התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרק שתיים~

אליף
״אני אוהבת שמלות צהובות עלייך, אליף.״ יאז אמרה בזמן שהתארגנו בחדר של מאבי לקראת המסיבה. ״כן אני מסכימה איתך יאז. הן באמת יושבות עליה יפה.״ מאבי הוסיפה. "אני לא יודעת... זה מרגיש לי מוזר." "בייב, בשביל להיות יפה צריך להיות מוזרה, למרות שאת יפה כבר טבעי אבל עדיין תקשיבי לי." יאז אמרה ומאבי צחקה. "יש משהו במה שאת אומרת, יאז. אני מסכימה." מאבי הוסיפה לדבריה. "אם אתן אומרות אז בסדר." העברתי מבט נוסף על פניי כדי לבדוק אם אני נראית בסדר אבל אני לא. אני נראית כמו שד, מומיה. נראית נורא חולה. "מוכנות לצאת?" יאז שאלה וסידרה את החצאית מעור שלבשה. "כן. בנות, אני אנהג היום אז תתפרעו, בסדר?" מאבי אמרה. היא תמיד הייתה האחראית. "אוקיי סבתאל'ה. להזכיר לך ששתית כבר בעבר." יאז צחקה. "אל תזכירי לי את זה," מאבי ענתה לה והן צחקו. ולפעמים, הרגשתי לא קשורה. אני ומאבי חברות מילדות ושיתפתי אותה בערך בהכול חוץ מדבר אחד, שלגביו אני סותמת. לא סיפרתי לאף אחד ואני גם לא מתכוונת. "אליף, את באה?" קריאתה של מאבי העירה אותי מחשבותיי. "אה? כן.. ברור." שלושתנו התקדמנו לעבר רכבה של מאבי והתחלנו לנסוע. הגענו למקום ונדהמתי מהגודל שלו. אולם אירועים בגודל של בית. "אוקיינוס, בואו תשבו כאן." רואן סימן למאבי וכשהתקרבנו הוא הניח את ידו על כתפה ונישק את מצחה. אם אני מאחלת לעצמי משהו אחד, זאת אהבה אמיתית כמו שלהם. "אחי למה פה?" סלואן מלמל והורדתי את ראשי. "אתה סתם קנאי," רואן השיב לו. "אני רואה ששניכם במצב שלהתנפל עליי היום." סלואן המשיך וגיחך. "אז, מאבי את עולה לשיר היום?" דקס החליף נושא. "האמת, אני לא יודעת." ענתה. "אני עולה, אז תעדכני אולי נעלה ביחד." דקס הודיע. "לא ידעתי שהוא שר," לחשתי. "הוא כן, גם עם גיטרה אפילו." יאז מלמלה בכעס. "ואת ויתרת על דבר כזה?" שאלתי. "זאת לא אני ויתרתי, זה החיים שויתרו." ענתה בפשטות והנחתי לנושא. "איפה סלואן?" שמעתי את דקס שואל. "מי יודע? אולי מתמזמז עם איזו בחורה שוב." רואן ענה לו וזה הציק לי. הידיעה שאני אף פעם לא אהיה הבחורה הזאת שהוא בכלל יסתכל לכיוון שלה. "אנחנו הולכים לרקוד, מישהו רוצה לבוא?" מאבי הציעה ודקס ויאז הנהנו והתקרבו אליהם. אך כמה שהם קרובים, הם עדיין שומרים מרחק אחד מהשני. "אליף את באה?" מאבי שאלה. "לא.. אני אלך רגע לשירותים." אמרתי. ובאמת התכוונתי ללכת לשירותים טוב.. לא אפרט אבל פשוט עצרתי לפני שנכנסתי. הסתכלתי על האצבע שלי ביד וראיתי שהיא התחילה לשנות צבעים ולהתנפח מהמכה שחטפתי מוקדם יותר בבית. נו טוב, זה לא שזה משהו חדש. ״את יפה,״ שמעתי קול אומר ברגע שנכנסתי לשירותים. אני? הסתובבתי וראיתי את סלואן בכניסה לחדר השירותים, ואני מחפשת בעיניי מישהי בלונדינית. ״את, את יפה.״ הוא הצביע עליי וצחק. שיכור לגמרי. ״אתה..אתה צריך עזרה? שאקרא לרואן או משהו?..״ שאלתי והוא התקרב אליי וצחק. ״את יפה.״ הוא החל לגעת בפניי, בוחן אותי. אלוהים, אני יודעת שהוא שיכור ולא כדאי לי להסכים לא אבל.. אני רוצה את זה. האם זה אנוכי מידי מצידי? לא אכפת לי. כדאי שאעשה למען עצמי משהו פעם אחת. הנהנתי והוא נישק אותי בעוצמה, השטויות שהוא לקח הורגשו היטב בפי, אך זה לא הזיז לי. ״שנזוז?״ שאל והנהנתי. לא חושבת בכלל האם כדי לנו לנסוע כשהוא שיכור ככה. אבל גם אם אמות, אני אהיה מאושרת. לא אכפת לי כל-כך כבר. אני אתחיל לעשות משהו למען עצמי.
