אולי זה היה צריך לקרות

פרק 12

לוקה:
ידעתי שנדפקתי מהרגע הראשון שראיתי אותה אבל פאק אחרי שגם הייתי בתוכה...
המראה שלה גונחת את השם שלי וגומרת תחתיי זה נהיה המראה האהוב עליי בעולם ואני רוצה לראות אותו לנצח
כשקמתי בלית ברירה הבוקר בגלל דיאגו לא חשבתי שיהיה כזה קשה לעזוב אותה
דיאגו התקשר והודיע שפוצצו לנו כמה מחסנים ושכמה אנשים שלי מתו
הרוסים התחזקו והחלו להראות נוכחות יותר אז גיבשנו תוכנית בזמן שיא ויצאנו לדרך
״אתה בטוח שזה המקום?״ אני שואלת את דיאגו
״במאה אחוז קאפו״
אנחנו מסתערים בכמה קבוצות לתוך מבנה המפקדה של הרוסים שאנחנו חמים עליו כבר כמה זמן
״המטרה להרוג כמה שיותר רוסים ולא להיהרג, אני ברור?״ אני מודיע באוזנייה בזמן שאנחנו חולפים על כמה חיילים רוסים
״ברור״ נשמע באוזניה
אנחנו מתקדמים בין הקומות והמשרדים והמקום כמעט וריק מחיילים
משהו פה חשוד
אנחנו עוברים בין חדרים ורואים שכן נוכחו פה אנשים, כוסות קפה על השולחנות הוכיח את זה
אנחנו נכנסים לחדר האחרון בקומה ורואים שם פאקינג פצצה מתקתקת
פאק
הם ידעו שאנחנו מגיעים
איך הם לעזעזל ידעו שאנחנו מגיעים?
״חצי דקה לסגת כולם עכשיו!!!! לא לבזבז זמן פצצה מתקתקת״ אני מחליף מבט על  הקבוצת חיילים שאיתי ואנחנו פותחים בריצה
אנחנו רצים ובדיוק יוצאים מהמבנה כשאני שומע את צעקתו של דיאגו מאחורי
אני רואה מזדיין רוסי אחד שירה אל הרגל של אחי ולפני שאני מצליח להגיב בום חזק נשמע
הבניין מתפוצץ לנגד עיניי
״דיאגוווו״

ורוניקה:
אני קמה בבוקר וחיוך על הפנים שלי
מה שהתרחש במיטה הזאת לפני כמה שעות היה בלתי נשכח
הרגשתי בעננים
לוקה לא היה במיטה כשקמתי אבל פתק ממנו נשאר שחימם את הלב שלי
התחלתי את ארגוני הבוקר שלי והתכוננתי לעבודה
ירדתי במדרגות וראיתי את ליאנה מרוחה על הספה
היי ליאני, אני יוצאת לעבודה ניפגש בערב״ נישקתי לראשה והתקדמתי לכיוון הדלת

אני עובדת חצי משמרת היום אז אני אמורה לסיים בסביבות שבע וללכת
לוקה לא שלח לי עד עכשיו שום הודעה או התקשר וזה הרגיש לי מוזר הייתי לי תחושה מוזרה אבל לא התעמקתי בזה כשהתחלתי לשמוע צעקות
הסתובבתי וראיתי לקוח צורח על המלצרית שעובדת איתי
היא רק בן אדם איך הוא מעז להרים את הקול שלו עליה?
התקדמתי לשם ועמדתי חוצץ בין המלצרית ללקוח
באתי לפתוח את הפה כשהראש שלי עף לצד יחד עם הגוף שלי שצנח אל הרצפה
הלחי שלי צרבה מכאב ושמעתי צפצופים באוזניים
הוא הרביץ לי
אלוהים
נשמתי עמוק ניסיתי לברוח מהפלאשבקים והחרדה שאיימה להגיע
המלצרית התקופפה ועזרה לי לקום
בקצה העין ראיתי את מאבטחים באים ומעיפים את הלקוח מהמסעדה
״אלוהים ורוניקה את בסדר???אני כלכך מצטערת זה בגללי״
המלצרית התחילה לבכות
״זה בסדר אני בסדר. את לא אשמה זאת אני התערבתי״
הלחי שלי עדיין צרבה הביאו לי קרח והמנהל נתן לי אישור ללכת מוקדם יותר
כשבאתי לצאת מהדלת הטלפון שלי זימזם והשם של ליאנה הופיע. על המסך
״וו-ורוניקה״ הקול השבור של ליאנה נשמע
היא בוכה???
״ליאנה מה קרה?? למה את בוכה?״
התחלתי ללכת מהר יותר אל הרחוב הראשי כדי לתפוס מונית
״ד-דיאגו נפצע מצבו רע, א-את חייבת לבוא לבית חולים״
קפאתי במקום ואיבדתי את הצבע מהפנים
דיאגו היה כמו אח שלי הוא היה החבר הכי טוב שלי
הדמעות איימו לפרוץ
״א-אני באה״ ניתקתי ורצתי לתפוס מונית

