אולי זה היה צריך לקרות

פרק 20

לוקה:
אני פותח את העיניים ומסתכל סביבי
אני שומע רעש של צפצופים ומרגיש כאב עז בחזה שלי
אני מרים את ראשי וגונח מכאב
קולה של ליאנה נשמע מצידי והיא זועקת ״אלוהים לוקה״
אני מצמצם את עיני לנוכח הרעש החזק ומסתובב להסתכל עליה
היא נראית הרוסה
רגשות אשמה הציפו אותי על המראה של אחותי הקטנה
עיניה היו אדומות ונפוחות ונראה שלא ישנה הרבה לאחרונה
״אפרוח למה את בוכה?״
״שתוק אידיוט הבהלת אותנו״ היא מכה בכתפי
״כמה זמן אני כבר שוכב פה?״
״ארבעה ימים״
עיניי נפרעות ואני רואה פלאשבקים של מה קרה
פאק ורוניקה
ליאנה ראתה את הבהלה בפניי ואמרה ״תרגע היא בסדר, הלחץ קצת השפיעה עליה אז היא בחדר לידך בבדיקה אצל רופא״
לחץ תיפס אל גרוני והתחיל לחנוק אותי
קרה לה משהו ולא הייתי שם בשבילה
ליאנה זינקה אל הדלת ואחרי כמה דקות הפרצוף של דיאגו נראה ואחריו דמותה הקטנה של ורוניקה שידה מחוברת אל הנוזלים
ורוניקה עמדה ליד מיתתי והתחילה לבכות
היא הסתכלה אליי כאילו מנסה להבין שזאת המציאות ולא חלום
דיאגו בא וחיבק אותי ״אלוהים לוקה תודה לאל שאתה חי״
״מה קרה?דאגת?״ אני מתבדח
ידעתי שהבהלתי את אחים שלי
זה היינו שלושתינו כל החיים ונמשיך להיות ככה לנצח
״שתוק אידיוט״ דיאגו מתנתק ממני ומעיף מבט אחרון ולוקח את ליאנה
הם משאירים לי ולורוניקה קצת זמן
היא עומדת ובוכה
אני מרגיש את הלב שלי נקרע מבפנים
״בואי לפה קטנטונת״
היא מתקרב אליי ומתכופפת לחבק אותי בעדינות
אני מריח את ריחה ומבין עד כמה היא הייתה חסרה לי
הבנתי עד כמה אני לא יכול להיות רחוק ממנה
״כ-כל כך דאגתי לוקה, אני כל כך פחדתי״
״אני בסדר עכשיו קטנטונת, אני בסדר. אני אוהב אותך כל כך״
הבכי שלה מתגבר ואני מחבק אותה חזק יותר כמה שאפשר

