התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרק ארבע עשר~

אליף
״יש לך עוד כדור?״ שאלתי כשהרגשתי שהחום מתחיל לחזור אליי. ״כן, קחי.״ סלואן הוציא כדור מקופסת אדוויל. ״תגידי, את יודעת אם קרה משהו במקרה בין רואן
למאבי?״ שאל והנדתי בראשי. השעה הייתה כבר לקראת הערב ובאמת לא קיבלתי שום הודעה, לא ממנה ולא מיאז.
״אתה חושב שכדאי שאלך אליה ואז אחזור לכאן בשקט?״
הוא הנהן. ״אולי זה גם לך יעזור. מה השעה בכלל?״ הוא הסתכל על השעון שסימן שהשעה כבר שש בערב. ״תקשיבי, לכי אליה ואז יהיה לך גם תירוץ להצטרף לארוחת ערב אצלנו, ככה אני לא אצטרך להגניב לך אוכל.״ הנהנתי והסתכלתי במראה כדי לראות שאני נראית בסדר.
יצאתי בזהירות מחדרו של סלואן והתקדמתי לעבר חדרה של מאבי. דפקתי על דלתה וכשלא היה מענה פתחתי אותה לאט. ״מאבי?״ קראתי והיא ישבה בפינת הכתיבה שלה כעוסה. ״אם באת לכאן כדי להטיף לי מוסר, עדיף שתלכי.״
על מה היא מדברת? ״אני באמת לא—״
״מי שלח אותך? רואן או אמא שלי?״ היא הסתובבה אליי במבט פגוע. ״מאבי, אני באמת לא יודעת כלום. באתי סתם לארח לך לחברה.״ התיישבתי על מיטתה והיא באה והתיישבה לידי והניחה את ראשה על כתפי.. והתחילה לבכות. ״אני רק רוצה להיעלם לכולם.. לא שווה לי להמשיך לחיות אם אני ככה סובלת וגורמת סבל לכל מי שאני מכירה. את יודעת, רואן..זאת לא אשמתו שאני כזאת נטל. אם הייתי במקומו מזמן הייתי נפרדת ממני.״ לא. אין מצב שהם נפרדו.. הם גרמו לי להאמין שאהבה באמת קיימת. ״הוא נפרד ממך?״ היא הנידה בראשה. ״ההפך, ביקשתי ממנו להיפרד ממני כדי שילך למצוא לו מישהי בריאה ויותר טובה, הוא אמר שבחיים הוא לא ימצא מישהי כזאת כי היא לא קיימת ואני כמו כפוית טובה ממשיכה לריב איתו על זה.״ הוקל לי, אין סיכוי רואן היה עושה דבר כזה. היא התפרקה על כתפי, ודמעותיה לא הפסיקו. אוף, קשה לי לראות אותה סובלת ככה. ״אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על זה, כדי להבהיר לו למה התכוונת ולמה את מרגישה...כי תכלס מאבי, הוא זה שצודק כאן.״ היא הסתכלה עליי במבט פגוע. ״אף אחד מכם לא מבין!״
היא המשיכה לבכות. ״מה אנחנו לא מבינים? שהחיים שלך השתנו ואת במצב לא טוב? אני מבינה את זה, ואני כאן בשבילך. תדברי איתי, אני אקשיב לך.״ היא הנידה בראשה. ״אני רוצה להיות לבד עכשיו,״ הנהנתי ויצאתי מחדרה. התקדמתי לעבר הסלון וראיתי את סלואן כבר יושב בשולחן. ״הו היי אליף, לא ידעתי שאת כאן.״ אווה אמרה וכחכה בגרונה. ״מאבי לא רוצה לבוא?״ היא שאלה והנדתי בראשי. ״מה את הולכת לעשות איתה?״ סלואן שאל את אווה בזמן שאכל. ״נראה לי שהכי טוב שאני פשוט אחזיר אותה לסביבה שלה ולבית הספר, גם התקשרתי לרואן שיבוא יותר מאוחר להיות איתה קצת.״
״אבל היא הייתה בסדר, אני לא מבין איך הכול השתבש. אחרי הניתוח ההוא היא הייתה במצב טוב, מה קרה לזה שהיא ככה עכשיו?״ סלואן שאל ואווה הורידה את ראשה.
