אולי זה היה צריך לקרות

פרק 15

לוקה:
״המשימה הושלמה, ללא נפגעים בגזרה שלנו״ פבלו מודיע לי בטלפון
״מעולה תחזרו לעמדות ותתכוננו לאותו דבר גם מחר״
״קיבלתי קאפו״
אני מנתק את השיחה ומחזיר את תשומת הלב לאישה שיושבת לידי
הכל מרגיש כלכך רגיל
עם השבועות שעוברים אנחנו רק מכירים ומתאהבים אחד בשנייה יותר ויותר
אנחנו מתעוררים ביחד בבוקר הטלוויזיה על ערוץ רנדומלי
כמו הזוג הכי רגיל ונורמטיבי שיש
כשהחיים שלנו הכי ההפך אבל אני אוהב את הבקרים האלה שהם מחוץ לשגרה שהייתה לי כל השנים
היא הביאה איתה כלכך הרבה אור לחיים האפלים שלי ואני מודה כל יום על כך שאלוהים שלח לי אותה אליי
ורוניקה מרוכזת בלפטופ שלה שהיא אפילו לא שומעת אותי
אני מתקרב לראות במה מדובר ורואה שהיא על אתר הזמנת טיסות
״לאיפה נראה לך שאת טסה?״ אני שואל
היא מסתובבת אליי ומחייכת
״לסן דיאגו״
״את עוזבת חזרה?״
״מה, לא ממש לא״ היא לוקחת נשימה ארוכה ״זה פשוט אממ...עוד מעט זה התאריך השנתי שבו ההורים שלי ואחותי הקטנה מתו בתאונת דרכים״ אני רואה את הדמעות מצטברות
״כל שנה הייתי הולכת לקברים שלהם״
אני אוסף אותה בחיבוק
״אני מצטער קטנטונת״
״זה בסדר עבר כבר זמן התגברתי על זה בערך״
ישבנו ככה מכורבלים כמה דקות
״את רוצה שאסע איתך?״
אני יודעת שמעמד הקאפו לא מאפשר לי את כלכך את החופש הזה במיוחד עכשיו עם המלחמה נגד הרוסים אבל אני לא יכול לתת לה לעזוב לבד אני אלך אחריה לכל מקום ובכל זמן
״אתה יכול בכלל?״ היא מתרוממת על מרפקה ומסתכלת עליי
״בשבילך כן, תמיד״
חיוך מעטה את פניה, חיוך אמיתי ובעיניה אני רואה אהבה
״אני אוהבת אותך כלכך״ היא מנשקת אותי
״אתה לא חייב, אני אסתדר, כל שנה הסתדרתי לבד, אני לא רוצה שתעזוב את ניו יורק כשכל המצב עם הרוסים מסתבך״
אני מתיישב ותופס את פניה עם ידיי
״קודם כל השנה זה שונה כי השנה יש לך אותי, ואני פה תמיד בשבילך לכל מה שרק תרצי ודבר שני כבר אמרתי לך בשבילך אני יכול, אני אעשה הכל בשבילך ואלך אחרייך לנצח,אני אוהב אותך קטנטונת״
אני אוסף דמעה שנפלה מעיניה ומנשק אותה
הנשיקה עדינה ואינטימית
הגופים שלנו מתאחדים לאחד וברגע זה זה רק אנחנו
ואין משהו שאני רוצה יותר מאשר להמשיך את זה לנצח