***
״אליף?!״ שמעתי את מאבי צועקת וישר קמתי, מסתכלת עליי בפה פעור. עכשיו, הבנתי איך התמונה נראית, בגדים על הריצפה, אני במיטה של סלואן עירומה. אני הייתי עם אח שלה. נגיד, כנראה כשחשבתי על להתחיל לעשות דברים למען עצמי, לא חשבתי על זה עד הסוף. ״מאבי.. אני..תשמעי, זה אה..״ לא ידעתי מה להגיד.
״אל תדברי איתי ככה, כי אני לא מסוגלת לקחת אותך ברצינות. תתלבשי, ותדברי איתי בבית הספר.״ היא יצאה מהחדר של סלואן והרגשתי רע, שאכזבתי אותה באיזה מקום.. אוף. מסתבר כשעד שאת מתחילה לרצות את עצמך, את לא מצליחה לרצות אף אחד מהסביבה שלך. חרא. לבשתי את הבגדים שלי והלכתי לעבר החדר של מאבי כדי להשאיל ממנה בגדים לבית הספר. ״אז, גם את בעד ׳לתפוס את האח׳?״ רואן נשען על דלת האמבטיה שנמצאת בחדר וצחצח את שיניו. ״אה.. לא ידעתי שאתה פה.״ הוא גיחך ושטף את פיו במים. ״מתי אני לא פה, בדיוק?״ הוא צחק. ״אז, את בעניין של סלואן או שהיית חד-פעמית?״ ״רואן!״ מאבי נכנסה בדיוק ואמרה. ״בואי נהיה כנים, אוקיינוס. עדיף להודות בזה כבר וזהו.״ הוא אמר ונישק את מצחה אחרי ששטף את פיו. ״חד-פעמי, ברור.. זה קרה בטעות בכלל.״ ממש לא בטעות, אמרתי לעצמי ומאבי הסתכלה עליי בפנים מודאגות. ״אני אחכה לך באוטו.״ רואן אמר ויצא. ״זאת הייתה הפעם הראשונה שלך, אליף?״ היא שאלה אותי והנהנתי. ״למה איתו? גם את היית שיכורה? אלוהים הוא הכריח אותך?״ נבהלתי. ״לא, לא. שנינו היינו שיכורים, הכול בסדר אף אחד לא הכריח אותי לעשות כלום.״ הצחקתי את עצמי. רציתי קצת להשתחרר, כן. ואין ספק שהשגתי את מבוקשי, פשוט לא חשבתי על מה שיקרה אחר כך.
״אני לא רוצה שתיפגעי, אבל אני אומרת לך מראש, אל תצפי מסלואן כלום עכשיו אחרי שאתם..אה..הייתם. הוא לא הבחור הזה.״ היא אמרה וחיבקה אותי. ״זה בסדר, מאבי. אני לא מצפה ממנו לכלום. באמת.״ היא הנהנה. ״בסדר, בואי לבית הספר.״ אמרה ונשמתי עמוק. זה לא נראה שהיא כל-כך כועסת.. אני מתכוונת, כן מה שעשיתי לא היה משהו.. אבל.. פשוט אבל. זהו.
סלואן
״הראש שלי לעזאזל..״ החזקתי בראשי שקמתי, מסתכל על צד מיטתי. הבאתי לפה מישהי? אני כבר לא זוכר. נראה לי שכן אבל זה כבר לא משנה, טוב שהלכה. הוצאתי כדור מהמגירה ולקחתי אותו בלי מים. לא אכפת לי. קמתי והתלבשתי, אני כבר לא אלך לבית הספר היום. אני אסע למארק או משהו, ואם כבר מדברים מדברים על החמור שבדיוק מתקשר. ״הלו?״ אמרתי ושפשפתי את עיניי. ״אוו טוב שקמת, נסיך. בא לישיבה?״ אמר. ״רגע, עכשיו?״ שאלתי. ״כן, כן. יש פה עוד כמה שהבריזו היום ולא הלכו ויש כאן חומרים טובים. אתה בא?,״ אמר והסתכלתי במראה. ״הייתי בא אבל אני גמור, באמת. אם לא הייתה היום תחרות ארצית הייתי בא אבל רואן יהרוג אותי.״ עניתי. השקר מתגלגל מלשוני. התחרות מחר בכלל. ״רואן הזה שמוק, לפי דעתי אתה צריך להיות הקפטן.״ כיווצתי את עיניי. ״לא, אני אוהב אותו. הוא כמו אח בשבילי וגם קפטן טוב.״ הוא צחק מעבר לקו.
״זה לא בגלל שהוא גם יהיה הגיס שלך?״ נאנחתי. ״לא, זה לא בגלל זה. הוא פשוט בן אדם טוב.״ הוא ציקצק בלשונו. ״בסדר, שמענו עליו. אז אתה בא או לא?״ התלבטתי. ״כן בסדר. אבל אני אהיה שעתיים ואז אלך, אני באמת גמור.״ שמעתי אותו צוחק. ״בוא יש לי מישהו לתת לך שיגרום לך להרגיש טוב.״ מפתה.
״בסדר, אני בא.״ ניתקתי את השיחה ושכבתי שוב על המיטה.
מה אני עושה בכלל אני לא יודע. לקחתי את הארנק ואת הטלפון, ויצאתי.