אולי זה היה צריך לקרות

פרק 17

ורוניקה:
אוי אלוהים
שיט
״ליאנההההההההה״ אני צורחת
״מה מה קרה״ אני שומעת את ליאנה קוראת לי מאחורי הדלת של השירותים
אני יוצאת עם ידיים רועדות
ליאנה מסתכלת עליי במבט מבולבל עד שעיניה נופלות על הבדיקה שהחזקתי ביד
״לא נכון, את בהריון?״
אני מהנהנת ״כן״
ליאנה רצה אליי בחיבוק ומחבקת אותי חזק כלכך שאני בקושי נושמת
״אני כלכך שמחה בשבילך, רגע זה דבר טוב נכון? את רוצה ילדים?״
״ברור שאני רוצה ילדים אבל לא חשבתי שעכשיו לא תכננתי עכשיו, ואני לא יודעת אני מפחדת שלוקה לא רוצה שהוא לא יקבל את זה״ הדמעות בעיני מתחילות לרדת
זאת הייתה האמת
אני ולוקה אף פעם לא דיברנו על העתיד, לא דיברנו על להתחתן אז על ילדים לא היה מה לדבר בכלל
מרגיש לי כלכך מוקדם אבל באותה מידה אני לא רוצה להפיל את התינוק
״אני ממש מפחדת ליאנה, מה אם הוא לא ירצה??״
אני בוכה
״יהיה בסדר ורוניקה, לא משנה מה תחליטי יש לך אותי ואת דיאגו אנחנו נעזור לך-״
״אבל הוא הקאפו שלכם הוא יכול לאסור עליכם״
״אבל ניקה את שוכחת שזה לוקה, אותו הקאפו שמאוהב בך מכל הראש, הוא לא יעשה שום דבר שיפגע בך״
אני מהנהנת כי היא צודקת
לוקה יעדיף להרוג את עצמו לפני שיפגע בי בכוונה
והוא הזכיר את זה לא פעם אחת
״את צריכה לספר לו ניקה״
״אנ-״
״מה היא צריכה לספר לי?״
קולו של לוקה נשמע מהדלת ואני קפצתי בבהלה והסתרתי את הבדיקה מאחורי הגב
כמה זמן הוא עומד שם?
ליאנה מביטה בי ואני מהנהנת לה שהיא יכולה ללכת
״קטנטונת הכל בסדר??״
״א-...אממ כן. א-אני צריכה לספר לך משהו״
הוא מתקרב אליי ונעמד מולי
אני מוציאה את הבדיקה מאחורי הגב ומראה לו
פניו לא מראות שום רגש
הוא קפא
אני מרגישה את הלחץ גובר והתקף חרדה מגיעה
״לוקה תגיד משהו בבקשה״ אני אומרת בלחש כשהדמעות עוזבות את עיני פעם נוספת
״אני הולך להיות אבא?״
״כן, אם תרצה״ אני אומרת בקול בכי ושמה את ידיי על בטני
הוא מתכופף ויורד אל ברכיו
פניו מול הבטן שלי והוא מניח נשיקות
״התינוק שלי״
אני מבולבלת אך באותה מידה מצליחה להירגע ולקחת נשימה עמוקה
״אז אתה לא כועס?״
הוא מביט עליי במבט...פגיע? מלא רגש כמו שלא היה לפני
הוא לא עונה לי במקום הוא תופס אותי בחיבוק ומסובב אותי באוויר
״אני ההפך מכועס,אני מאושר, מאושר כלכך קטנטונת, יהיה לנו תינוק!״
אני לא יכולה שלא לצחוק מתגובתו
הוא מניח אותי בזהירות ולוקח את פני בין שתי ידיו
״אבל את רוצה את זה?״
״א-אני רוצה אם אתה בעיניין״
״אז כנראה שיהיה לנו תינוק קטנטונת״
הוא מקרב את פניי לשלו ומנשק לשפתיי

