שינוי (שה"ה❤️)

-~-פרק עשרים ושמונה-~-

נ"מ סופי

פיץ עמד שם.
כנראה ראה את הנשיקה.
סופי האדימה כולה.
"סופי?" הוא שאל שוב.
היא נשמה עמוק.
"אולי נלך לדבר? לבד?"
פיץ הנהן.
קיף הסמיק "אז אני אצא מפה, אתם אממ"
הוא יצא משם.
משאיר את סופי ופיץ לבד.
"אני לא מבין, חשבתי שאת מחבבת אותי"
"באמת חיבבתי אותך, אבל משהו השתנה"
"היינו מושלמים ביחד, מה לא בסדר?"
היא הביטה בו במבט מזועזע "היינו רחוקים ממושלמים"
"בסדר רבנו קצת, זה לא רחוק ממושלם"
"רבנו קצת?!" האש בסופי החלה להשתולל.
"בכל פעם שכעסת הוצאת את זה עליי! גם כשעשיתי כל מה שיכולתי, תמיד סלחתי לך והחשבתי את זה לנורמלי"
הוא זע בעצבנות לנוכח ההתפרצות הזאת "תקשיבי סופי.  לא ידעתי שככה את מרגישה. אני אידיוט, מגיע לך משהו אחר"
היא קמה מהמיטה "פיץ.. אתה באמת נהדר ויום אחד אתה תמצא מישהי שתהיה מושלמת בשבילך. אני מצטערת"
הוא הנהן.
פיץ הסתובב ואז נעצר "אני מניח שיהיה קשה עכשיו להיות חברים.. אני מצטער. כנראה הרסתי את הקשר שלנו"
היא נענעה בראשה "אני מצטערת"
הוא יצא מהחדר.
היא שמחה על התגובה הזאת.
היא ידעה שבפנים פיץ רותח, לפחות זה לא יצא עליה.

                ----------------------------

                         נ"מ מארלה

חיוכה של ליידי ג'יזלה צמרר אותה.
מאחוריה ארון הביט במבט מבוהל בסיטואציה שנקלע אליה.
הוא בעצם כלוא בתוך בועה שקופה ונערה עם אש בידיים.
היא כמעט צחקה לנוכח המחשבה על מה הוא חושב עליה.
"סטינה, הבאת את הנשק?"
סטינה הנהנה והוציאה מתיקה שני ממזגים וכמה כוכבי הטלה, מושיטה ממזג למרוקה ולארון שנראה מבוהל עוד יותר.
"מה קורה פה?"
"כדאי שתירגע, הכל בשליטה" מארלה ענתה לארון.
"ילדה טיפשה, אפילו האש שבידך נשלטת בידי הדרכה מהאויב. את לא שולטת בכלום כאן"
מארלה הזעיפה פנים "מה את רוצה?"
ליידי ג'יזלה הסתובבה שנייה, מארלה לחצה מהר על כפתור המצוקה שלה.
"מה אני רוצה? שתמותו, שתפסידו, שתסבלו" ליידי ג'יזלה חייכה, עיניה נצצו "והצלחתי עד כה,  לא?"
מארלה הזעיפה פנים "איפה ביאנה וקרדן?"
"במקום שלעולם לא תמצאו"
"אנחנו מאוד קרובים"
"ככה את חושבת"
מארלה נרעדה, סטינה אחזה בה, שדה הכוח החל להתעמעמם קצת, רגליה של מרוקה כמעט קרסו מהמאמץ.
"כדאי שתקשיבו לי, לא נראה שההגנה הזאת תימשך עוד הרבה"
מארלה הזעיפה פנים בשנית.
"אוקיי מה את רוצה?"
ליידי ג'יזלה צקצקה בלשונה "כמה חוסר סבלנות נערה צעירה" ליידי ג'יזלה הוציאה מכיסה חפץ קטן.
"אני צריכה שקיף ישים את זה ויבוא אליי, אחרת ביאנה קרדן והנה ימותו"
מארלה פערה את עיניה "הנה?"
"אוי אני מניחה שלא ידעתם על זה, טוב אבל האם את מסכימה לעסקה?"
"איך אני אדע שתקיימי את זה, מה תעשי על קיף בכלל?"
ג'יזלה הפכה את החפץ בידיה "כמה שהיית רוצה לדעת.. יש לקיף שלושה ימים לבוא אליי. אם הוא לא יהיה אצלי אז, ביאנה והשאר ימותו מוות מכוער. זה מובן?"
מארלה נרעדה, מרוקה הסתכלה עליה במבט מותש. סטינה עמדה בשקט, עדיין אוחזת במרוקה.
ליידי ג'יזלה הניחה את החפץ על הרצפה והרימה גביש כחול, מארלה רשמה את זה בזיכרונה.
"ניפגש" היא חייכה חיוך קר וזינקה משם.
מרוקה קרסה, שדה הכוח התעמעם ונעלם.
מארלה התקרבה בהיסוס אל החפץ שג'יזלה השאירה.
ארון עמד בצד, מתנשף ומביט בפחד לכל האיזור.
"היי מארלי? מה נעשה עם ארון?"
"תתקשרי למר פורקל ותשאלי"
מארלה הכניסה את החפץ לכיסה והושיטה יד למרוקה המתנשפת.
כעבור כמה דקות הודע להם שיקחו את ארון איתם, בזהירות כמובן, ויגיעו מיד להייבנפילד.
מארלה הרימה את הגביש שניתן לה מקודם, סטינה הדריכה את ארון.
היא הרימה את הגביש לאור, כולם נסחפו משם.
נוחתים בהייבנפילד.

           ----------------------------

אני מודעת לזה שאתם כזה- פיץ לא אמור להגיב ככה!
אבל אן יש משהו אחד שאני שונאת זה אנשים שגורמים לפיץ להיות מפלצת.
הוא בן אדם טוב פשוט היחסים שלו עם סופי מעצבנים והוא לא צריך לצעוק עליה.
עכשיו היא הוציאה את זה והוא הבין, רותח מזעם אבל מבין✨

קיצרר אהבתם?❤️
אני לא מאמינה שהגענו לפרק עשרים ושמונה🥹
עוד משהו:
ממש ממליצה על הסיפורים של Riki050733
ממש נדיררר