התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרק שבעה עשר~

טריגר-
אליף
״סלואן.. אנחנו מזייפים, זוכר? בגלל זה אני לוקחת הכול בעירבון מוגבל וגם חוץ מזה.. זה מצליח מידי כדי להיות אמיתי,״ הורדתי את ראשי והרגשתי את הבחילה עולה בי.
״אני אגיד לך את האמת, אליף. אני לא מרגיש שזה זיוף. אני באמת אמיתי.״ ״אולי, אבל אתה על סמים. אתה מסטול ואני בטוחה שחצי מזה אתה לא תזכור. ותגיד לי, אם לא היית מזיין אותי ׳בטעות׳ היית בכלל שם עליי? אני לא חושבת.״
״אולי עכשיו בתקופה הזאת לא הייתי שם עלייך אם לא היינו עושים את זה, אבל כן יותר מאוחר. ואז הייתי מתחרט כי לא שמתי לב מה יש לי מתחת לעיניים- שזאת את.״ הוא החזיק בשתי ידי. ״אליף.. דברי איתי, מה קורה?״ התחלתי לבכות והתיישבנו שנינו על המדרכה. ״אני מצטערת.. עוברת עליי תקופה קשה, בסדר? רבתי גם עם יאז אחרי מה שקרה עם מאבי. אני מרגישה שאני לבד!״
כיסיתי את עיניי עם שתי ידיי ופתאום הרגשתי שמישהו מחבק אותי. סלואן מחבק אותי. סלואן מחבק אותי. ״אל תשימי לב אליהן, הן שקועות בעצמן. עכשיו, תעני לי בכנות. נכון יש עוד משהו שאת לא מספרת לי?״ מה, לספר לו שברגע שאחזור לבית שלי שוב אחטוף מכות או אונס?
״ואם אספר לך? אתה לא יכול לעשות עם זה כלום, ואתה גם ככה תשכח את זה מחר בבוקר.״
״אליפה.. בבקשה.. תספרי לי.״ הוא לא יזכור את זה וזה יכאיב לך, אל תעשי את זה. ״ההורים שלי מתעללים בי... ו..אבא שלי הוא.. אנס אותי כמה פעמים.״ הוא פקח את עיניו. ״אני יודעת, זה הרבה לעכל .. אבל—״
״אני מצטער, אליף.. אני לא ידעתי. אני... את לא חוזרת לשם!״ הוא צעק והחזיק בידי חזק. ״פאק..פאק!״ הוא העביר את ידו בראשו. ״את לא חוזרת לשם, את מבינה מה אני אומר לך? אני.. לעזאזל!״ הוא החזיק בראשו בשתי ידיו. ״סלואן.. זה בסדר, אני—״
״לא! זה לא בסדר ולא נורמלי שאת עוברת את כל זה. את חשובה לי ואני דואג לך, את לא חוזרת לבני זונות האלו כדי שיעשו לך את הדברים האלו שוב.״ נאנחתי. ״אז איפה אני אהיה, סלואן? רבת עם דקס.. אין לי איפה להיות.״
״אני רבתי עם דקס, אבל את יכולה להישאר אצלו. הוא לא יעיף אותך, הוא לא רע.״ גלגלתי את עיניי והוצאתי אוויר. ״מה יהיה איתנו, סלואן?״ הוא החזיק לי את היד. ״יהיה טוב. אני מבטיח לך, אני איתך.״ קמנו והוא חיבק אותי שוב. ״חשבת להגיש תלונה במשטרה אולי?״ הנהנתי. ״כן, ואפילו ניסיתי. אבל אין באמת ראיות.. עדות זה לא מספיק לטענתם.״
״הם..הם לא שלחו אותך לעשות בדיקות לפגיעה מינית?..״ הוא רעד קצת והנדתי בראשי. ״הייתי לבד, לא באמת ידעתי מה לעשות. ועכשיו זה כבר לא רלוונטי להם, הם חושבים שאני משקרת.״
״למה שתשקרי?״ ״ניסיתי הרבה פעמים. בכל מקרה, אני לא רוצה לדבר על זה. תיקח אותי לדקס?״
״בטח, למה את שואלת בכלל?״ הוא חייך והניח את ידו על כתפי בזמן שהלכנו.

