אולי זה היה צריך לקרות

אפילוג

ורוניקה:
עברה חצי שנה מאז הרגע שבו לוקה ירד על ברך אחת והפך אותי לאישה הכי מאושרת בעולם
ועוד שלושה חודשים מאז שעמדנו יחד ואמרנו את ההבטחות שלנו אחד לשני והכומר הכריז עלינו כבעל ואישה
מעולם לא חשבתי שכל מה שקרה לי יוביל אותי לאיפה שאני היום
אני מודה על כל יום וכל דבר שהוביל אותי לפה
בזמן שעבר ליאנה סיימה את הבית ספר והחליטה שהיא רוצה לעשות תואר ולא יכולתי להיות יותר גאה
האחים שלה כמובן תמכו בה והיו גאים גם רק בתנאי שהיא תלמד בניו יורק
דיאגו מצא מישהי ושתפסה אותו בביצים וגרמה לו לרדת על הברכיים בשבילה
סופיה היא אחת הבחורות הכי יפות שהכרתי, הביטחון העצמי שלה מקרין מבפנים ומאיר אותה
כמובן שהייתה מרדנית וגרמה לדיאגו לרוץ אחריה קצת אבל הוא הצליח ועכשיו הם מאושרים ואני שמחה בשבילם

...

״לוקיייייייי תציל אותיייי מדיאגוווווו!!!״ ליאנה צורחת בזמן שדיאגו רודף אחריה בחצר
אני מצחקקת מהצד כשאני רואה את לוקה המותש הולך אליהם
אני וסופיה עומדות במטבח ומכינות את האוכל לארוחה
״את יכולה להעביר לי את הכף?״ סופיה מבקשת
״כן בטח, קחי״
אני וסופיה התחברנו מאוד בזמן האחרון ואין שמחה ממני
״שמעתי שאתם טסים בסוף השבוע, לאיפה?״
״כן דיאגו הצליח איכשהו לשכנע את לוקה לתת לו ואנחנו ניסע כנראה לטיול באירופה, נהיה בכמה מקומות״
״נשמע חלום הלוואי עליי״
״נו עוד מעט הילד הקטן הזה יצא לעולם ותוכלו לצאת לירח דבש שלכם״ סופיה מנשקת לראשי ובזמן שהיא מתקדמת לצד השני של המבטח
אני בסוף החודש השמיני ומרגישה כמו אבטיח עם רגליים
תקופת ההריון הייתה תקופה טהורה אבל פאק זאת הייתה תקופה קשה
מהרגע הראשון שהילד למד לבעוט הוא לא הפסיק
השתמש בי בתור שק אגרוף
שלא נדבר על כל החשקים המטורפים שהייתי צריכה להתמודד איתם
״אני לגמרי מוכנה כבר שהמתאגרף הקטן ייצא ממני״ אני מניחה את ידי על בטני העגולה ומלטפת
סופיה מצחקקת מהצד
כאילו אלוהים שמע אותי ובום
אני רטובה
אני מסתכלת למטה ורואה שלולית תחתיי
פאק
״פאק סופיה״ היא מסתובבת ומסתכלת עליי בבלבול ״ירדו לי המים״
היא פתחה את פיה בהלם והתקדמה אליי בזריזות
אנחנו מתקדמות אל הכיסא כשהיא צורחת ״לוקהההה, דיאגוווו, ליאנהההה בואו.לפה.מהר!!״
דיאגו מגניח ראשון במהירות ושואל בזריזות
״מה מה קרה?״
לפני שאני מספיקה לענות לוקה וליאנה מגיעים בריצה ואותו מבט שואל כמו של דיאגו על פרצופם
״פאק זה כואב״ אני לוחצת את ידה של סופיה
״מה קרה קטנטונת?מה כואב לך?״ לוקה מתקרב ומבט דואג על פניו
״תתכונן קאפו אתה פוגש את הילד שלך בקרוב מתמיד״ אני אומרת מבעד לכאב
לוקח לו שנייה להבין
״פאק ירדו לך המים?״ ליאנה שואלת ואני מהנהנת
״בית.חולים.עכשיו!״

אנחנו נוסעים אל הבית חולים
אני במושב האחורי עם ליאנה וסופיה שמחזיקות בידי ואני מוחצת מרוב כאב
הצירים מגיעים בתדירות גבוהה יותר מה שמבשר לי שהלידה מתקרבת
״מהר יותר״ ליאנה אומרת
״מנסים״ דיאגו עונה ״איך את ניקה?״
״אעאעאעעאע״ אני עונה בצעקת כאב שמלחיצה את כולם
״פאק לוקה הכל בגללך, הכל בגללך, אני שונאת אותך״
״גם אני אוהב אותך קטנטונת״

לוקה:
אנחנו כבר 10 שעות בתוך חדר הלידה והלידה בעיצומה
אני מחזיק את ידה של ורוניקה ומעריץ את האישה הזאת כלכך
היא גיבורה והיא חזקה
״קדימה עוד לחיצה חזקה״ המיילדת אומרת
״קדימה קטנטונת את מסוגלת״ אני מעודד
״א-אני עייפה-ה אני לא יכולה יותר״ ורוניקה מתנשפת ״ת-תחזירו אותו חזרה פנימה שיוולד ביום אחר״
אני מחזיק את הגיחוך שרוצה לצאת ומהדק את אחיזתי בידה
אני מסובב את ראשה אליי
״קדימה ורוניקה את מסוגלת לעשות את זה, את רוצה להיות אמא אז תני את כל כולכם כדי שנראה את התינוק שלנו, קדימה״
היא מהנהנת ולוחצת את ידי חזק יותר
״אעאעעאאע״
״מצוינת מיס קלרה וזהו הראש בחוץ״
בכי של תינוק נשמע ברחבי החדר
וורוניקה פורצת בבכי
המיילדת מניחה את התינוק שלנו על ורוניקה ואנחנו מסתכלים עליו בהערצה
במיילדות ממהרות לעזוב לכמה זמן כדי שאוכל להוריד את המסכה ופשוט להתאהב במראה שאני רואה
״עשית את זה קטנטונת אני כלכך גאה בך״
״עשינו את זה לוקה, תראה אותו הוא פשוט מושלם״
״הכי מושלם בעולם״
אני מסתכל על המשפחה הקטנה שלי שיצרתי והלב שלי מרגיש שלם

עברו כמה שעות
אני מחזיק את הילד החדש של המשפחה בזמן שורוניקה נחה
דיאגו והבנות נכנסו לארח חברה ולהכיר את התוספת למשפחה
״נו כבר בחרתם שם לקאפו הבא של ניו יורק״ ליאנה שואלת
אני רואה את ורוניקה מסמנת לי להתקרב ומתיישבת על המיטה מפנה לי מקום
אני מתיישב לידה ונושק לראשה
אני מעביר את התינוק אל ידיה
״בחרנו נכון?״ אני מסתכל על ורוניקה שמהנהנת
״נו?״ דיאגו חסר הסבלנות שואל
״מתאו, מתאו קלרה, הקאפו הבא של ניו יורק״ ורוניקה אומרת
ואני מחייך אליהם
מתאו התעורר גם ומביט בנו בעיניו הגדולות
מבטו השתהה עליי
הילד הזה הולך להיות הקאפו הכי חזק בעולם זה בטוח

—————————————————————————