התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרק ארבע~

סלואן
אליף הסתובבה והסתכלה עליי. אלוהים, בחיים שלי לא חשבתי שאעשה דבר כזה. בחיים שלי לא ראיתי את עצמי חושב עליה.. ככה. אז בגלל זה כולם היו עצבניים, עכשיו הבנתי. ״למה לא אמרת לי ישר? למה לא ביקשת ממני לעצור?״ העצבים שלי עלו. איך היא יכלה? היא באמת פשוט מאמינה שיהיה ביני לבינה משהו? ״אני מצטערת, סלואן. אתה היית שיכור וגם אני הייתי שיכורה. אני לא אומרת שעשית לי משהו.. אה... כן. כי גם אני אשמה בזה. אני לא מבקשת ממך מחויבות ולא כלום, באמת.״
״אז זה בסדר מבחינתך? איך את מצפה שעכשיו אסתכל עלייך שוב, אה? למה לא חשבת על איך שאני ארגיש לגבי זה?״ בחיים שלי לא התעצבנתי על דבר כזה. אבל זאת אליף, אליף החברה של מאבי. מישהי שאני רואה כל יום, ואין לי שום עניין בה. ״אמרתי לך שגם אני הייתי שיכורה, סלואן! לא יכלתי לעצור את זה. אוקיי?״ היה בעיניה מבט קרבי, כאילו היא מוכנה לצאת למלחמה. הסתכלתי עליה ולא הבנתי מאיפה זה בא פתאום. אליף היא.. בדרך כלל שקטה. כאילו, בחיים שלי לא שמעתי אותה מדברת בטון כזה עצבני. מוזרה. ״אתה בכלל זוכר משהו?״
היא שאלה פתאום. ״אה..לא. אני לא זוכר כלום.״ אולי אחרי שיירגע לי ההנגאובר אזכר. היא השפילה שוב את ראשה, וכאילו כל הרוח הקרבית שראיתי בעיניה נעלמה. ״בסדר, זה לא חשוב. זה כבר עבר, הכול בסדר.״ משום מה זה ממש מפריע לי שהיא מתייחסת לזה ככה. כאילו זה כלום. בדרך כלל בחורות לא שוכחות לי את זה. אולי זה בגלל שהיא חברה של מאבי וזה. ״גם אני לא, זאת הייתה שאלה טיפשית גם ככה.״ היא אמרה את זה וככה היא יצאה מהבית. הלכתי למטבח ולקחתי מהארון בקבוק בירה והתיישבתי בסלון. אווה לא אמורה להגיע הביתה בקרוב, יש לה צילומים כחלק מעבודת הדוגמנות שלה. וכשלגמתי מהבקבוק, מאבי פתאום באה והתיישבה לידי. ״אפשר קצת?״ שאלה והצביעה לעבר הבקבוק. ״מה קרה? חשבתי את לא שותה,״ הושטתי לה את הבקבוק והיא שתתה קצת והחזירה לי. ״שלוק קטן לא יזיק, במיוחד עם אח כמוך.״ חייכתי. ״מחמיא לי. אז, נרגעת?״ שאלתי והיא הסתכלה עליי וצחקה. ״דבר ראשון, בחיים אבל בחיים אל תגיד לבחורה ׳תרגעי׳ או ׳נרגעת?׳ אם אתה רוצה שהיא תישאר באמת רגועה. דבר שני, אני עדיין כועסת עלייך על זה שלא יכולת להיות טיפה יותר אחראי.״ הנהנתי. ״אני כועסת בעיקר על זה שאתה היית הפעם הראשונה שלה, לפי דעתי הגיע לה מישהו רציני לפעם כזאת.״ צחקתי. ״כן, כמו- אמרת פעם ראשונה?״ פערתי את עיניי והסתכלתי עליה. ״לא ידעת?״ היא החזירה לי את אותו המבט. ״פאק. אני.. אני דיברתי איתה והבהרנו שזה כלום, היא אמרה את זה בעצמה.״ מאבי נאנחה. ״אוקיי וואו, זוג טיפשים. אתה זוכר בכלל משהו?״ היא שאלה. ״נופ. וגם אם הייתי זוכר משהו, לא הייתי אומר לך את זה.״ אמרתי. ״אוקיי דבר ראשון, לא התכוונתי לפרטים המלוכלכים, איו. יש גבול. ודבר שני, אתה כל הזמן שואל את רואן על זה.״
״אולי כי אני דואג לך?״ עניתי לה והיא צחקה. ״שטויות. אגב, למקרה ששכחת, אליף היא חברה שלי בדיוק כמו שרואן הוא חבר שלך. וכמו שאתה הגנת על רואן, ככה גם אני מגנה עליה.״ על רואן הצלחתי להגן אבל עלייך לא. וזה אוכל אותי. לראות כל הזמן רופאים באים ובודקים אותה כשהכול בסדר והקליע לא זז. לא משנה מה עשיתי, אף פעם לא הצלחתי להגן עליה. ״זה ברור לי. אבל אני רוצה שתביני שאני לא רוצה קשר כזה עם אליף. היא בדיוק כמו אחות קטנה בשבילי וזהו. היא עדיין ככה.״ אבל קול קטן אומר לי שהגורל יצחק לי בפנים בסוף.