סלואן
״אז איך היה היום בבית הספר, מאבי?״ אימי שאלה בארוחת הערב. ״בסדר, היה טוב.״ היא הסתכלה עליי בעצבים. ״ואצלך, סלואן?״ הנהנתי גם. ״רגיל, את יודעת.״ קמתי מהכיסא. ״טוב, אני נוסע לדקס. ערב מהנה,״ אמרתי לאימי. ״לא רבתם?״ מאבי שאלה והתעצבנתי. ״עדיף לך לא להתערב בענייני בנים.״ הלכתי ועליתי על האופנוע. דקס בסוף לא בא אל התחרות היום אז מארק בא במקום. אבל, עדיין הבטחתי לאליף שאני אאסוף אותה. ״היי, אליפה.״ אמרתי ברגע שעלתה על האופנוע. היא החזיקה בגופי והתענגתי על מגעה. כשירדנו מהאופנוע, הסתכלתי עליה. לבושה בשמלה שחורה, שמתאים לעור השלג שלה ולעיניה הירוקות ולשיער הפחם שלה. שלגיה. שלגיה שלי. ״את נראית כמו שלגיה,״ אמרתי והיא גיחכה. ״תודה רבה, הלוואי ובאמת הייתי נסיכה של סרט דיסני.״ היא צחקקה. ״כן, כולנו היינו רוצים לחיות בדיסני, אה?״ גיחכתי גם אני ונכנסנו למועדון. ״סלואן! בן-אדם. תקשיב, ידידה שלי כאן והיא פצצה לא מהעולם הזה,״ אחד החברים שלי התקרב אליי ואמר לי. ״לא היום, אחי. יש לי את אליף.״
הסתכלתי עליה והצמדתי אותה אליי. ״אה..מה המצב אלף?״ קרא לה וצחק. ״תקשיב לי טוב חתיכת—״
״קוראים לי אליף, נחמד להכיר.״ היא קטעה אותי ולחצה לו את היד, הוא נראה בהלם תרבות. ״אה..כן.. אני סמואל. בכל מקרה, מארק שם.״ סמואל הצביע לעבר מארק והלכנו לעברו. ״היי אח שלייי!״ מארק אמר וחיבק אותי, בהחלט מסטול. ״כבר צדת לעצמך בחורה, אה?״ הוא צחק. ״זאת אליף, אנחנו ביחד.״ הצגתי אותנו גם בפני מארק.
״פשיי.. קודם רואן ומאבי עכשיו אתה ואליף.. מי הבא?״ הוא השתעל ועישן תוך כדי. ״כן.. אתה מוכן לעלות לאופנוע ככה?״ שאלתי. ״נולדתי מוכן,״ הוא הניח קסדה על ראשו ועלה על האופנוע ונכנס לכלוב. ״אני כל פעם מחדש מתלהבת מזה. זה מדליק,״
אליף מלמלה. ״תביני, זה התחיל מפעלולים בקרקסים בכלל. אבל, שדרגנו את זה לממש תחרויות וכאלה.. כשנגיע לקולג׳ נתחיל כבר עם תחרויות אופנועים לא בהכרח בתוך כלוב.״ הסברתי לה. ״אה.. כבר הגיע תורי,״ הנחתי קסדה על ראשי וסימנתי לאליף לא לזוז מהמקום שלה, משטח העיניים שלי. התחלתי להסתובב בתוך הכלוב עם האופנוע עד שחשכו עיניי. חתיכת בן של זונה! אחד החברים המסטולים של מארק התחיל להתקרב לאליף. באתי לרדת מהאופנוע בצורה מסודרת, לאט לאט להוריד מהירות עד ש..נפלתי מהאופנוע. לא איך שתכננתי להפריד ביניהם, אבל עבד.
אליף
״קדימה סלואן!״ מלמלתי לתוך עצמי וחייכתי כשראיתי אותו רוכב על האופנוע בכלוב. פתאום, איזה מישהו שאני לא מכירה החל להתקרב אליי. ״מה אחת כמוך עושה כאן?״ הוא עישן סיגריה והעיף את העשן עליי. ״סתם..צופה בחבר שלי על האופנוע.״ הבלטתי את מילותיי. ״מה לך חבר שיש לך כאן אותי? תעזבי אותו בשביל—״ פתאום בום נשמע ותשומת הלב של כולם הופנה אל מקור הרעש.
״סלואן?״ קראתי. ראיתי אותו על ריצפת הכלוב. מדמם מפניו אבל מחייך כשהוא הסתכל עליי וסימן לי בשפתיו. ״אני בסדר׳׳
התרחקתי מהבחור וכשהגעתי לסלואן הוא חיבק אותי. ״את בסדר?״ שאל והנהנתי. ״כן, למה?״
״ראיתי שאיזה בן זונה אחד הטריד אותך. אז עצרתי אותו.״
״רגע, נפלת בכוונה?!״ הוא חייך והנהן. ״אתה דפוק? כל הפנים שלך דם!״ הוא צחק. ״זה כלום. אם אני באמת נאמן לאלה שלי, אני צריך להקריב את חיי למענה.״ ״מה לקחת?״ שאלתי. ״בננה ושום..״ הוא הסתכל עליי. ״דבר,״ המשיך וצחק שוב. ״אליף?״ שאל. ״ממ?״
״שנזוז?״ הנהנתי וקמנו.