אולי זה היה צריך לקרות

פרק 13

לוקה:
דיאגו חזר להכרה ומצבו השתפר
הוא חזר אל האחוזה להמשך החלמה
מאז שגילינו שאיכשהו הרוסים עלו עלינו דיאגו התעסק בלמצוא את הבוגד שבין האנשים שלי
באותו היום גם הלכתי אל המסעדה שבה ורוניקה עובדת
ראיתי מהמצלמות האבטחה את האירוע ומצאתי את הבן זונה שהרים עליה את היד
נסעתי אל הכתובת שהמודיעין שלי נתן לי ופרצתי את הדלת פנימה
הדירה הייתה מסריחה מריח של אלכוהול ובקבוקי בירה היו מפוזרים בכל מקום
מצאתי אותו שוכב על הספה ונוחר כמו בהמה
הערתי אותו ולרגע לא הבין את מי הוא רואה
״מה את עושה פה! מי נראלך שאתה״ הוא קם עם מבט והליכה מאיימת
״עוד שנייה תכיר, תאמין לי״ עניתי לו ונתתי לו סטירה באותה הלחי שהוא נתן לורוניקה רק חזק וקטלני יותר
״העזת לגעת במה ששלי סרחו? מרגיש טוב עם זה שסטרת לאישה?״ אני ממשיך להכות אותו עד שהוא על הרצפה מדמם
ואני לא מפסיק עד שהוא בוכה וזועק בכאב
״ב-בבקשה תפסיק. א-אני אשלם לך כמה שאתה רוצה רק תפסיק. בבקשה אני מתחנן״
חתיכת פחדן
אני תופס אותו מקולר חולצתו מעלה אותו וחונק אותו על הקיר
״אתה תשלם לי. אבל לא בכסף״
חיוך שטני מתפרש על שפתיי כשאני רואה את הפחד בעיניו
אני מפיל אותו ולפני שהוא מצליח להשתלט הכדור פוגע לו בדיוק בין העיניים
בול פגיעה

אני עולה במעלית את הקומה הראשית וברגע שאני דורך פנימה ריח של אוכל נכנס לאפי
אני מתקדם למבטח ורואה את ורוניקה וניקה עומדות במבטח ושרות שירים ורוקדות
החיוך שלי עולה מיידית מלראות אותן יחד
ורוניקה אספה תחת כפניה את ליאנה ממש כמו אחות גדולה ואני מאושר לראות את הקשר הזה ביניהן
אני רואה את המבט המעריץ שבו ליאנה מסתכלת על ורוניקה ולא יכול שלא להסכים עם הערצה הזאת
אני מעריץ אותה גם
אני פאקינג מאוהב באישה הזאת
״לוקקי״ ליאנה צועקת ורצה לחבק אותי
אני אוספת אותה בחיבוק הדוק ״שלום לך אפרוח. מה אתן מכינות, מריח נפלא״
אני קורץ לורוניקה שמסתכלת עלינו
״מנסות להכין אתה מתכוון״ ליאנה משתחררת מאחיזתי ואני עובר לחבק את האישה שלי
מסניף את ריחה ומרגיש איך היא מרגיעה אותי
״זוג יונים עם כמה שאתם חמודים ורוניקה נראה לי זה מתחיל להישרף״ ליאנה מפריעה לנו
״התגעגעתי אלייך״ ורוניקה מנשקת אותי ומסתובבת להמשיך לבשל
אני בא לגשת אליה שוב אבל דיאגו עוצר אותי ״לוקה אתה חייב לראות את זה״ אני מסתכל אליו ומבין שזה דחוף
אנחנו מתקדמים אל המשרד
דיאגו מראה לי סרטון של מתאו מדבר עם חייל רוסי
פאקינג בוגד מזדיין
״פאק. ידיתי שזה מישהו מהאנשים שלנו, פאקינג מתאו מזדיין״
״זה לא הכל לוק״ אני רואה את ההבעה שלו על הפנים ומבין שאני לא אוהב את זה בכלל
הוא מסובב את הטלפון עליי בחזרה ואני רואה תמונות שנשלחו אליו מצ׳אט חסוי
תמונות
הרבה מאוד תמונות של ורוניקה וליאנה
ורוניקה במשמרות במסעדה
ברחוב
ליאנה יושבת בבית קפה
״פאקקקק!״ אני מעיף את הכוס שנחה על השולחן שלי אל הקיר
״הם פאקינג ישלמו על זה אם הם רק ינסו להתקרב״ אני מתנשם בכבדות ומתהלך בחדר ״הצלחת להבין מאיפה נשלחו התמונות?״
הוא מביט בי במבט מהורהר ״דבר דיאגו״ אני נוהם
״המיקום נראה מהשטחים שמאוד קרובים אלינו אז חפרתי קצת וזה נשלח מהטלפון של מתאו, אני מנחש שהוא זה שלקח גם את התמונות״
״פאקינג בן אדם מת. תשלח את פבלו ולואיצי תגיד להם פאקינג לתפוס אותו ולשים אותו בתא במרתף ושלא יברח להם או שהם יענשו במקומו״ אני צועק
״כבר קאפו״ דיאגו יוצא מהחדר בצליעה
״לעזעזל!״ אני מעיף את הדברים מהשולחן
אם הם יתקרבו אל ורוניקה אני פאקינג אשרוף את ניו יורק

ורוניקה:
אני וליאנה מסתכלות אחת על השנייה בבלבול
דיאגו יוצא מחדר העבודה ומתקדם לכיוון המעלית צולע
״הכל בסדר?״ אני שואלת
״לא משהו שצריך להדאיג אתכן״ הוא קורץ ״תני לו זמן הוא מסוכן כרגע״
״אלוהים שיעזור לי״ ליאנה מתקדמת לערבב את הסיר ואני נחושה ללכת לחדר העבודה
מישומה אני לא מפחדת אני רוצה לראות אותו
להרגיע אותו אולי
״את תסתדרי פה ליאני??״ היא מסתכלת עליי ומהנהנת
״את בטוחה שאת רוצה ללכת לראות אותו ככה. אני מכירה את אחי. אולי תתני לו קצת זמן״ אני רוצה להקשיב לה היא צודקת במה שהיא אומרת הוא באמת מסוכן עכשיו אבל אני בוטחת בכך שלא ייפגע בי
״הוא לא יפגע בי. אני רוצה לראות אותו״ אני יוצאת מהמטבח אל כיוון החדר עבודה
אני שומעת דברים עפים ונשברים וכמעט ומתחרטת להיכנס
אני פותחת את הדלת בזהירות
״קטנטונת לא עכשיו אני מפחד לא לשלוט בעצמי״ הוא אומר בקול חזק וברור
אני מתקדמת אליו
הוא יושב על הכיסא הגדול בגבו אליי ומעשן סיגריה
הוא לא מסתובב ואני מתקדמת ומניחה את ידיי על כתפיו ומרגישה את חשמל מועבר
הוא מתוח מאוד
אני רואה את הורידים שלו מנופחים וזיעה מעטרת את מצחו
״ורוניקה זה לא בטיחותי בשבילך. צאי מפה!״ הוא יורק
״לא״
הוא מסתובב ולפני שהוא פותח את הפה אני מתנפלת עליו ומנשקת אותו עם כל מה שיש לי