״תעזוב את זה עכשיו..השלמת חומר? אני יודעת שבקרוב המסיבת סיום הראשונה שלך, חשוב שתלמד קצת לפני.״ הוא נאנח. ״כן אווה, אני לומד. את יכולה לראות את זה.״ היא הנהנה ויותר מהלימודים וממאבי לא היו להם נושאי שיחה. ״שמעתי שרוצים לקחת כמה תלמידים לנאום בסוף השנה מול שכבות י״א וי״ב. אמרו לך על זה משהו?״ פניתי אל סלואן והוא הנהן, לא הופתעתי. ״וואו. על מה חשבת לנאום?״ אווה שאלה והוא סימן כלא יודע. ״לפי דעתי הכי טוב לנאום על התהליך שעברנו ואיך השתנינו במהלך השנים וזה.״ אמרתי כדי לנסות להרחיב את השיחה. ״זה רעיון מעולה, אתה יכול לנאום על איך שאתה מרגיש בבית הספר ועל החוויות שלך עם רואן.״ ״האמת היא, שאני חושבת שהוא צריך לנאום על התהליך שהוא עובר עם עצמו כרגע, כמו כולנו. אחרי כל הבלאגן וזה אני חושבת שזה—״
״תודה אליף, אבל אני פחות מעדיפה להתעסק ולדבר על הבלאגן.״ סלואן שלח לעברה מבט עצבני ואז הסתכל אליי והניד את ראשו ומלמל ״תודה.״ ״ממתי אתם כאלו קרובים?״ אווה שמה לב והרימה את גבותיה. ״האמת, אווה.״ סלואן החזיק בידי. ״אנחנו זוג.״ אמר לה והיא גיחכה קצת. ״סליחה, אבל אליף יודעת על הבחורה שהייתה כאן וסירבה לבוא לאכול איתנו מוקדם יותר?״ הורדתי את ראשי. ״אווה, לא הייתה שום בחורה. ואני מוכן להישבע לך כאן ועכשיו שאני לא כמו הבעל הזה שלך שבגד בך עשרות פעמים מאחורי הגב.״ היא עצרה צחוק. ראיתי את זה. ״סלואן, בואו נדבר ברצינות, זה לא יחזיק. מאבי בכלל יודעת מזה? וגם אנחנו כולנו יודעים מי אתה..״ התחלתי להתעצבן ובאתי לענות אבל הוא עצר אותי. ״נתחיל מזה שמאבי ידעה לפני שאנחנו ידענו בכלל, היא עודדה אותנו. ואגב, את לא יודעת מי אני. שוב, את רק אפוטרופוס כביכול אבל את לא אמא שלי. ויותר מזה, את לא במקום בכלל של להגיד לי מי אני כי את בכלל לא מכירה אותי. אז לפני שאת אומרת דברים כאלה, תחשבי.״ היא הסתכלה עליו בפליאה ופתאום רואן נכנס לחדר האוכל. ״היי,״ מלמל וסלואן קם אליו וחיבק אותו ואז רואן יצא מהחדר. ״הלך אליה?״ אווה שאלה והוא הנהן. ״את יודעת, גם בהם זלזלת בהתחלה, אבל תראי מה יצא מהם בסוף. לא הייתי ממליץ לך לזלזל באחד מאיתנו עוד הפעם.״ אוי אלוהים. איך נקלעתי לזה?
״סלואן, תרגע. אני.. אתה יודע מה? לא משנה, בהצלחה לכם.״ היא ניגבה את פיה במפית וקמה מהשולחן. ״ברוך שפטרנו.״ מלמל סלואן ואז הוציא את הטלפון שלו. ״שיט,״
״מה קרה?״ שאלתי. ״אה.. פירסמו תקרית אלימה שלי באחד התחרויות שהיו, זה יכול לפגוע לי ולבנים בחוזה שלנו לתחרויות בקולג׳. מה שכן, זה הגיע לבן זונה.״
הסתכלתי בסרטון ולא האמנתי מה שאני רואה, באותו ערב לא ראיתי את זה ככה. באותו ערב שהבחור ההוא הטריד אותי במועדון וסלואן הכה אותו.
״אני זוכרת את זה,״ אמרתי והסמקתי. ״זה ההוא שהטריד אותי.״ הוא החל לצחוק. ״הוא גמר בבית חולים, תהיי בטוחה. אגב אליף, תודה על זה שאת מוכנה לעזור לי. אני מבטיח לך שזה ישתלם.״ הנדתי בראשי. ״שטויות, אתה עוזר לי אז אני עוזרת לך. חוץ מזה, זה יכול לעזור לך מול אווה וזה..טוב, אני מניחה שכדאי שאלך לסדר את עצמי. יש לך מקום שאני יכולה לישון בו?״ שאלתי והוא הנהן.
״אקח אותם לשם עכשיו, זה אצל דקס מחוץ לבית יש את המגורי אורחים ויש לי שם חדר קבוע, ביקשתי ממנו שיסדרו אותו בשבילך.״