התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרק עשר~

טריגר~
אליף
״וואו. השמלה של מאבי ממש מחמיאה לך,״ יאז צחקקה כשנכנסתי לאוטו. ״זה מעצבים, ברור שזה יחמיא.״ אמרתי בציניות וצחקנו. ״אני אומר שמי שלובשת את השמלה הופכת אותה ליפה, לא ההפך.״ ג׳יימס אמר. הסתכלתי עליו כמה שיכולתי והבנתי את מי הוא מזכיר לי, את דקס.
שיער שחור קצת ארוך ועיניים חומות. ״כן, אבל זה תלוי גם מי לובשת אותה.״ יאז צחקה וג׳יימס ליטף את רגלה. היא הזיזה את ידו בנעימות וחייכה. ״הו, הגענו. אליף, קבעת עם שון?״ שאלה והנדתי בראשי. ״לא. בטח אראה אותו שם.״ אמרתי ויצאתי מהאוטו. השמלה הצהובה של מאבי גרמה לי להרגיש יפה. היא דקה ומגיעה עד הרגליים ונצמדת לגופי. מאזור המותן הצהוב לאט לאט הופך לכחול ובמותניים יש כמו ציור כזה כחול שמחבק אותן. ככה גם היה בשרוולים באזור המרפקים.
״היי, אליפה!״ שון אמר ברגע שנכנסנו וחיבק אותי. אוקיי..
״היי שון, מה קורה?״ שאלתי, למרות שזה לא בדיוק עניין אותי. ״בסדר, רוצה לשתות משהו?״ הנהנתי וסימנתי ליאז שאני הולכת. ״מה תשתי?״ שאל. ״אמ.. קולה.״ הוא צחק.
״באמת, את לא רוצה משהו קצת יותר חזק מקולה? אני אשמור עלייך. אל תדאגי.״ בלעתי גוש שחנק אותי.
״אני אשמור עלייך. אל תדאגי.״
״אני מעדיפה שלא, באמת.״ חייכתי. ״וזה לא קשור לזה שצריך לשמור עליי, פשוט לא בא לי.״ הוא הנהן.
״אני הולכת רגע לשירותים, בסדר?״ אמרתי והוא שוב הנהן. כשהגעתי לשם, שמעתי מישהו צועק.
״מה זאת אומרת אין לך?! אתה מבין שאני צריך את זה בשביל לעלות, נכון?!״ התעלמתי והמשכתי להתעסק בענייני. אחר כך שמעתי את דלת השירותים נפתחת בחוזקה, זה היה סלואן. למרות שכעסתי עליו, עדיין הייתי חייבת לבדוק מה איתו. הוא היה נראה נורא, ועוד הוא צריך להתחרות. ״סלואן, מה קרה?״ שאלתי כשראיתי שהוא נראה מבולבל, ועיניו הכחולות דמעו. ״אני מצטער על מה שעומד לקרות,״ מלמל ולפני שהספקתי לשאול על מה הוא מצטער, הוא נישק אותי. הוא נישק אותי. שוב.
הוא משך את שפתיי אליו כאילו הוא היה צריך את זה,
כאילו הוא זקוק לזה. עד שעצרתי והתרחקתי ממנו. אני לא בובה שלו. הוא היה נראה פגוע, הוא היה נראה פגיע. הוא הסתכל עליי ויצא. מה לעזאזל קרה כאן?
סלואן
״אני לא עולה,״ אמרתי, מהקל את מה שעשיתי, הפעם בפיכחות. ״אתה עושה ממני צחוק? אתה המחליף של רואן. אין לנו מי שיחליף אותך.״ דקס אמר ומארק גיחך קצת. ״אנחנו צריכים לפחות ארבעה שחקנים בחלק של הכלוב. אם היית אומר לי מראש הייתי דואג למחליף!״ הוא התעצבן. ״בסדר. אני יודע. אבל אני לא יכול לעלות! הנזק שיגרם לנו אם נדחה את התחרות הזאת קטן יותר מההפסד. אני חושב שרואן גם היה מסכים איתי.״ מצחיק, הוא לא.
