אולי זה היה צריך לקרות

פרק 18

לוקה:
פאק.פאק.פאק
ברגע שורוניקה התקשרה היינו באמצע הישיבה על איך מתקדמים עם הרוסים
הם היו שקטים מידי
זה היה השקט שלפני הסערה
כשהם תקפו התקיפות היו מכה חזקה
עזבתי את הכל סימנתי לדיאגו ורצתי אל המכונית
הרגשתי גוש בגרון וקיוויתי להגיע אליהם בזמן
אם משהו יקרה לה או לתינוק אני אשרוף כל רוסי בעולם הזה
כשהיא סיפרה לי שהיא בהריון קפאתי
אני לא ידעתי איך אני מרגיש
לא ידעתי אם אני רוצה ילדים אפילו
אבל עם ורוניקה אני רוצה את הכל
את כל החבילה
גם אם היא כוללת יצורים קטנים בתוכה
הייתי בטוח בדבר אחר שאעשה הכל בשביל שהילד או הילדה שלי יהיו הכי מוגנים שיש ושאוהב אותם עד נשימתי האחרונה
אני אהיה טוב יותר מאבא שלי שהתעלל בי ובדיאגו כל הילדות שלנו

נסעתי כמו משוגע בכביש לא שם על חוקי התנועה ועל המכוניות הנוספות שעל הכביש רק עניין אותי להגיע אליה כמה שיותר מהר
היה לי מעקב על המכונית והטלפון של ורוניקה וראיתי על המסך את המכונית של פבלו לא זזה, זה לא היה סימן טוב כי כנראה שקרה משהו אבל ורוניקה הייתה עדיין באותו מקום
לפחות הטלפון שלה
אני לוחץ על הגז וממהר למקום ודיאגו מאחוריי
כשהגענו, הגענו מנקודה אחרת למקרה כשיש רוסים במקום
ראיתי את המכונית תקועה בעמוד היא הייתה הרוסה
הלב שלי פועם חזק יותר
אני רואה שתי מכוניות של רוסים מקיפות את המכונית
אני מתחבא בפינת הביניין ורואה אחד מהם מנסה להוציא את ורוניקה בכוח מהמכונית
היא נראית חלשה
עיניה אדומות
שיערה פרוע
אבל היא נלחמת
אני לא חושב פעמיים יורה בו והוא נופל
חלק מהרוסים שמים לב אלינו ודרוכים את האקדחים אבל אני ודיאגו הורדנו אותם מיד
אני תופס את מבטה של ורוניקה לפני שעובר לטפל יחד עם דיאגו בעוד חיילים רוסים
כשסיימנו איתם רצתי אל ורוניקה
״קטנטונת את בסדר? נפגעת איפושהו?״
״אלוהים לוקה אני כלכך שמחה שאתה פה, אני כלכך פחדתי״
אני מחבק אותה ועוזר לה לצאת
אנחנו מתקדמים אל המכונית שלי כשאני שומע צעקה של דיאגו
אני מסתובב ורואה חייל רוסי שמכוון את האקדח שלו ישר אל ורוניקה
רעש הירייה נשמע ואני דוחף את ורוניקה ועומד כמגן עליה
כאב מפלח את הגוף שלי ואני נופל על הצד
אני רואה חיילים נוספים שלי מתנפלים עליו והורגים אותו ואז את דיאגו רץ לכיווני מבט דואג על פניו ודמעות בעיניו
כנראה שהמצב לא טוב
אבל אני פשוט שוכב אני לא מצליח לזוז
הכאב רק מתגבר ואני מרגיש סחרחורת
אני מסתכל על הפציעה שלי ורואה שהכדור פגע ממש באמצע בית החזה שלי ואז השמיעה נהיית עמומה ואני לא שומע כלום
אני רואה במטושטש את ורוניקה על ברכיה לידי בוכה ומדברת אליי אבל אני לא שומע כלום
אני מושך את ידי אל הלחי שלה
היא ממשיכה לבכות ומחזיקה את בטנה
אני משתעל ומנסה לדבר
״אני אוהב אתכם קטנטונת עד נשמתי האחרונה״
ואחרי זה הכל הופך לשחור