שינוי (שה"ה❤️)

-~-פרק ארבע-~-

וואי זה הפרק שעליו התבסס כל הפאפניקק...
ממש חשבתי מלא זמן על איזה מגניב יהיה אם זה יקרה בספר😅❤️
מקווה שתהנו...

-------------------------------------

"סופי?"
קול מוכר קרא מאחוריה.

-------------------------------------
סופי קפאה.
קיף הרים את מבטו בבלבול, עדיין מלטף את הארנב.
"סופי?" מי שזה לא היה אמר את שמה שוב.
היא כבר לא יכלה להתעלם מזה.
היא הסתובבה.
מאחוריה היה קרדן צ'רדר, מישהו מהכיתה שלה.
הכיתה האנושית לשעבר שלה.
היו לו עיניים כחולות ושיער חום, הוא נראה בוגר יותר, בכל זאת עברו ארבע? חמש שנים?
היה קשה לעקוב בערים האבודות על הזמן הזה.
הוא לבש ג'ינס משופשף ולמרגלותיו ישבה ילדה קטנה עם שיער חום מתנפנף ששיחקה עם איזה ארנב.
היא קימטה את מצחה. כל הזיכרונות נמחקו, זה מה שאולדן אמר לה.
הוא לא אמור לזכור אותה אבל בכל זאת עוד אנשים נזכרו בה.
איימי זכרה, אמא של סופי גם. אבל היא לא חשבה על זה לעומק, שמישהו באמת יכול לזהות אותה? זה לא יתקבל על הדעת.
"אני מצטער, זאת את? יש לי כאב ראש נוראי" הוא הניח יד על מצחו "אני ממש בטוח שהיית איתי בכיתה בתיכון, ואז.. ואז פשוט-"
הוא קימט את מצחו והסתכל בבלבול.
לפתע משב רוח מרגיע עבר בה. היא אפילו לא שמה לב שקיף נעמד לידה.
"מי זה פוסטר?"
"זה, קרדן, מהכיתה שלי מפעם"
לקח לקיף שנייה להבין, עיניו נפערו בתדהמה.
"אנחנו צריכים לצאת מפה, גם ככה מר פורקל מח-"
קרדן קטע אותו "מר פורקל? אני מכיר את השם הזה, אני לא מבין זה כאילו אני נזכר במשהו שלא הייתי.. שלא הייתי אמור לזכור".
קיף החוויר שוב "פוסטר.."
"קיף, מה נעשה?"
"אולי נלך ונספר למר פורקל והוא יטפל בזה?"
"אבל..."
היא לא ידעה למה היא מתעקשת, אולי כי זה השארית האחרונה שנשארה לה בעולם הזה. משהו שמקרב אותה לכאן.
"אני מצטער" קרדן הביט במבט עצוב אליה.
"אני מצטער על איך שהתנהגנו אלייך פעם, אני הייתי אידיוט גמור"
סופי נרתעה לאחור וקיף קירב אותה אליו.
"זה בסדר, אני סולחת"
מבט מלא הקלה נמלא על פניו.
"פוסטר..."
סופי נאנחה. קיף עזב אותה והחל להתקדם ליציאה. רעם חזק נשמע פתאום, עננים החלו להתאסף.
וככה בתוך שנייה הכל נמלא גשם, כמה זמן סופי לא חוותה גשם (הערה- שמתי לב שעד עכשיו לא היה בספרים בכלל הזכר של גשם..)
בערים האבודות זה היה, לא היה.
הגשם התחזק וסופי החלה לרעוד, קיף לא כח הוא הרי התאמן הרבה יותר ממנה בויסות חום הגוף.
קרדן הרים אליו את הילדה- שכנראה הייתה אחותו- ועטף אותה בידיו.
"בוא אליי עד שהסערה תחלוף, אני גר רק שני רחובות מכאן"
סופי עמדה לסרב אך הגשם התחזק והיא כבר הייתה ספוגה כולה אז היא רק הינהנה, מסמנת לקיף לבוא אחריה.
הם יצאו מגן החיות, מסביבם אנשים רצים על מטריות, כמה ילדים מקפצים בגשם.
קרדן התקדם לעבר החנייה, מוציא מכיסו מפתח לרכב.
סופי נאנחה, נוסעים במכונית.
קיף הסתכל עליה ואז על קרדן, ואז על המכונית הלבנה שציפצפה מולם.
הוא חייך חצי חיוך כשקרדן פתח להם את הדלת.
טוב זה ממש לא הלך כמו שתכננתי סופי חשבה.

----------------------------------------
יצא טיפי טיפי ארוך
תכתבו לי הערות❤️
מקווה שנהנתם ותהיו מוכנים לחוויה המטלטלת של קיף.
במכונית🤣