פרק 42

58 6 0
                                    

ניק

"אני רוצה שתעזור לי ניק, אני צריך שתעזור לי" רכנתי לכיוונו ועצרתי כך ששפתינו דגדגו זו את זאת "תגיד את זה"

"אני רוצה שתנשק אותי ניק" ריסקתי את שפתיי על שפתיו של דניאל בעוצמה כזו שגרמה לו למעוד לאחור מעט

אך אני כרכתי את זרועותיי סביב מותניו והשענתי את כל משקלו הקל על ידיי שעה שהוא תחב את ידיו אל תוך שיערי והצמיד אותי אליו עוד יותר

עד שלא נישקתי אותו לא הבנתי כמה אני צריך את הנשיקה הזאת, הנשיקה הייתה חזקה ומלאת תשוקה וכמיהה ושנינו היינו רעבים לעוד.

ידיו עברו משיערי אל צווארי ואז אל שרירי ידיי והוא נאנח אל תוך פי עד ששמענו קול צחוק חזק מבעת לדלתות.

דניאל התנתק ממני אך נשאר צמוד אל גופי כשקול הצחוק התחיל להתחזק, דניאל הסתכל עמוק אל תוך עיניי הירוקות וחיוך עלה על פניו שעה שהוא יצא מתוך זרועותיי והלך אל כיוון הדלת ואני הלכתי אחריו.

כשנכנסנו אל תוך הבית ראינו את צ'ארלי יושב על הספה השחורה לצד טום שהמשיך לקפוץ "הינה ניקי חזר" ולרי הצביעה עליי ואני הבנתי ישר מה קרה כאן "ניקי סוס!" טום צעק והוא

התחיל לרוץ לכיווני תוך כדי שהוא צוחק "סוס?"
הרמתי את טום והושבתי על כתפיי והוא משך בשיערי "ניקי סוס!"

התחלתי לרוץ ברחבי הבית וצחוקו המתוק של טום הדהד ברחבי הבית רחב הידיים שלנו.

אחרי שעקפתי את הסלון כמה פעמים הורדתי את טוב על הספה השחורה וצנחתי לצידו כשבזווית עיניי יכולתי לראות את חיוכו של דניאל שעה שהוא הסתכל עליי ועל טום.

-_-🎸-_-

ולרי

"מזלללללל טובבבבב!" היום יש לצ'ארלי יום הולדת עשרים ושתיים שלו וכמו תמיד מילאנו את על השולחן השחור נערמו קופסאות צבעוניות

כל הבית בבלונים שחורים לבנים ואפורים אך אני לא עזרתי להם כי הייתי עסוקה בלהעסיק את צ'ארלי כדי שהוא יישאר למעלה ובסופו של דבר הוא נרדם כשראשו מונח על החזה שלי וזרועותיו כרוכות סביב גופי שעה שאני קראתי ספר.

במשך שבועיים לא ידעתי מה לעשות, רציתי להביא לצ'ארלי מתנה משמעותית ומלאת רגש אך לא נותן לי ולא דולר אחד ולפני ארבעה ימים עלה לי הרעיון שאני יכולה למכור חלק מהספרים שלי מחנות יד שנייה וכך אולי אוכל להשיג כמה דולרים.

בסוף מצאתי עשרה ספרים שלא אהבתי והייתי מוכנה למכור אותם אז לקחתי כובע גרב ותחבתי את הפקעת שעשיתי בשיערי לתוך והלכתי אל החנות, לא התביישתי בזה

שאני הולכת לחנות יד שנייה שהייתי בתיכון הייתי מוכרת בחנויות האלה הרבה דברים אבל עכשיו לא רציתי שצלמים יראו אותי נמאס לי שהם נכנסים לי לחיים.

shadowsWhere stories live. Discover now