סלואן
"אתה לא היחיד שמפחד כאן," רואן התיישב לידי בפתאומיות. "למה אתה מתכוון?" "מאבי נכנסה לניתוח השתלה," אמר בפתאומיות. "מה? רגע, מי תורם?" הוא לא ענה, והבנתי. "אתה מתאים?" הוא הנהן. "רק רציתי להגיד.. אני מבין אותך, אין לך מושג כמה." הסתכלתי עליו, ופשוט חיבקתי אותו. כן,כן. אני מחבק את רואן.
"אני יודע שעובר עלייך הרבה, אני יודע." הסתכלתי עליו והנהנתי. הרגשתי כמו תינוק. "הו, כאלה חמודים." דקס הגיע גם והצטרף לחיבוק. שלושתנו צחקנו ויאז עשתה קולות הקאה. "מגעיל!" אמרה. "את סתם מקנאה," אמרתי לה. "אני רוצה להרביץ לך, אבל אני לא אעשה את זה."
"למה?" שאלתי. "אני צריכה לראות באיזה צורה אליף רוצה שאעשה את זה." גיחכתי קצת. פתאום, יצאה רופא מחדר הניתוח, כולם נעמדו. "מי זה רואן?" שאל הרופא ורואן התקרב אליו. "אנחנו צריכים להכין אותך להשתלה," רואן הלך עם הרופא וראיתי את אווה מחכה בפינה.
התקדמתי אליה,
"אני באמת מפחדת עליה." אמרה ודמעות זלגו מעיניה. היא הייתה נראית נורא, רואים שזה השפיע עליה. לא עניתי לה, התקרבתי לדקס ויאז בחזרה.
עוד רופא יצא פתאום. "מי פה לאליף סלוילף?" הרמתי את ידי. "אני, מה קרה?" שאלתי. "היא בהתאוששות, היא שורדת ולוחמת. איפה האמא?" שאל והצבעתי על אווה.
הם דיברו ביניהם ואז הרופא סימן לנו לבוא איתו. "החדר שלה כאן, אחד בכל פעם." לא יכלתי להיכנס. "יאז," אמרתי. "תיכנסי את ראשונה." היא הסתכלה עליי עצבנית. "כדאי לך שתתעשת." אמרה ונכנסה לחדר שבו אליף הייתה. " מי זה סלואן?" פתאום שוטרים נעמדו מולי. "אתה צריך לבוא למסור עדות," אמרו והתלוויתי אליהם.
***
"הם הכו אותי ואת אחותי עד שהיא הייתה בת ארבע ואני חמש, ברחנו משם דרך אומנה. האבא ניסה לאנוס את אחותי כמה פעמים אבל במקומה אני בסוף חטפתי את זה. השם שלהם הוא ג׳ורדן ולואיסיה אנדרסן, הם שינו את זה לג׳וי ולואי סלוילף." מסרתי עדות.
"לפי הנתונים שלי, הם אימצו את אליף באמצעות הזהות החדשה כי הם היו מוכרים למשטרה בזהותם הישנה דרך התעללות ושימוש בסמים ואלכוהול." הנהנתי. "הוא רצח את אישתו מלפני כמה ימים," שוטר אחר הוסיף. "משוחרר," השוטר השני אמר וחזרתי לבית החולים.
אליף
הרגשתי ליטופים חמים על מצחי, פקחתי את עיניי וראיתי את האדם האחרון שחשבתי שאראה. "ס..סלואן?" אמרתי והוא הנהן. "מה אתה עושה פה?" שאלתי. "באתי להיות איתך," היא לקח את ידי ונישק אותה. "אליף, אני מצטער כל-כך. אני דפוק שבכלל האמנתי לו. אני מצטער על איך שהתייחסתי אלייך ואל כל המילים ההן. אני רוצה אותך, אליפה. אני אוהב אותך כל-כך וזה כואב לי כבר. אם היה קורה לך משהו.." הוא משך באפו והוריד את ראשו.
"לא הייתי יכול להמשיך," הוא הסתכל עליי ונישק את מצחי. "למה לא סיפרת לי? אמרת שעכשיו הכול בסדר.."
