התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרולוג+ פרק אחד~

״אני מרגישה שכל חיי הם פיסות שבורות של זכוכית שאני מתאמצת לחבר לאיזו שהיא יצירת אומנות יפה, מרהיבה, שלמה..אך בעיקר מזויפת. זה כמו למזוג יין אדום לכוס זכוכית שבורה.״
ממני~
אליף
״אל תיגע בה חתיכת בן-זונה!״ סלואן הרביץ לאיזה בחור שהטריד אותי באחת ממסיבות האופנועים ששכנעתי את חברתי הטובה לבוא איתי, מאבי. סלואן הוא אחיה הגדול..וגם הבחור שאני קצת דלוקה עליו. ״את בסדר, אליף?״ שאל והמשכתי לנשום עמוק. ״כן..אני בסדר.״ עניתי. ״מה את בכלל עושה פה? רגע, מאבי גם כאן?״ שאל. ״לא היא לא כאן!״ מייד חיפיתי עליה והוא התיישב עם רגלו השבורה. ״הייתי לוקח אותך הביתה, אבל..״ הוא הסתכל על רגלו. ״סלואן? מה קורה אחי?״ איזה בחור בעל שיער שחור הגיע אליו. ״דקס, תשאל את רואן אם הוא יכול לקחת את אליף הביתה, היא חברה של מאבי.״ הוא הצביע עליי והבחור הנהן. ״ראיתי אותו עם איזו בחורה עכשיו..״
״וזה מעניין אותי כי?..״ סלואן המשיך לענות לו. ״טוב, אני אלך להגיד לו. אבל אם תיגרם לי טראומה אני אדאג שהתחת העשיר שלך יישלם את הטיפולים.״ אותו דקס אמר והלך. ״חכי רגע כאן אליף, אני כבר בא.״ סלואן אמר והלך.
***
פרק אחד~
אליף
סלואן אלקובי הוא הבחור שאני מחבבת.
אני לא אמורה לחבב אותו. נתחיל מזה שהוא האח הגדול של החברה הכי טובה שלי, מאבי.
והוא ההפך ממני בכל-כך הרבה סיבות. אני גם לא הבחורה שהוא יסתכל עליה. אני לא כמו הבחורות הבלונדיניות עם החזה השופע והתחת המרהיב לעיניים. אני עם שיער שחור, ורזה כמו קרש חיתוך שזה מביך. זה נראה כאילו הגוף שלי תקוע בכיתה ד׳.
אבל זאת לא אשמתי, אני מאשימה את הגנים הגרועים שלי.
״אליף, הכול בסדר?״ מאבי שאלה אותי בהפסקה בזמן שישבנו ביחד עם יאז, שהיא גם חברה שלנו ורואן, שהוא החבר של מאבי וגם החבר הכי טוב של סלואן. ״כן, פשוט..סתם.״ הסמקתי. ״לא נראה לי שזה סתם. בייבי, נראית כאילו את שקועה במחשבות על המאהב המסתורי שלך.״ יאז אמרה וגיחכתי קצת. ״וואו. וזה מה שנקרא ׳ריכולי בנות עסיסיים׳.״ מאבי אמרה ורואן צחק.
״אז אתה די חלק מאיתנו עכשיו, מה שאנחנו מדברות לא יוצא מכאן.״ יאז הוסיפה ואני הנהנתי בהסכמה.
״אז שלושתכן רומזות שאני צריך כרגע ללכת מפה? וואו. זה מעליב. אבל בסדר, ניתן לכן לעשות ׳שיחת בנות׳ או משהו כזה. גם ככה התכוונתי בדיוק ללכת לבנים.״ הוא קרץ למאבי ונישק את מצחה. ״ביי בינתיים, אוקיינוס.״ והוא קם והלך ומאבי הסמיקה. ״אמרתי לו לא לעשות את זה ליד אנשים.״ היא חייכה. ״מה לנשק? תרגעי, מאבי. כולם מתמזמזים פה חופשי ואת מסרבת לנשיקה במצח? רציני, הנה אחיך ממזמז שם עוד מישהי.״ הסתכלנו לעבר סלואן ומאבי נאנחה.
״למרות הכול, הוא לא השתנה.״ היא ממלמלה והרגשתי אכזבה בתוכי. לא רק בשבילה..גם בשבילי. ״טוב, יש היום מסיבת אפטר של התחרות הארצית של האופנועים, אתן באות?״ מאבי שאלה ויאז קפצה. ״כן! אני צריכה קצת רגיעה מהבחור האחרון.״
״הבחור של אתמול?״ אני ומאבי שאלנו ביחד. ״של היום בבוקר..איזה חוצפן אחד כמעט דרס אותי עם אופנוע! יש לו מזל שהייתה לו קסדה, אחרת אם הייתי יודעת איך הוא נראה הייתי מרביצה לו. אבל לא יכולתי לגלות את זה כי..כמעט איחרתי.״ הסתכלתי עליה בעיניים פעורות. ״יש מצב שזה אחד הבחורים שלנו, יאז?״ מאבי שאלה. ״לא! רואן איתך תמיד מגיע, סלואן..טוב, סלואן. ודקס לא נראה ככה.״
״אה כן? אז איך דקס נראה?״ שאלתי אותה והתגרתי בה.
