנישאר אצלך?"
קרדן הסכים והלך לסדר להם מקום.
"אז מתי נלך מחר?"
"בבוקר, עושים בסוף רק חלק אחד מהמשימה כי היינו איטיים מדי"
קיף גיחך.

קרדן הוביל אותם לחדר עם שתי מיטות, סופי לקחה את הימנית וקיף את השמאלית.
"תגיד קיף, זה אנוכי מצידי לרצות לספר לקרדן הכל?"
"מה זה הכל?"
"שאני טלפתית ויש לי כוחות. שאני מאומצת ושאטלנטיס קיימת, אני לא יודעת אולי זה יתן לי הרגשה קרובה לבית"
"שום דבר שאת עושה לא אנוכי פוסטר"
"הלוואי שיכולתי להגיד לו שאני לא אנושית"

קול ניפוץ נשמע מעבר לדלת.

            -------------------------------------

וואי יצא לי ממש ארוך!!❤️😅
תכתבו הערות בבקשה!
מבטיחה שהפרק הבא הרבה יותר מענייןןן מחר יעלה😎