אליף
נכנסתי לשירותים בבית הספר ביום למחרת כדי לוודא שהאיפור שלי לא זז ממקומו ושלא רואים שום סימן. אתמול זה היה יום קשה. והכול פשוט היה.. קשה. באתי להיכנס לאחד התאים אך יד חזקה תפסה בידי. ״למה לא סיפרת לי? , שוב?״ ראיתי את סלואן מסתכל עליי במבט עצבני. ״מה הפעם?״ שאלתי. ״זאת הייתה הפעם הראשונה שלך,״ הוא אמר והשפלתי את ראשי והרגשתי את הסומק עולה בלחיי. זה לא. ״אליף, את מבינה מה קרה? בדרך כלל אני יודע שזה ממש חשוב לכן, ואני אף פעם לא עושה את זה עם בנות שזאת הפעם הראשונה שלהן.״ נמאס לי. זה כאילו הוא חופר עמוק באדמה איפה שלא צריך. לא, זה לא כאילו. זה באמת. ״אז מה אתה רוצה אני אגיד, סלואן? זה פשוט קרה, אוקיי? אין לי מה לעשות. אני לא מאשימה אותך בכלום וזה לא מעניין אותי שזאת הייתה ה׳פעם הראשונה.׳ תתבגר כבר. זה היה רק סקס, סלואן!״ הוא פער את פיו ואז כשהבנתי מה אמרתי הורדתי את ראשי ובאתי לצאת. ״את יודעת שאת מוזרה?״ שמעתי אותו שואל לפני שיצאתי. הו, אני מודעת. אלוהים יודע שאני מודעת לזה טוב מאוד. אבל ברצינות, ממתי זה הפך להיות עניין רציני כל-כך אצלו? אז אוקיי, זה קרה. מה הביג דיל? החלטתי להרים את ראשי, ולהסתכל עליו. לא אכפת לי אם מה שאגיד יגרום לי להראות מוזרה יותר בעיניו. כבר לא אכפת לי מכלום. ״אני יודעת שאני מוזרה, אבל זה כל-כך כיף. תנסה גם אתה קצת לצאת מהשוליים, לא יזיק לך.״ הוא פשוט הסתכל עליי במבט מבולבל. עכשיו, תבינו, גם אני בעצמי הייתי מבולבלת. לא מבינה מה אני רוצה מעצמי ו..
אני לא יודעת מה אני בכלל. יצאתי מהשירותים והחלטתי פשוט ללכת ולשבת על במרפסת שנמצאת בקומה השנייה, ופשוט להסתכל על האגם הטבעי שנוצר. אני תמיד באה לכאן שאני פשוט רוצה קצת לנשום אוויר צח. במיוחד אחרי ימים קשים כמו אתמול.
שמעתי רעש של דיבורים ואז הבנתי שכבר התחילה ההפסקה וזה היה רק עניין של זמן עד שיאז ומאבי יצטרפו אליי. המרפסת הייתה המקום האהוב עליי בבית הספר אבל כשראיתי את סלואן מתחיל לנשק ולגעת במישהי אחרת בצד בקומה למטה, היא כבר לא הייתה המקום האהוב עליי כל-כך. לעזאזל עם סלואן הזה. ולעזאזל איתי ועם הטיפשות שלי. למה חשבתי שאני מיוחדת?
סלואן
״לשירותים?״ קייסי, בלונדינית מהשכבה שלי אמרה בזמן שנישקתי אותה. וברגע שאמרה את זה, כאילו היא החזירה אותי למציאות. הוציאה אותי מהמצב שהייתי בו. כל החום והלהט שהיה בי ירד כשפקחתי את עיניי. ״אה..״ גמגמתי. ממתי אני מגמגם כשמציעים לי דבר כזה? אבל זה פשוט הגוף שלי, נעצר. קפא.
״אה...או מה? אני לא יכולה להתאפק לנצח, אתה יודע.״ היא אמרה וזזתי ממנה. ״כנראה שלא היום, קייסי.״ אמרתי, נראתה כאילו נתתי לה כאפה לפנים. ״מה?! אתה אומר שאני לא מושכת בעינייך?!״ למה בנות תמיד מוציאות דבר מהקשרן? ״לא אמרתי דבר כזה, אמרתי שאני פיזית לא יכול-״ והיא סטרה לי והלכה. מול כמה ילדים מהשכבה שלי. שמעתי כמה צחקוקים אבל באמת ששמתי זין עליהם. הוצאתי מכיסי שקית קטנה שהיו בה כדורים, ולקחתי אחד. רק בשביל הרגיעה.. רק בשביל לשכוח את הכול.
ברגע שבלעתי, הסתכלתי לשמיים, ופתאום ראיתי את אליף מביטה עליי מהמרפסת של בית הספר. מבטה היה מבולבל, עיניה נראו סוערות. פלאשבקים מהלילה ההוא שקרה מה שקרה ביני לבינה חזרו לראשי בבת אחת. זה לא קרה הרבה, אבל כשזה קרה, זה כאב בהחלט.
״שמלה צהובה על הרצפה..״
״אתה בסדר?״ רואן פתאום עבר לידי ובירכתי את הרגע הזה. ״ממ..לא ממש. אני צריך משקה.״ הוא הסתכל עליי במבט מודאג.
״הכול בסדר איתי רואן. אתה יכול רק לעשות טובה לחבר המסכן שלך ולקחת אותי לשתות פאקינג משקה?״ שאלתי. ״טוב בוא, גם ככה יש לי שעה חלון.״ צחקתי. ״חנון,״ הוא צחק צחוק מזויף בחזרה. ״אה-אה. אבל תראה מה החנון הזה משיג, איזה הישגים.״
״בחורה זה לא הישג.״ אמרתי. ״חכה עד שתמצא את הבחורה שלך, רק אז תבין על מה אני מדבר.״