שינוי (שה"ה❤️)

-~-פרק תשע עשרה-~-

           -----------------------------------

"אני לא יודעת מי שם לנו את הפתקים האלה, אבל מי שזה לא יהיה יפגע בנו אם לא נסכים"
"אלה הנסתרים אני בטוחה"
ליילה הנידה בראשה "הם לא היו אלפים, היו לכמה עיניים חומות, אלה בני אדם"
  
          -----------------------------------

סופי וקיף הסתכלו אחד על השני.
"רגע ראית אותם?"
ליילה הנהנה "הם הגיעו לכאן בצהריים אחד וכשהם ראו אותי הם מלמלו משהו על לא בתוכנית ושמו לי פתק ביד 'תני את זה לאח שלך' אחד מהם אמר-"
"אני יכולה לראות?"
ליילה הנהנה וסופי הניחה את ידיה על רקותיה של ליילה ונכנסה לזיכרון.

ליילה: זיכרון
ליילה ישבה על הספה, הטלפון בידה, טפיפות חרישיות נשמעו מכיוון הדלת.
היא הזדקפה, בתור אלפית מסתתרת זה היה משהו שהיא צריכה לשים לב אליו.
היא קמה בשקט ובזהירות, מתקדמת לעבר המגירות, מוציאה ממזג ושמה אותו בידה.
ליילה נדרכת למשמע הקולות ונעמדת מול הדלת.
שלוש דמויות עם גלימות שחורות, עין לבנה על הכתף שלהם אבל עם קו שחוצה אותה.
אחד מהם ראה אותה עומדת שם 'לא בתוכנית'.
'את תעשי מה שנגיד לך ולא תיפגעי זה מובן?'
ליילה פחדה אך הנהנה, אחד מהם עם עיניים חומות לקח מידיה את הממזג ושם בכיסו.
השני הושיט לה פתק קטן ושם אותו בידה.
'תדאגי שזה יגיע לאח שלך' הוא הביא בה במבט מוזר 'אחרת..'
היא נרעדה והנהנה.
'קדימה ג'ק צריך ללכת'
'בסדר'
הם יצאו משם, משאירים את ליילה המומה והפתק בידה.
היא קראה אותו פעם אחת.
אחר כך שוב.
ובפעם השלישית היא כבר הבינה שמישהו גילה.
*סוף זיכרון*

סופי ניתקה את ידיה.
היא הסתכלה על קיף "הם באמת היו בני אדם, לא היה שם פסיונופת או טלפת או כל דבר כזה"
ליילה הנהנה "ואחד היה עם עיניים חומות"
קיף היה מבולבל "אבל זה הנסתרים לא?"
"היה להם סמל מוזר, של הנסתרים אבל עם קו שחוצה את העין"
קיף התיישב וקימט את מצחו.
"רגע פוסטר, אז זה בטוח אלה שתקפו את הייבנפילד-"
"תקפו.את הייבנפילד?"
"כן.. פצועים קשה וגרידיי-" היא השתנקה וקיף שם את ידו בידה.
"אבל איך אתה יודע שזה הם? למיטב ידיעתנו זה יכול להיות סתם בני אדם בשירות הנסתרים לא דווקא אותם אנשים"
"כן אבל בזיכרונות של דקס רואים את אותו סמל"
"ראית את הזכרונות של דקס??" היא קללה את עצמה ששכחה לבדוק כזה פרט.
"אמארי הקרין אותו בחקירה שעשו"
סופי נאנחה, ברטר שהייתה חקירה והיא לא יודעת.
"רגע אז מה נעשה? מרטין לא בטוח פה"
"אולי ניקח אותו לערים האבודות, הוא יהיה מוגן שם"
ליילה נעמדה בחדות "לא! הוא לא מוגן שם עובדה שבהייבנפילד הייתה התקפה"
"אבל כאן הוא לא בטוח, אולי בברבור השחור?"
ליילה הסתכלה על מרטין "כל עוד לא ינצלו אותו, ואני באה איתו"
סופי הנהנה "ברור"
"אבל שכחתם משהו חשוב, אנחנו יודעים איל נראה אחד מהתוקפים, זה שליילה הסתכלה עליו" סופי אמרה.
היא הראתה לקיף את הזיכרון והוא הנהן.
"אז יש לנו פריצת דרך"
יש להם פריצת דרך.
עוד משהו נגד הנסתרים.
סופי חייכה, היא תנקון במה שהם עשו לגרידיי.
היא עוד תנקום.

      ---------------------------------------

איך זה?✨
וואו יש לי מחסום כתיבההה😭
יום טוב🌺