בשבועות האחרונים מאז שלוק גילה שאני בהריון הוא מכרכר סביבי כמו אמא אווזה
בכל בדיקה הוא שם, כל פעם שקמתי להקיא הוא היה שם לאסוף את השיער, תמיד כשהלכתי לישון וקמתי בבוקר הוא היה שם
אני אשקר אם אגיד שלא נהנת מזה אבל אני יותר מזה מודה ומרגישה מבורכת על המאמץ שהוא עושה והוא מרגיש כלכך לא מובן מאליו
בנוסף הרוסים התחילו להיות שקטים יותר ופוגעים הפגיעה חזקה יותר מהקודמת
זאת אחת הסיבות הנוספות שבהן לוק כלכך הרבה בבית
הוא לא סומך על אף אחד אחר איתי ועם ליאנה חוץ מדיאגו
הייתי צריכה לנסוע לבית המרקחת לקנות כמה דברים ולוקה לא יכל להצטרף בגלל העבודה
נכנסתי לאוטו יחד עם פבלו ומאחורינו היו עוד 3 מכוניות בכל אחת מהם 3 חיילים שעקבו אחרינו
לא הגזים בכלל
הגענו לבית מרקחת ופבלו ועוד שלושה יצאו איתי
הרגשתי מגוחך שיש עליי כלכך הרבה שמירה אבל לוקה לא רצה לשמוע אפילו מילה נוספת בנוגע לזה אז וויתרתי
הלכתי לקופה לשלם וראיתי שהרוקח מסתכל עליי במבט מוזר
היה במבט שלו משהו חשוד
״57 דולר. מזומן או אשראי?״
הרוקח שאל והוציא אותי ממחשבותיי
״אשראי״ נתתי לו את האשראי שלוקה נתן לי כי הוא סירב לכך שאקנה דברים מהכסף שלי
אחרי ריב שלם הגענו לפשרה שחלק מהדברים אקנה משלו ואת הרוב משלי
לא הרגשתי טוב לבזבז לו את הכסף למרות שיש לו הרבה
שילמתי ולקחתי את השקית עם התרופות וחזרנו לאוטו
המשכנו בנסיעה כשפתאום נשמע פיצוץ אדיר מאחורינו
אני ופבלו הסתובבנו וראינו את אחת המכוניות של האבטחה שלנו הפוכה ועולה באש
פבלו לחץ על הגז והוציא את האקדח ודרך אותו
״תתקשרי לקאפו בבקשה״
הוצאתי את הטלפון והרגשתי את קצב הלב עולה
אני מתקשרת עם ידיים רועדות ואחרי שני צלצולים לוקה עונה
״קטנטונת. הכל בסדר?״
״לוקה היה היה פיצוץ ורכב אחד התהפך הוא עולה באש״ אמרתי במהירות
״פאק. תשימי על רמקול״שמתי וקירבתי לפבלו ״פבלו תמשיך לנסוע הכי מהר לכיוון האחוזה, אני ודיאגו בדרך!״
״קיבלתי קאפו״
קירבתי את הטלפון חזרה לאוזן ״תישארי איתי על הקו קטנטונת אל תנתקי״
״אני מפחדת לוקה״
״לא יקרה לך כלום אני מבטיח״
בדיוק פיצוץ נוסף נשמע וראינו את האוטו השני שלנו מתהפך ומתחיל לעלות באש גם
״אלוהים ישמור, לוקה האוטו השני גם התפוצץ״
רכב מגניח אחרי העשן ומתחיל לירות עלינו
השמשה האחורית מתנפצת ואני צורחת
״ורוניקה אנחנו עוד שנייה מגיעים, הכל יהיה בסדר״
הנשימות שלי היו קצרות והלב שלי עוד שנייה יצא מבית החזה, הייתה לי בחילה איומה והרגשתי סחרחורת
פאק
אני לא מספיקה לשים לב איך שכדור פוגע בפבלו והרכב נוטה הצידה ומאבד שליטה על הכביש
הטלפון נופל לי מהיד ואני מתחילה לצרוח
אני רואה את פבלו חסר חיים ומנסה להשתלט על המכונית עד שהיא נכנסת אל תוך עמוד ועוצרת
נקודות שחורות מכסות את ראייתי ואני מאבדת הכרה