הנסיעה הרגישה נצח, הרגל שלי לא הספיקה לקפץ וכססתי את הציפורניים שלי מלחץ
ברגע שהגעתי קפצתי מהמכונית שילמתי ורצתי אל תוך הבית חולים
הפקידה הסתכלה עליי מוזר אבל אמרה לי לאיפה ללכת
כשהגעתי ראיתי את ליאנה מתייפחת על הספסל ולא ראיתי את לוקה בסביבה
אוי אלוהים
הלכתי אליה ואספתי אותה בחיבוק
היא מחצה אותי ובכתה חזק יותר אל כתפי ואני יחד איתה
״יהיה בסדר, זה דיאגו הוא חזק, הוא יהיה בסדר״
הוא חייב להיות בסדר
אחרי כמה זמן ליאנה מרימה את מבטה אליי ועיניה נפערות
״מ-מה קרה לך? למה יש לך סימן כזה אדום על הלחי?״
שיט
הלחי שלי
המכה שקיבלתי
״זה כלום, כלום לא קרה״
״מה כלום לא קרה, מה את משוגעת יש לך כמעט סימן כחול על הלחי מי עשה לך את זה?״ ליאנה הרימה את קולה ובדיוק בזמן הזה לוקה יצא מהחדר הסמוך
מבטו תפס את שלי וראיתי איך עיניו התכהו והלסת שלו ננעלה
שיט
הוא התקרב אליי בצעדים מהירים ולפני שאמר משהו קמתי על רגליי וחיבקתי אותה חזק
הוא קפא לרגע אבל החזיר לי חיבוק
״אתה בסדר? איך דיאגו?״ שאלתי
״הוא יחיה, ייקח לי זמן להחלים אבל הוא יחיה ויצא ממצב של סכנת מוות״ הוא הסתכל על ליאנה וסימן לה שהיא יכולה ללכת לראות אותו
״אוי אלוהים זה טוב״ נשמתי עמוק והרגשתי איך האבן יורדת מהלב שלי
לוקה התנתק מהחיבוק והתיישב על הספסל כשאני עליו
הוא תפס את סנטרי והביט על הלחי האדומה שלי
״מי.עשה.לך.את.זה?״ הוא אמר מבעד לשיניים חושקות
״ז-זה כלום באמת. אני בסדר. מבטיחה״
״אני אשאל שוב פעם ואת תעני לי. מי העז פאקינג לגעת בך?״ הפעם הוא נהם ואני הבטתי בו בפחד
בחיים שלי לא ראיתי אותו כועס כלכך
״ה-הלקוח ב-במסעדה-ה התעצבן על אחת המלצריות ואני באתי לעזור לה רק לפני שאמרתי משהו הוא החטיף לי סטירה״ אמרתי בנשימה אחת ״אבל אני אני באמת בסדר עכשיו. אל תעשה לי כלום״
״הוא העז לגעת במה ששיך לי. ולא רק לגעת אלא להרים יד ועל זה הוא ישלם קטנטונת״ הוא בא לקום אבל תפסתי את עורפו ומחצתי את שפתינו יחד
הנשיקה הייתה סוערת, אגרסיבית, רכושנית מאוד
הלשון של לוקה כמעט ונבלעה בי
הרגשתי איך שריריו הרפו תחת המגע שלי
הנשיקה נפסקה כששנינו חסרי אוויר
הוא הניח את מצחו על מצחי ושנינו הסדרנו את נשימתנו
״את בטוח תביאי למוות שלי קטנטונת״