״לא סלואן, אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. מארק, אולי לעזאזל תעזור לי כאן?!״ דקס זרק בעצבים את הפחית שתייה שלו לפח. ״הוא לא הביא לי חומר, איך הוא יעזור?״ אמרתי באדישות ואז דקס הוציא מכיסו שקית קטנה עם אבקה לבנה וזרק אותה לעברי. ״קח! מרוצה?״ הוא הניח על ראשו את הקסדה. ״אני עולה. ברוּקלין, אתה אחרי ואז מארק. סלואן.. תתעלה על עצמך עד אז.״ כשהוא יצא התחלנו לשמוע את הצרחות של הקהל. ״תשמע, סלואן אני אביא לך מחר, בסדר?״ התעצבנתי. ״מה זה פאקינג עוזר לי?! זאת הייתה האחראיות שלך להביא, ואתה ידעת שאני לא יכול בלי זה!״ הוא חייך וזה עיצבן אותי. ״במקומך, הייתי מחפש איזו בחורה ונותן עבודה, אחר-כך עולה.״ אפילו את זה אני לא יכול לעשות כי הגוף שלי בגד בי! ״אתה יודע מה? לך תזדיין. אני הולך.״ הורדתי את הקסדה ויצאתי משם מהר ככל שיכלתי. גם כדי שדקס לא ישים לב שהלכתי, וגם כדי לא לראות איך שון ואליף ביחד, כי עם כמה שכואב לי להודות בזה, זה כואב לי לראות אותה ככה אחרי שנישקתי אותה.
אליף
אחרי שסיימנו עם המסיבה, שון הוריד אותי בפארק והתקדמתי לעבר הבית. אך לפני שבאתי ופתחתי את הדלת, עשיתי סיבוב והחלטתי שאני לא הולכת לשם. הם יהרגו אותי. בהתחלה חשבתי ללכת לכיוון הבית של מאבי, כי הוא לא רחוק. אבל הבנתי שזה לא נורמלי שאופיע אצלם באמצע הלילה ברנדומליות מוחלטת. אז פשוט תפסתי ספסל ברחוב, ושכבתי עליו. לא נעים כל-כך אבל אני מעדיפה את זה מאשר מכות. ועם המזל שלי... טיפות גשם החלו לרדת. הו שיט. אני גם עם השמלה של מאבי. החלטתי להיכנס בכל זאת לבית כי טוב.. אין לי בדיוק תנאים מתאימים לזה. נכנסתי בשקט וריח הצחנה שבר את אפי. אלכוהול ודם... נכנסתי לחדר שלי בשקט ונעלתי את הדלת אחריי. ״הזונה הקטנה הגיעה?״ שמעתי את קולו של אבי פונה לאימי. ״לך לישון כבר! יש לי מחר משמרת ארוכה.״ ואז שמעתי אותו מרביץ לה.
לכי לישון. לכי לישון..
הוצאתי דף ועט והתחלתי לכתוב.
למקרה ש..יהיה משהו. כתבתי על כל דף שם של מישהו אחר, ואפילו עדות.
מאבי, יאז, רואן, דקס ו..סלואן.
לכולם החלטתי לכתוב. ״לעזאזל איתך! אם היית שומרת על הילדים ההם, לא היינו צריכים להתמודד איתה!״ עצרתי. ילדים? איזה ילדים?
״כריסטין וסטן היו יכולים לעשות עבודה יותר טובה מהכפוית טובה הזאת.״ שמעתי אותו משתעל ונחנק.
יופי. תמות.
כשהרגשתי את העייפות מכבידה עליי, התחבאתי מתחת למיטה ושמתי את השמיכה עליי. כדי שאם... רק אם הוא יצליח לפרוץ לחדרי, הוא לא ישים לב איפה אני נמצאת.