אולי זה היה צריך לקרות

פרק 19

ורוניקה:
כל כך הרבה דם
לוקה הציל אותי מכדור
הוא קפץ והגן עליי עם גופו
״לוקה בבקשה תהיה בסדר. אני מתחננת לוקה״
אני מחזיקה בפניו הדמעות שלי נופלות עליו
דיאגו מגיע אלינו בריצה
״פאק לוקה״ הוא דואג לו
הוא לא מסתיר את זה
הוא האח היחיד שלו וזה שתמיד שמר עליו
אני יודעת רק מעט על הילדות שעברו אבל זה הספיק בשביל להבין שהיא לא הייתה טובה
לוקה היה זה ששמר על דיאגו וליאנה כמה שיכל ותמיד היה שם בשבילם
דיאגו התרומם כדי להתקשר למישהו
״לוקה בבקשה תענה לי״ חולצתו הופכת מלבן לאדום אני לוקחת חתיכת בד ומחזיקה על פצע הכניסה בתקווה שזה יעזור
הוא לא מגיב
אני לא יודעת אם הוא שומע אותי
הבטן שלי כואבת אבל כלום כרגע לא מעניין אותי
רק הוא
״לוקה אני אוהבת אותך. אתה המלאך השומר שלי. אתה לא יכול לעזוב אותי״
אני מדברת וכל מה שאני מקבלת זה בהייה
הוא מקרב את ידו אל פניי
היד מוכתמת דם את לא אכפת לי
״אני אוהב אתכם עד נשימתי האחרונה״ הוא אומר תוך כדי שיעול ואז עיניו מתגלגלות בחוריהן ונסגרות
״לאאאא לוקהההה תתעורר, אני מתחננת תתעורר, אתה לא יכול לעזוב אותנו...לוקההההה״ אני מנערת אותו וצורחת
הדמעות הגברו ואני מרגישה את הלב שלי נקרע ונשבר
דיאגו שם את ידו על כתפי ״בואי ניקה אנחנו צריכים לקחת אותו לבית חולים״
אני לא מצליחה לזוז
אני רואה אמבולנס מגיע ופראמדיקים שמים את גופתו של אהוב ליבי על האלונקה ואל האמבולנס
״אני רוצה ללכת איתם דיאגו אני לא יכולה להיות בלעדיו אני לא רוצה להשאיר אותו לבד״ אני בוכה ודיאגו מהנהן ואני רואה דמעות בעיניו הוא עוזר לי לקום ואני מתיישבת באמבולנס ולוקחת את ידו של לוקה
הוא מחוסר הכרה עם מסכת חמצן על פניו
הפראמדיק מנסה לעצור את הדימום וחובש את הפצע
אבל אני רק מסתכלת על פניו שנראות כלכך שלוות
אני מתפללת בכל הלב שהוא יהיה בסדר כי אני לא מסוגל לחשוב על כך שהוא לא
הוא הפך להיות כל העולם שלי ובלעדיו אין לי כלום
אני לא מסוגלת לחשוב על התינוק שנמצא כרגע בבטני
לא מסוגלת לחשוב על העובדה שאולי לא יכיר את אביו
הדמעות זורמות ואני רק מחזיקה את ידו
כשהגענו לבית חולים הובילו אותו אל הטיפול נמרץ ואני נשארתי מאחורה
אחרי משהו שהרגיש כמו נצח שאני עומדת מול דלתות הטיפול נמרץ, אני שומעת את ליאנה ודיאגו מאחורי וברגע שהם מגיעים אני נופלת
נפלתי על הברכיים שלי ודיאגו מיהר אליי
חיבקתי את כתפיו ובכיתי ״אני לא יכולה לאבד אותו דיאגו. זה מאוד אנוכי מצידי להתנהג ככה כי אתם אחים שלו אבל אני לא יכולה״
דיאגו חיזק את אחיזתו בי
״ניקה תנשמי, לא אנוכי ולא נעליים הכרת אותו פחות זמן מאיתנו אבל את חשובה לו לא פחות מאיתנו, הוא יהיה בסדר זה לוקה״
ליאנה מצטרפת לחיבוק שלנו וככה עובר לו הזמן

אחרי כמה שעות הרופא יצא ופניו רציניות
״לוקה כרגע יציב, הפגיעה הייתה מסוכנת מאוד בגלל מיקומה אבל עשינו כל מה שיכולנו. מצבו יציב כמו שאמרתי אבל אין לדעת איך או מתי הוא יתעורר. תרגישו טוב״
הרופא עזב והרגשתי את עולמי קורס
הוא חי הם הצילו אותו אבל אין לדעת מתי הוא יתעורר
אני מתעתשת על עצמי כי הוא חי
לוקה שלי חי והוא יתעורר בקרוב אני בטוחה

אני לא עוזבת את צידו של לוקה
עברו שלושה ימים ואני לא זזה
דיאגו וליאנה פה לאורך כל הזמן ודיאגו נאלץ ללכת לפעמים אבל תמיד חוזר ודואג לי וליאנה לאוכל ולשתייה
דיאגו הצליח לשכנע את ליאנה לחזור הביתה להתקלח ולישון קצת
שעות עברו ואני עדיין מחזיקה את ידו
״לוקה אם את שומע אותי בבקשה אתה חייב להתעורר, אני צריכה אותך, הילד שלך צריך אותך, אתה חייב לקום כדי להכיר אותו, אתה לא משאיר אותנו לבד, דיאגו וליאנה צריכים אותך, לעזעזל לוקה אתה הבטחת, בבקשה תתעורר״ אני נושקת לשפתיו ומניחה את ראשי לידו
כשהבוקר למחרת הגיעה ליאנה ודיאגו נכנסו ואני באתי לקום לשירותים כשסחרחורת תפסה אותי ונפלתי
תפסתי את בטני שהתחילה לכאוב
פאק
תינוק אתה לא עוזב אותי נכון?
דיאגו מיהר להרים אותי וליאנה קראה לרופא
נכנסתי לחדר והכל קרה כלכך מהר
שיט
בבקשה שהכל בסדר עם התינוק שלי
״מיס מייסון איך את מרגישה?״
הרופא שאל
״כואב לי קצת הראש והבטן חוץ מזה בעיקר עייפה״ עניתי בכנות
״תראי הבנתי שהייתה תאונה אנחנו נעשה לך צילום ונבדוק שהכל בסדר, עשיתי אולטראסאונד והעובר שלך גם בסדר, פעימות ליבו קצת מהירות אבל זה נורמלי בהיחשב ללחץ שאת נמצאת תחתיו אני צריך שתתחילי להיות יותר רגועה ולא להגיע למצבי לחץ כדי לא לגרום לנזק בלתי הפיך. אני אשאיר לך את הנוזלים ואחריהם נלך לצילום, עד אז תנוחי״
הרופא עזב ודיאגו נכנס
עדכנתי אותו ודיאגו נעל את לסתו
״אחרי שאת משוחררת מהטיפול אנחנו נוסעים הביתה ואני לא רוצה לשמוע מילה, את נושאת את האחיין שלי בתוכך וברצוני להכיר אותו״ הוא אמר באזהרה ולאחרי שלקח נשימה ונרגע ״אני יודע שהמצב קשה כרגע אבל את חייבת לחשוב גם על עצמך, כרגע זה לא רק את אלא גם העובר אז בבקשה אל תאבדי את עצמך אני לא רוצה לאבד גם אותך, בסדר?״
אני חיבקתי אותו חזק ״תודה דיאגו״
ליאנה מתפרצת אל החדר עם דמעות
״הוא התעורר!״