אולי זה היה צריך לקרות

פרק 5

לוקה:
״בוצע״ אני שומע את הקול של פבלו באוזנייה
הלילה יצאנו למשימה נוספת
פוצצנו שלושה קזינו של הרוסים ולקחנו כמה למרתפים
הם מתחילים להעלות לי על העצבים
״לסימפוני, כרגיל?״ דיאגו שואל אותי כשאנחנו נכנסים לרכב
״כמובן, צריך לחגוג את המוות של כמה רוסים מזדיינים, לא?״ אני קורץ ודיאגו פורץ בצחוק ״פסיכופט״
לא שתיתי הרבה אז עדיין הייתי במצב של נהיגה
חזרתי הביתה לבד
דיאגו הלך לחגוג עם איזה בחורה שנמרחה עליו
הייתה איתה חברה שנצמדה אליי אבל משהו עצר אותי, לא רציתי אותה כי איזה בחורה אחרת שנמצאת עכשיו בבית שלי לא יוצאת מהראש לי
לעזעזל איתי
אני לא יודע מה גרם לי לאפשר לה להישאר
הריי אני לא מכיר אותה אבל ליאנה חנקה אותי עם ההתחננות שנכנעתי
עשיתי עליה תחקיר, אין משהו יוצא דופן הכל רגיל

אני עולה במעלית ונכנס לבית הייתי בדרך למשרד לעוד כמה שעות עבודה אבל אז צעקה מחרישת אוזניים נשמעה
דרכתי את האקדח וכיוונתי אותו מולי
השעה שלוש בלילה
מה לעזעזל
אני מתקרב למקור הצעקה ומבין שזה בא מהחדר של ורוניקה
״לוקה הכל בסדר?״ ליאנה שואלת בקול ישנוני מהחדר שלה במהלך המסדרון ופוערת עיניים כשהיא רואה את האקדח
״אתה מתכוון להרוג אותה?״
״מה? לא ברור שלא תסגרי את הדלת ותחזרי לישון״
היא מהססת לרגע אבל לא אומרת כלום וסוגרת את הדלת
אני מכניס את הנשק חזרה לחגורה ופותח בזהירות את הדלת
הצעקות מתגברות אני רואה את גופתה של ורוניקה משתולל במיטה
היא מתנשמת וזיעה קרה מכסה את מצחה
אני ממהר אליה ומנסה להעיר אותה
״קטנטונת קומי, את בסדר, הכל בסדר״
היא לא קמה ועדיין משתוללת
אני מוריד נעליים ונכנס למיטה ואוסף אותה אל בין ידי כשהיא יושבת עלי
מחבק אותה חזק
״קטנטונת קומי, את בסדר, אף אחד לא יפגע בך״
היא נרגעת וממצמצת עם עיניה עד שמביטה בי
״ל-לוקה״ קולה הקטן והצרוד ״מ-מה קרה-״
״היה לך סיוט את בסדר עכשיו, תחזרי לישון״
אני מחבק אותה חזק יותר
ראשה נח על כתפי ואנחנו נשארים ככה
לאט לאט קצת הנשימות שלה הסתדר ואני מבין שהיא נרגעה ונרדמה
אני מניח אותה בזהירות ומכסה אותה ויוצא מהחדר.
מה זה היה?

אני ודיאגו יושבים במשרד בשעות הבוקר
״אני יוצא לרחרח לגבי גזרת הרוסים, נראה עד כמה הם נחלשו״
״מעולה, תודיע לפבלו לקחת כמה חיילים שיפיצו את השמועות ברחובות.מי אחראי על הגיוס הקרוב?״
״לואיצ׳י, הוא מתחיל אותו מחר״
״יופי. כמה אבדות יש לנו מאז החטיפה של ליאנה?״
״12, לא יותר מידי אבל כדאי לתגבר״
״תודיע את זה ללואיצ׳י שיארגן גיוס נוסף״
״קיבלת, קאפו״
דיאגו יוצא מהחדר ומשאיר אותי לעוד כמה שעות של עבודה
אני יוצא מהחדר ובדיוק שומע צעדים שקטים יורדים במדרגות
דמותה של ורוניקה נראת לעיניי ותחושה חמימה מתפזרת בחזי
״בוקר טוב״ היא אומרת בקולה הקטן כשמתקדמת לקחת כוס מים
״בוקר קטנטונת, ישנת טוב?״
״הממ תודה על אממ אתמול בלילה״ היא אומרת כשלחייה מאדימות ממבוכה
אני מהנהן וחיוך קטן מתפרש על לחיי חיוך ששמור לליאנה בדרך כלל, אלוהים הבחורה הזאת מוציאה ממני דברים שאף אחד אחר אף לא הצליח
״את במקור מסן דייגו נכון?״
היא נראית קצת בשוק אבל מהנהנת בכל זאת
״היית רוצה לחזור? לפי המקורות שלי אין לך שם משפחה, שלא תביני לא נכון אני פשוט רוצה להעביר אותך לניו יורק״
היא משתעלת טיפה ועונה בקול צרוד ״למה?״
״כי עזרת לאחותי הקטנה אני חייב לך על זה״
״אני בסך הכל עזרתי לה עם החבישות של הפצעים אני לא עשיתי כלום, אין לך מה להיות חייב לי״
אני מתקרב אליה ושם את ידי מתחת לסנטרה ועובר עם האגודל שלי על שפתיה האדומות והנפוחות מהשינה
״גם אם זה העזרה הכי קטנה את עזרת לה, חוץ מזה היא ביקשה שאנסה לסדר כך שתישארי. היא נקשרה אלייך ורוצה בחברתך״
״באמת?״
״כן, אז מה את אומרת? את תוכלי להישאר באחוזה שלנו ותוכלי לעזוב מה שתבחרי אני אעזור לך כספית אל תידאגי לגבי הוצאות. והנה הבאתי לך גם טלפון עם כל אנשי הקשר שלך ״
״אני באמת לא יודעת מה להגיד״ חיוך עולה על פניה והיא מחבקת אותי אך מהר מאוד קולטת מה היא עושה ומנסה להתרחק אני תופס את ידה מחזיר למקום ומחזיר לה את החיבוק
פאק זה מרגיש כלכך טוב
״החלטת לגבי מה את רוצה?״
״אמ אני אשמח להישאר בניו יורק, אני אמצע עבודה ואעבוד עד שאוכל להרשות לעצמי דירה״ היא אומרת עם ביטחון
״את יודעת שאני יכול לקנות לך כל דירה שתבחרי את לא חייבת -״
״אני יודעת, פשוט גם ככה אתה והמשפחה שלך עשיתם יותר מידי אני מעדיפה לעשות את זה בדרך הזו״ היא קוטעת אותי ואני מופתע בדרך כלל נשים אחרות היו קופצות על ההזדמנות אבל לא היא
״איך שתרצי, כל עזרה שתצטרכי אני פה״
אני מנשק את ידה ועוזב חזרה אל החדר עבודה
האישה הזאת מסחררת לי את הראש