"כשניסיתי לספר לך נראית מאוד לחוץ מהעניין אז העדפתי שלא." "אני כזה דפוק!" נישק את ידי שוב. "אני מצטער כל-כך" התנצלתי שוב והשוטרים נכנסו לחדר. "אליף, אנחנו צריכים לגבות ממך עדות." הנהנתי והתחלתי לספר להם הכול. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני ששנינו עברנו את אותם החיים. הבנתי זאת שהשוטרים אימתו את הגרסה הזאת עם זו של סלואן.
אחרי שהשוטרים הלכו, הוא חיבק אותי והתנצל עוד עשרות פעמים. הוא סיפר לי על זה שכולם כאן ועל זה שמאבי כבר נמצאת בניתוח. חיוכי עלה והיה מלא בתקווה.
"אני צריכה שתבטיח לי שלא תעשה לי דבר כזה שוב."
"לא אעשה," נישק את שפתיי. "מבטיח."
-כעבור חודש-
אליף
"לעזאזל עם זה, דקס!" סלואן צעק על דקס לאחר שהפריע לו בשנית בנאום. כולנו כאן במסיבת פיג׳מות בבית של סלואן ומאבי. "טוב, אז.. לחיי, בלי סיגריות!!" סלואן גזר את הסיגריה שבידו עם מספריים וכולם צחקו שהסתבך.
"וזה אומר, שיותר אין דבר כזה למצוא אותך זרוק." רואן אמר לו וטפח על שכמו. סלואן חזר לשבת לידי וגיחך. "יאז נראית סובלת," לחש לי באוזן. "זה רק כי דקס יושב לידה, תהיה בטוח." שנינו צחקנו.
"אוקיי, עכשיו אחרי הנאום ה..מאוד מרגש של אחי, כדאי שנראה סרט כי אם לא אני הולכת להירדם בקרוב." כולנו צחקנו. "אני בעד קומדיה רומנטית," יאז אמרה והרימה את ידה. "ואני בעד מיניונים, מי איתי?" דקס שאל וכולם הרימו את ידיהם. "סליחה, יאז זה לא אישי." גיחכתי קצת. "שטויות, תצפו בדבר הלא מועיל הזה אני בסדר כאן."
"כשאת לא יודעת לוותר בקלות, ג׳יי-"
"אני יודעת!" יאז קטעה את דקס במהירות. "ידעתי שתגיבי ככה, את כזאת פחדנית."
"תסתכלו על מי שמדבר! הפחדן הראשי בכבודו ובעצמו, זה שברח!" "תתקדמי מזה כבר, יאז. כולם שכחו מזה כבר, גם אלייז׳ה בטוח שכחה."
מבטה של יאז קפא. "לך תזדיין, בסדר?" היא יצאה החוצה. "שנלך אליה?" לחשתי למאבי והיא הנידה בראשה. "בואי ניתן לה כמה דקות." הנהנתי בהסכמה. "לא מקנא באף אחד מהם," סלואן אמר והניח את ראשו על כתפי והסתכל עליי.
"גם אני," אמרתי בחזרה. "את יפה כל-כך, את יודעת את זה?" הרגשתי את החום עולה בלחיי. "אל-יפה שלי, איך חוטא כמוני זכה באלה יפה כמוך?" הוא קרץ לי. "אין לי מושג," שנינו צחקנו. "אני אוהב אותך," אמר. "אני ממש אוהב אותך." "גם אני אותך." הפעם אני השענתי את ראשי עליו.
הרגשתי טוב. הרגשתי שמחה. הרגשתי שלמה.
-הסוף-
עד לספר הבא- ״התרסקות״ יאז+דקס
YOU ARE READING
התפקחות-סדרת הצטלבויות #2
Romance״התפקחות״-הספר השני סדרת ההצטלבויות. אליף: אני לא אמורה לאהוב אותו, אבל אני אוהבת. אני מכירה אותו מילדות, אבל הוא אף פעם לא הסתכל עליי. אני בכלל לא הטעם, או הסגנון שלו אז אני יודעת שישבר לי הלב.. עד שהוא בעצמו התחיל להתקרב. סלואן: אליף סלוילף היא פ...
