שינוי (שה"ה❤️)

-~-פרק שש עשרה-~-

                  נ"מ אדליין

היא ישבה ליד מיטתו, הדמעות לא הפסיקו לזלוג.
הרופאים באו והלכו, ג'ולין ודלה באו אחת אחרי השנייה.
"אדליין, הכל יהיה בסדר" ג'ולין הסתכלה עליה בחצי חיוך.
"הכל לא יהיה בסדר" היא ניגבה עוד דמעה סוררת "את לא מבינה? זה או גריידי או סופי"
ג'ולין הסתכלה עליה וחיבקה אותה חזק.
"אנ אני לא יכולה לבחור, אני לא רוצה לבחור"
ג'ולין הרימה את אדליין אליה "ואת לא תצטרכי, גריידי ישרוד- עם העובדה שיש לכם ילדה חדשה בחיים עם העובדה ש-"
"סופי היא הבת שלנו?"
אדליין וג'ולין הזדקפו.
אדליין הסתכלה על ג'ולין "היא הבת המאומצת שלנו, זאת שהיא החיים שלנו, זאת שאתה מדבר איתה על בנים ו-" היא השתנקה.
"אבל אני לא זוכר אותה, אז זה לא משנה, המשפחה שלי היא את"
ג'ולין הסתכלה במבט מזועזע על גרידיי "סופי עברה כל כך הרבה בשביל העולם הזה ומי כמוני יודעת שגם אתה"
גריידי הסתכל עליה בבלבול "מה?"
"סופי צריכה אתכם, צריכה אותך. זה אנוכי מצידך לקבל החלטות כאלה עם זכרונות פגומים"
גריידי הזעיף פנים "ברונטה אמר שיש מישהי שיכולה לרפא אותי, אולי, תביאו אותה"
אדליין קימטה את מצחה "אבל מי-" היא השתנקה.
"היא במשימה בערים האסורות כרגע, היא לא תוכל להיות פה לזמן מה"
"מי זאת? אני מכיר אותה?"
"כולם מכירים, היא אחת מהטלפתים הגדולים של זמננו והיא הבת שלך"
"סופי?"

          ---------------------------------
  
                  נ"מ סופי

הם התלבשו בבגדים סתמיים למשימה היום- לא שזה עזר.
הם הלכו ברחוב עם הנה וכולם הסתכלו עליהם כאילו הם כוכבי קולנוע, אחת אפילו התקרבה וביקשה את המספר של קיף.
קיף לא הבין מה היא רוצה ממנו והסתכל על סופי שצחקה ואמרה במבטא מושלם "אין לנו טלפונים".
הילדה הייתה מאוכזבת והלכה בחזרה לחברותיה.
"אתם מושכים הרבה תשומת לב הא?"
קיף גיחך והעביר יד בשיערו "איך לא?"

הם הגיעו לבניין בעיר, הנה הסתכלה בדאגה על המנעול.
"למה הוא לא הביא את דקס איתנו?" קיף גלגל עיניים.
"אתה רציני? אנחנו הבאנו איתנו גאדג'טים בדיוק בשביל זה!!"
"באמת?"
סופי נאנחה והוציאה מכיסה שני מכשירים, אחד היה אפור ומלבני עם חיישן יחיד שסופי קירבה למנעול.
השני היה שחור לגמרי והיה דביק קצת, סופי לחצה על משהו וזה מיד החל לסרוק את האיזור, שלוש מצלמות אבטחה השמיעו קול צפצוף, דקס אמר שזה ימחק את העשר דקות האחרונות והחצי שעה הבאות מהמצלמות.
לאחר כמה שניות המנעול נפתח וסופי הכניסה את הגאדג'טים לכיסה- מזכירה לעצמה להודות לדקס.
"יש לנו חצי שעה לגלות את מה שאנחנו צריכים ולצאת" היא הנחתה את הנה וקיף.
הם נכנסו, קיף ראשון וסופי אחרונה.
"אנחנו מחפשים כל דבר שיעיד על זה שהם יודעים על האלפים, זה משרד הגנה מתקדם שמגן על אנשים פרטיים"
הם התפצלו וסופי פנתה באיזה מסדרון.
היא שמעה קולות רגילים, של אנשים מעוצבנים שיש עבודה, קשיים כלכליים.
"פיטר תוציא את המסמכים כבר!"
"בסדר"
קריאות נשמעו מהחדרים וסופי נאנחה, מקווה שחיפושם של הנה וקיף העלה משהו.

הם נפגשו איפה שהתפצלו ולאף אחד לא היו תוצאות מממשיות, הנה חייכה חצי חיוך "בואו נלך הביתה"
הם הנהנו, יוצאים מהבניין הגדול ומתהלכים ברחוב ההומה.
"אני חושבת שכדאי שנבדוק מה עם מרטין"
"למה?"
"אמרת בעצמך שהוא גרנקרוב לשוק ואולי כדאי שנמצא משהו אחד לפחות לפני שנחזור"
קיף הנהן "חוץ מזה, זה לא שאיש לנו משהו יותר טוב לעשות"
הנה הנהנה והובילה אותם לאן שהיא חשבה שמרטין ואחותו גרים.
הם דפקו בדלת דפיקה קצרה, הנה חיכתה מחוץ לבית.
מישהי פתחה להם.
היה לה שיער כהה ועיניים כחולות.
הם לא זיהו אותה אבל היא כן אותם, היא נרתעה לאחור.
סופי וקיף הסתכלו אחד על השני.
"סופי פוסטר וקיף סנסן, מה מביא אתכם לפה?"

           --------------------------------

אוף זה יצא גרוע..

מעדכנת עכשיו במשהו חשוב:
אני התחלתי לכתוב סיפור מקורי שלי שאולי אני אעלה לוואטפד❤️
לא יודעת עדיין מתי, מחכה שזה יהיה טוב.
אז שימו לב וזהווו
אני במחסום כתיבה אז לא יעלו היום שני פרקים😭