"פוסטר!"
קיף רץ אחריה ויצא אותה לפני שהספיקה לצאת מהבניין.
"אני מצטער לא יעדתי מה הולך לקרות" הוא קירב אותה אליו וחיבק אותה חזק, סופי הייתה עסוקה מדיי לבכות מכדי להסמיק.
גריידי. לא. זוכר. אותה.
יבבה נוספת עלתה ממנה וקיף הידר את חיבוקו.
"אני בטוח שהכל יהיה בסדר, זה בטח רק מצב זמני ולא יותר מזה"
"אבל-"
"בלי אבל פוסטר, הכל יהיה בסדר"
היא הנהנה.
"מיס פוסטר?"
סופי הסתובבה וראתה את ברונטה עומד מולה, מבט עצוב על פניו.
"אני מצטער, הייתי צריך להכין אותך" הוא נאנח "לפי החשדות שלנו, פצעו אותו בבטנו אך הוא ניסה להשתמש ביכולתו אז פגעו בראש שלו"
הוא נתן לסופי לעכל את הדברים.
"אבל אם זה פגיעה חיצונית אין דרך לתקן את זה?"
"הפגיעה התחילה כחיצונית אך התפתחה למעבר, כך שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא ראה"
היא הנהנה.
ואז היא הבינה.
"אבל מה זה אומר לגביי? איפה אני אגור?"
"זה לא הזמן להחליט החלטות כאלה, במיוחד שאחת מהאפוטרופסים שלך עוד זוכרת אותך"
היא עצרה את נשימתה, כל כך שמחה שהיא זוכרת אותה גם.
"איפה היא?"
"היא באוורגלן עם השאר"
היא קיללה את עצמה ששכחה לדאוג לכל חבריה "אז בואו נלך לשם!!"
ברונטה הינהן.
כמה דקות אחר כך הם הופיעו באוורגולן המסנוורת, ברונטה לא בא איתם.
קיף נע בעצבנות, הוא לא בדיוק ביחסים טובים עם פיץ והוא לא בא לאוורגלן כבר כמה זמן.
דלה קידמה את פניהם, מוחצת את שניהם בחיבוק שרק אימהות יודעות לתת "אתם בסדר?"
היא בחנה את שניהם מכך רגל עד ראש עד שנרגעה, מובילה אותם לתוך הבית.
בשנייה שהם נכנסו התנפלו עליהם, ביאנה בחיבוק, פיץ בחיבוק לקיף (שהיה המום) ואדליין שחיבקה את סופי אחרי ביאנה.
סופי התמסרה לחיבוק והחלה לבכות.
"ראית את גריידי כבר?"
"כן"
"אז?"
אדליין הסתכלה בה במבט מזועזע "את באמת חושבת שאחרי כל מה שעברנו את תלכי מאיתנו?"
אדליין חיבקה אותה חיבוק נוסף "את ממשפחת ראוון, גם אם גריידי שכח, אנחנו נתקן את זה"
סופי הנהנה "סופי? אני יכול לדבר איתך למעלה?"
פיץ שאל אותה את זה, היא הינהנה והן עלו למעלה.
"אני מצטער, אני אידיוט" (הערה- אתה ממש צודק)
הוא נאנח "כשתקפו אותנו אז הבנתי כמה אני רוצה לראות את קיף אותך שוב, כמה שאני מטומטם שהרחקתי אתכם"
"זה בסדר, קרו דברים"
הוא הניח את ידו על לחייה והיא הסמיקה "אני מצטער על כל מה שאמרתי, אני פשוט רוצה להיות איתך"
היא נרתעה "פיץ.."
"אני פשוט חושבת שהמצב מסובך כרגע, ההפסקה הזאת תעשה טוב לשנינו"
הוא הביט בה פגוע אבל הינהן
"את צודקת".
הם ירדו למטה, מר פורקל עמד שם ודיבר עם ביאנה וטאם שהגיע קצת אחרי שהם הגיעו.
"אז מה הדבר האחרון שאתם זוכרים?"
ביאנה לא ידעה הרבה "אני הרגשתי דקירה איפשהו בגוף שלי ואז, אז זהו"
סופי הסתכלה בבלבול.
"אני זוכר שתקפתי אחד מהם ואז פתאום נפלתי והיה ריח מוזר"
"אני גם זוכר את זה, משהו מתוק" פיץ הסכים איתו.
"מעניין.." מר פורקל מלמל.
"מיס פוסטר אני צריך לדבר איתך"
"יש לי חשדות, ההודעה שהם השאירו, זה שהם בני אדם"
היא הנהנה.
"הם איכשהו גילו על מה שקרה באטלנטיס, רדת הלילה. על השריפות שקרו גם שהן לא מציתים"
"טוב הם היו חייבים לדעת את זה ממישהו, המידע הזה לא פשוט נמצא בידיהם מאז ומעולם" היא קימטה את מצחה בבלבול.
"את מכירה את המשפט, האויב של האויב שלי הוא חבר שלי?"
היא הנהנה ואז היא הבינה.
"אז בעצם מי שמרוויח מזה שהם יודעים, מי שיכול לגלות להם את זה בלי לפגוע בעצמו..."
"המישהו הזה יכול להשתמש בבני האדם נגדנו בלי לספוג" מר פורקל אמר והינהן.
היא נאנחה.
היא כבר קיוותה שהן נפטרו מהם לעת עתה.
הנסתרים חזרו, והם באו עם גיבוי.
--------------------------------------
סליחה, זה לא פרק כזה טוב😬
מבטיחה שזה משתפרר ועוד מעט תגיע ההקדמה (ואיתה השינוי בלה בלה🤣)
קיצר תכתבו הערותת❤️
ויש מישהי עם סיפור חדשש כולם לקרוא!!NataDrayer
כולם קוראים!!❤️
רק שתדעו שמעבר לשני הפרקים הבאים אין לי מושג מה קורה בהמשך😬
וסליחה שזה כזה מאוחרר
YOU ARE READING
שינוי (שה"ה❤️)
Fanfiction(הראשון מבין שניים🍿) הייי קוראים לי עומר ואני מתה על ספרים ובמיוחד שה"ה❤️ זה הפאפניק הראשון מתוך שניים.. היה ביקוש אז כתבתי עוד אחד שעולה✨ אני בעצם ממש רציתי שבשומרת הערים האבודות יהיה יותר קטעים משולבים עם בני אדם ואלפים, ממש התאכזבתי שבקושי יש כא...
