פרק 35

80 7 1
                                    

ולרי

"צ- צ'ארלי" הרגשתי איך עיניי מתחילות לצרוב וגופי רעד וגוש קרח עמד בגרוני עיניי היו נעוצות בארון הבגדים שמולי וניסיתי בכל כוחי שלא לבכות.

"מה קרה ולי?" צ'ארלי התיישב והושיב אותי מולו והסתכל עליי עם דאגה בעיניו השחורות אך גרוני נחסם ולא הצלחתי לדבר

"ולי את מלחיצה אותי מה קרה? הכל בסדר? ולי דברי איתי" הוא כרך את זרועותיו סביב מותניי הצמיד אותי אליו בחיבוק חזק אך אני לא יכולתי לזוז.

הוא הרפה ממני קצת כך שמבטו פגש במבטי ודמעות לא רצויות התחילו לנזול מעיניי.

"א- אבא שלי הת- התקשר ע- עכשיו"

"אבא שלך?"

"כן, הוא אומר שהוא בלונדון והוא רוצה להיפגש א- איתי וביקש שאני לא אספר לא- לאימא ש- שלי" רעדתי, למה אני נותנת לבן אדם הזה להשפיע עליי כל כך?.

"אוקיי, את רוצה להיפגש איתו?" "אני לא יודעת" נאנחתי והוא שיחק בשיערי "מצד אחד אני רוצה להיפגש איתו ולהבין למה הוא עזב ומה הוא רוצה ממני אבל מצד שני
אני לא רוצה לראות את הבן אדם שהרס את המשפחה שלי"

עוד רעד עבר בגופי ועוד אחד ובקושי הצלחתי לנשום ראייתי הטשטשה והתחלתי להילחץ והרגשתי שהדם והחמצן עוזב את גופי.

"ולי, ולרי תסתכלי עליי" צ'ארלי הניח את ידו על הלחי שלי וגרם לי להסתכל אל תוך עיניו השחורות כלילה "תתרכזי בי בסדר? תתרכזי בקול שלי" הנהנתי, לא יכולתי לעשות יותר מזה

"את יותר חזקה ממה שאת חושבת ולי, אם את לא רוצה להיפגש איתו את לא חייב לו כלום אבל אם את רוצה שאבוא איתך אני לא אזוז ממך אני חושב שעדיף שתפגשי איתו אבל לא תשתקי, תגידי לו כל מה שאת חושבת עליו ועל כל השיט שעברת בגללו תוציאי את כל זה ואת תרגישי הרבה יותר טוב"

הצלחתי לקחת נשימה אחת, החמצן מילא את ריאותיי איך לא מספיק כדי לגרום לראשי להפסיק להסתחרר

"עוד נשימה" צ'ארלי הניח את ידיו על גבי וגרם לי להזדקף מה שעזר לי לקחת עוד נשימה עמוקה אחת,

הוא השאיר את ידו השמאלית על גבי ובידו הימנית ניגב את דמעותיי והצלחתי לקחת עוד נשימה עמוקה ורעד חזק עבר בכל גופי.

צ'ארלי הוריד את הקפוצ'ון שלבש ונשאר עירום למחצה, הוא הלביש את הקפוצ'ון

השחור שלו על גופי הרועד ונצמד אל גבי בחיבוק חם מה שגרם לרעד להפסיק "עוד נשימה ולי" צ'ארלי לחש אל תוך אוזני שעה שהעביר את ידו השמאלית אל גבי ושוב גרם לי להזדקף

לקחתי נשימה עמוקה וראשי האט את סחרוריו ראייתי חזרה להיות חדה וגופי חדל לרעוד ונשימותיי הפכו לסדירות שוב, נשמתי עמוק ונתתי לחמצן למלא את ריאותיי ומוחי חזר לחשוב

shadowsWhere stories live. Discover now