עבר כבר חודש מאז ואני כמו חדש
לקח לי כמה שעות עד שעמדתי חזרה על הרגליים
אף אחד לא היה מרוצה ממני אבל אני הקאפו ולא יכולתי להראות חולשה יותר ממה שכבר הראתי
בזמן שלא הייתי דיאגו התעסק עם גיוס אנשים נוספים ובעזרתם הוספתי שמועות על כמה אכזר הקאפו של ניו יורק יכול להיות
במשך שבוע ברציפות המכות על הרוסים לא פסקו
מבוקר ועד ערב
מה שבטוח שאהרוג את כולם עד האחרון אבל כרגע נראה שמספיק להם ואני לא רוצה לבזבז את זמני עליהם
כל המחשבות עוברות כרגע אל האישה שנמצאת בחיים שלי שבתוכה גדל הילד או הילדה שלנו
ידעתי שיהיה בעיות במאפיה אם התינוק יוולד מחוץ לנישואים אבל שמתי זין על זה וקיוויתי לראות את הבן אדם שיעז להגיד לי משהו
לא שזה משנה כי בכל מקרה רציתי לשים על האישה הזאת טבעת שתחתום את זה שהיא שלי לנצח
היא תמיד הייתה פשוט לא ידעה את זה
ליאנה עזרה לי לגרום להצעה שתקרה בעוד כמה שעות להיות ״חלומה של כל אישה״ כמו שהיא אמרה אבל רציתי שזה יהיה חלומה של ורוניקה
אני נכנס אל החדר שהפך להיות שלי ושל ורוניקה ואני רואה אותה מנסה לנעול את עקביה
״תני לי״ אני מתקרב אליה יורד אל ברכיי מולה
הראשונה והאחרונה שאני יורד על הברכיים שלי בשבילה
לקחתי את רגלה והתחלתי לסגור את הרצועה נתתי נשיקה ועמדתי
״מוכנה?״
״ברור״ היא שמה את ידה על עורפי וקירבה אותי לנשיקה
ידיי תפסו את מותניה וקירבתי אותה אליי והעמקתי את הנשיקה
אני מכור לאישה הזאת
לטעם שלה
פאקינג מכור
״אנחנו נאחר לוקה״ היא ממלמלת
אני מתנתק בלית ברירה וגונב נשיקה נוספת
היא הייתה נראית יפיפה
הבטן אומנם עדיין לא נראית אבל אני כבר מחכה לראות אותה עם בטן עגלגלה וגדולה שבתוכה נמצא הילד שלנו
אמרתי לה שאנחנו הולכים לדייט והיא לא שאלה יותר מידי שאלות
נכנסנו אל הרכב והתחלנו את הנסיעה למקום
הגענו אל מבנה על הים
הוא היה נראה כמו מן חממה שחלק מקירותיו שקופים ודרכם נראה הנוף לים
״וואו לוקה זה מושלם״ אני שומע את ורוניקה מדברת תוך כדי שהיא מסתכלת מחוץ לחלון
אני מסתכל עליה ואומר ״הכי מושלם שיש״
היא מסתובבת אליי וקולטת שהסתכלתי עליה ומיד מסמיקה
אנחנו יוצאים ומתחילים להתקדם
היא עדיין מסתכלת אל הים ולא שמה לב לכלום
הדלתות נפתחות וורוניקה מיישרת את מבטה קדימה סוף סוף ופיה נפער
אני מחזק את האחיזה על ידה ומתחיל להתקדם פנימה
המבנה היה מקושט כולו בפרחי ליליה עדינים וורדים לבנים עם נרות
על הרצפה שטיח לכל אורך המבנה שבסופו קשת של פרחים ובאמצע שלט ענק מאור האורות ועליו כתוב ׳התינשאי לי קטנטונת?׳
דיאגו וליאנה עומדים בצד
אני קורץ אליהם שהכל הולך לפי התכנית ומתחיל להתקדם עם ורוניקה
אני רואה דמעות ממלאות את עיניה
אנחנו מגיעים אל הקצה ואני יורד על ברך אחת ומוציא קופסא קטנה ופותח אותה מולה
״קטנטונת שלי, את המלאך שמישהו שם למעלה שלח אליי, את הטוב, האושר והשלווה בחיים שלי, בלעדייך החיים שלי היו כלכך שחורים ואפלים וכשבאת הכנסת כלכך הרבה אור וטוהר אליהם, בזמן מאוד קצר יצא לי להכיר עד כמה את בן אדם טוב ועד כמה את חזקה קטנטונת שלי, תעשי לי את הכבוד ותהפכי אותי לבן אדם עם הכי הרבה מזל בעולם ותהיי אישתי?תהיי איתי לנצח עד שהמוות יפרידו בינינו וגם אחריו?״
ורוניקה עומדת מולי המומה עם יד שמכסה את פיה והשנייה מונחת על בטנה
דמעות יורדות על פניה
״כן כן כן מיליון פעמים כן, אני אוהבת אותך לוקה, אוהבת לנצח נצחים״
היא מתנפלת עליי בחיבוק ואני מתרומם יחד איתה
היא הפכה אותי לבן אדם הכי מאושר בעולם
אני מוריד אותה על רגליה ומוציא את הטבעת מהקופסא
אני לוקח את ידיה הרועדות ומשחיל את הטבעת על האצבע שלה
מתקרב ושם את מצחי על מצחה
״לנצח קטנטונת שלי״

~הסוף~

———————————————————————

אני בשוקקק שסיימתי את הסיפור הראשון שליייייייי
היה לי קצת קשה בדרך אבל התגברתי על זה והנה אנחנו פה בסוף של הסיפור
מודה שיש לאיפה להשתפר אבל ככה זה תמיד
מקווה שנהנתם מהסיפור ומהקריאה שלו
יעלה גם אפילוג💗