״מזעזע.״
״וואו. זה מעליב, כאוס.״ פתאום דקס צץ מאחורינו ויאז גילגלה לו עיניים. ״עוד מעט נגמרת ההפסקה אז חשבנו להקדים קצת כי זה השיעור המחובר עכשיו, עם המורה המעצבנת ההיא. אתן רוצות לבוא?״ רואן הציע. ״פאק אחי, באמת נהיית חנון. בלי להעליב, מאבי.״ קרץ לה. ״כן כן, לך תצטרף לסלואן עם השמות שלו.
וכן, נצטרף.״
סלואן
נכנסתי לכיתה באיחור כמובן והתיישבתי ליד אליף.
באמת שאני לא מבין איך יכלו לשים אותנו ביחד כי-מה אנחנו קשורים?
האמת, כשתמיד אני יושב ליד בחורה, אני בוחן אותה. במראה ובהתנהגות. ככה זה גם בברים, שבחורות מנסות להתחיל איתי.
אני אוהב קימורים. אני אוהב שיער בלונדיני. כן. זה הטעם שלי. תתבעו אותי. אליף היא שונה. היא רזה ללא שום קימורים, ושיערה שחור והיא בנוסף גם תמימה. תמימה כל-כך שלעזאזל זה כבר מבחיל.
אבל בשביל להיות הבחור הנחמד הזה, אני מאמין שכל בחורה יפה בדרך שלה. ואליף, היא יפה בדרך שלה. מישהו ירצה אותה בסוף זה בטוח. רק שזה לא אני. אני לא מעוניין בה.
״אוקיי, אז אני אעשה לבד.״ שמעתי את אליף ממלמלת. ״מה תעשי לבד?״ שאלתי. ״המורה נתנה עבודה וניסיתי להגיד לך כמה פעמים אבל היית שקוע במחשבות. אז חשבתי שעדיף שאעשה לבד וזהו.״
״אם את רוצה אז תעשי לבד.״ עניתי. ברצינות מה היא מצפה שאעשה? ״אתה יכול לפחות לעזור לי לחקור על הנושא?״ היא שאלה בעצבים. ״מה הנושא בכלל-״ הצלצול קטע אותי, וישר הרמתי את התיק ועפתי הביתה. אין לי כוח לזיבולי מוח או לשיחות חולין. במיוחד לא עם מישהי כמוה.
***
״נמאס לי כבר. אני מת שתגמר השנה ונעוף לקולג׳.״ דקס אמר בזמן שנסעתי איתו באוטו. ״כן גם אני רוצה כבר לסיים עם זה.
הפרויקט של השילוב כיתות הזה אחד הדברים המטומטמים שנעשו אי פעם.״ אמרתי והוא הנהן. ״גם ככה אנחנו עוזבים והכיתה שלהם נשארת עוד שנה. אז? מה הם מצפים שהם יעשו?״
״למי אכפת מה הם יעשו. אנחנו כבר לא נהיה שם.״ אמרתי והוא עצר את האוטו. ״טוב, נדבר גבר. אני אקפיץ את הבן-אדם השפוך הזה שם.״ הוא הצביע לעבר מארק שהיה מעולף במושב האחורי מרוב שהוא שתה היום. טכנית, אסור להכניס שתייה כזאת לבית הספר, אבל אנחנו מצפצפים עליהם. בעיקר הוא. ״שמעתי על זה משהו, זה מתוק מצידו לדעתי.״ שמעתי את מאבי מדברת עם מישהו בחצר הבית. ״כן..אבל אני לא יודעת..כאילו, כדאי לי?״
ואיך לא, זאת אליף. איזה הלם. ״חכי, אני אלך להביא לנו משהו קטן לאכול ואז נמשיך לדבר.״ היא נכנסה בחזרה הביתה. ״ברצינות, מאבי? שוב פעם היא? איך אתן יכולות להיפגש כל-כך הרבה.״ זרקתי לעברה ופתחתי את המקרר. ״סלואן, יש אוכל מוכן. לך תמזוג לך משהו לאכול, חבל.״ עוזרת הבית מילה אמרה לי.
״תודה מילה, אבל אני רק מחפש שתייה.״ היא הנהנה והמשיכה בעיסוקיה. ״היא חברה שלי, סלואן. אותו הדבר אני יכולה להגיד על החברים שלך.״ מאבי השיבה. ״את יוצאת עם חבר שלי. אז טכנית, הוא לא בא לפה רק בשבילי. הוא בא לפה בשבילך בעיקר.״ היא לקחה ממני את הבקבוק שתייה ומזגה לשתי כוסות.
״אני יוצאת רק עם אחד מהם, סלואן. לא עם כולם. ואולי תמצא לך גם מישהו או מישהי שתוכל לבלות איתם כל היום.״
״איכס. זוגיות. אני לא רוצה להתחייב.״ הצטמררתי. ״ראשית, זה כי אתה גם לא יכול להתחייב. שנית, לא דיברתי בהכרח על זוגיות. ושלישית, אתה ילדותי.״ התחלתי לצחוק. ״להזכירך, אני נולדתי קודם.״
״ממ.. אם הייתי מישהי זרה, הייתי חושבת הפוך.״ לקחה את הצלחות והכוסות במגש, ויצאה. האמת, חשבתי על זה קצת.
זוגיות. כאילו, אף פעם לא הייתי במערכת יחסים רצינית, אף פעם לא לקחתי את הנושא הזה ברצינות ועכשיו?
ממ.. לא. לא נראה לי.