״אתה יודע שאני בוטח בך ובטוח שתסתדר אבל אתה חושב שתסתדר?״
אני שואל את דיאגו
אחרי שאמרתי לורוניקה שאסע איתה ואין צורך להזמין כרטיס טיסה בגלל המטוס הפרטי שלי עיניה נהיו בגודל של אבטיח
שבוע עבר מאז ואנחנו עוזבים בעוד כמה שעות
נשאר בסן דייגו ליום למחרת ונחזור
ורוניקה הבטיחה לי שיותר מזה לא צריך ושאני צריך להפסיק להתנצל על זה שלא נשארים יותר זמן
בשבוע האחרון הוצאנו כמה שיותר פעולות ומכות על הרוסים כדי שלא יהיה סיכוי שיתנו מכה חזרה
אני מאמין בדיאגו הוא מוכשר והוכשר כמוני לא סתם הוא הקונסליירי שלי
״אני בטוח קאפו, זה כבוד בשבילי״
דיאגו רוב הזמן באמת ילדותי אבל כשזה נוגע למאפיה אין רציניים כמוהו ואני מעריך אותו על כך יותר
״כל דבר, הכי קטן, שיחת טלפון ואנחנו על המטוס חזרה, אני הצבתי חיילים נוספים סביב האחוזה וסביב ליאנה. לא מאמין שהרוסים יהיו חזקים מספיק בשביל להגיב״
הוא מהנהן
ורוניקה נכנסת אל שדה הראיה שלי עם המזוודה
הגיע הזמן לעזוב

״הכל בסדר?״ אני רואה את האצבעות של ורוניקה הופכות ללבנות מהאחיזה בכיסא המטוס
״כן כן פשוט מפחדת קצת מטיסות, זה יעבור״
חיוך ממזרתי עולה על פניי
״אז את בלחץ קצת? רוצה אני אעזור לך להשתחרר?״
היא מביטה במבט בוחן
מנסה להבין לאיפה אני חותר
אני יורד על ברכיי לפניה ומתחיל להוריד את הנעליים שלה
אני מעלה את ידיי על רגליה ומגיע אל חגורת המכנס
אני מביט עליה מחכה לאישור
״מה אתה עושה?״
אני נותן נשיקות קלות על רגליה עולה למעלה אל איברה ונותן נשיקה מעל הבגדים
היא מתחילה לזוז במושב
״אני עוזר לך להשתחרר. אני יכול?״
״כ-כן״
אני מוריד את המכנסיים והתחתונים שלה יחד
״י-יכולים לראות אותנו?״
״לא הם לא יפריעו לנו קטנטונת, עכשיו תהיי טובה ותורידי את החולצה והחזייה שלך עכשיו״
עכשיו כשהיא עירומה כולה אני מרשה לעצמי לעבור על גופה ולהתפעל על היופי שלה פעם נוספת
הכוס הורוד והנוטף שלה קורא לפה שלי לטרוף אותו יחד עם השדיים המלאים שלה עם הפטמות הורודות והזקורות שמתאימות לנשיכות ומציצות
אני מעלה את רגליה על הכתפיים שלי ומניח נשיקות על פנים ירכיה
היא רועדת תחתיי ״לוק״ היא גונחת
אני מגיע אל איברה ומלקק בין הקפלים הרטובים בעדינות
״פאקק״ ורוניקה מגבירה את קולה
אני מגביר את הקצב ומוצא את הדגדגן התפוח שלה ומצייר סיבובים עם לשוני עליו ואחרי זה מתחיל למצוץ
מעלה ומנמיך את העוצמה כל הזמן
הידיים שלה אוחזות בראשי וגבה מתקמר
אני מכניס אצבע אחת לתוכה והיא גונחת
אחרי זה שתיים היא מנסה לנשום וזועקת בשמי
ולבסוף שלוש אצבעות ואני רואה את הדמעות של העונג יורדות על לחיה
אני ממשיך לזיין אותה עם היד שלי ומוצץ את הכוס שלה בחוזקה עד שרגליה רועדות ומסמלות לי שהיא קרובה
״את כלכך פאקינג טעימה קטנטונת. כמו סם ממכר שבחיים אני לא אשבע ממנו״
אני מוצץ ומפמפם את ידי בתוכה רק הצליל של הרטיבות והגניחות שלה נשמע והיא מתפרקת
אני סוחט ממנה עד הטיפה האחרונה ובולע ולא נותן לאף טיפה לברוח
אני מכור
היא מתנשמת ומנסה להסדיר את נשימה ואני מסתכל עליה
״עכשיו את משוחררת״